ההשלכות הנפשיות של הקורונה

רבים שותפים לתחושה שמלווה אותנו  זה כמה חודשים מאז תחילת התפרצות מחלת הקורונה בישראל. אצל חלק זה מתבטא בהתקפי חרדה, אצל אחרים מדובר במצוקה נפשית בעקבות מצב כלכלי ירוד לאחר פיטורים, ורבים חווים מועקה וקושי בהתנהלות היומית בעקבות חוסר הוודאות.

מי שחלה בקורונה עלול לחוות חרדות נפשיות בעקבות החשש הבריאותי או בגלל הבידוד הממושך. גיטי גפני, פסיכולוגית במקצועה, חלתה בקורונה לאחר שנדבקה מאמה. "ברגע שהודיעו לי שהבדיקה יצאה חיובית, לקחו אותי באמבולנס למלון דן פנורמה ונשארתי שם למשך קצת יותר מחודש, כשבשלב מסוים זה היה נראה לי כמו יום ארוך ומתמשך", היא מספרת.

לדברי גפני, במלון לא נתנו את הדעת למערך מוסדר של תמיכה נפשית ופיזית. "פיקוד העורף פנה אלי בבקשה שאבדוק חולה במלון שנמצאת במצוקה, מתברר שהמטרה שלהם היתה לגייס חולים שיוכלו לסייע לאחרים בתוך המלון. ישבתי אצלה שעתיים וחזרתי המומה לחדר, כי זה גרם לי להבין שיש אנשים במלון במצוקה מאוד גדולה.

"התחלתי להכיר אנשים נוספים במלון, כששתיים ממי שהכרתי היו אורית צעירי, אחות בהדסה ופרמדיקית במד"א, וד"ר לידיה בלכר, רופאה בקופת חולים מכבי. שתיהן סיפרו שהן הוזעקו להרבה מקרים במלון, וכי הרבה מקרים ממה שהן טיפלו הסתכמו באבחנה של התקפי חרדה. הבנתי שבהתחלה ראיתי תמונה חלקית כי בפועל לא רואים את כל מי שבמלון, היו הרבה אנשים שלא יצאו מהחדר", היא מספרת.

גפני טיפלה באנשים רבים במלון יחד עם חולה נוספת, ורד חיימון, עובדת סוציאלית. "זה הגיע למצב שהלכתי במלון ואנשים שהיו צריכים עזרה ניגשו אלי כל הזמן או התקשרו אלי לטלפון. ראיתי מקרים שבהם אנשים היו בפוסט־טראומה, שהחריפה בגלל הבידוד. היו לנו מקרים קשים שהיו ארבע אלמנות בשבוע, וכל אחת מהן קיבלה את הליווי והסיוע שלנו, למשל ארגון מניין לקדיש בזמן ההלוויה לאחת מהאלמנות. היו מקרים מאוד קשים, היו כאלה שחיכו שיבשרו להם על פטירת אהוביהם, בהמתנה בלתי נסבלת. גם עדכנו אותי מפיקוד העורף על פטירה של קרובים של החולים במלון כדי שאתמוך בהם".

החוויה הכי קשה במלון, לדבריה, היתה חוסר אונים. "מחכים לתשובות שליליות אבל לא יודעים מתי זה יקרה, כי הבדיקות לא נעשות בכל יום. אסור לשכוח שמדובר במחלה לא ידועה, אתה לא יודע אילו נזקים היא גרמה לך וכל הזמן יש דיס־אינפורמציה. גם אני התחלתי להיות לחוצה ודרוכה מהעומס, היתה לי תחושה שכל הזמן מישהו צריך לדבר, לא היה לי שם קליניקה וכל המקרים היו מקרי חירום, מעין תחושה של כיבוי שריפות.

"השהות במלון יצרה מצוקה והעצימה מצוקות קיימות, ואנשים יצאו פוסט־טראומטיים מעצם הבידוד. יש הרגשה שאף אחד לא נתן את הדעת על המצוקה הנפשית, המצב הקיים דורש היערכות של המערכת הציבורית של בריאות הנפש, מה שלא נעשה. אם אדם יוצא טראומטי מהאשפוז והחזרה לחיים קשה לו, אין בפועל למי לפנות במערכת הציבורית שסובלת מתורים ארוכים מאוד".

גפני מתייחסת גם לאותם הדיווחים באמצעי התקשורת שהיו על אודות החגיגות במלון: "היתה קבוצת ווטסאפ של המבודדים, והיה שם שיח ער על כך שאנשים כל כך כעסו שיצא בתקשורת שיש במלון כל היום מסיבות. בסך הכל מדובר באנשים עם מצוקה גדולה, חלק הצליחו לצאת מעצמם והיו במסיבות, אך זה לא אומר שלילה קודם הם לא ישנו מהפחד. יש אנשים שמצאו נחמה בלהיות עם אנשים באותו מצב כמו שלהם, אבל לעומתם, אדם שנמצא במצוקה לא פנוי לפגוש אנשים אחרים ולהכיר, ליוויתי אנשים שלא הצליחו לצאת מהחדר".

התמיכה הנפשית במלון הגיעה גם דרך חברי סגל בלשכת המאמנים בישראל, שנתנו אימון אישי בחינם לחולי קורונה במלון דן פנורמה. "חשבנו על העובדה שלחולים יש קושי נפשי בתקופת הבידוד, ובעקבות כך פנינו למנכ"ל מלון דן פנורמה ולפיקוד העורף והצענו שיחות אימון לשוהים במלון", אומרת אדוה פרי אבישי, יו"ר לשכת המאמנים בישראל. "אמנם לא עוברים תהליך בשיחה אחת או שתיים, אך המטרה שלנו היתה לעזור להם להתחבר לכוחות וליכולות שלהם, לבחור מטרה, להתאמן ולראות איך מיישמים אותה לזמן הקרוב. היה חשוב להרים אותם ולהראות להם איך לא להישאב למקום של הקושי, לחזק אותם עם חשיבה חיובית".

לדבריה, "באימונים עלו הרבה חששות כגון מתי הם יוכלו לצאת מהבידוד. יש הרבה שהיו רחוקים מהילדים וזה יוצר קושי, עצמאים שדאגו לעסק או להורים המבוגרים, מה שיוצר הצפה רגשית. האימון עשה להם סדר דרך מיקוד וחלוקה לנושאים, כשאדם נמצא בחוסר אונים הוא מרגיש קטן, אבל גם כשאתה מבודד אתה יכול לעשות הרבה, לחשוב על מטרות, לתכנן קדימה ולזרוע זרעים". 

מוקדי הסיוע

ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית בער"ן, מספרת כי "בחודשיים האחרונים התקבלו במרכז הסיוע הנפשי ער"ן 70,810 פניות באמצעות הטלפון והאינטרנט, כשמספר השיחות הממוצע מרקיע לכ־1,400 פניות ביום. בנוסף, קיבלנו יותר מ־800 שיחות עם תוכן אובדני, ובעשרות מקרים הופעל נוהל חירום מציל חיים. ייתכן כי לאור המאפיינים המיוחדים של המשבר הנוכחי, הסיכון לאובדנות לא יפחת, ויש לגלות רגישות לסימנים העלולים להעיד על מצוקה שחורגים מעבר לחרדה זמנית".

לדבריה, "התכנים המרכזיים שעלו מעבר לקווי הטלפון ולמסכי המחשב עסקו בעיקר בפחד ובחרדה מהמוות של הפונים או של היקרים לליבם. חששות נוספים בולטים קשורים לחוסר הוודאות בהיבט הכלכלי של משפחות ללא עבודה והכנסות ובלי יכולת להישען על חסכונות, וכן ליחסים מתוחים וקונפליקטים בתחום הזוגי והמשפחתי שהועצמו על רקע ההגבלות והריחוק הפיזי. הבידוד והסגר הם גורמים מגינים מבחינה רפואית, אך מהווים גורמי סיכון לרווחה הנפשית, כי הם מעלים את הבדידות ואת המצוקה הרגשית. חשוב לזכור שגם בדידות יכולה להרוג".

שירות נוסף שפועל במקביל לער"ן הוא מרכז אלה, שנותן מענה של עזרה ראשונה נפשית. בקו החם של מרכז אלה התקבלו מאז פרוץ המשבר יותר מ־1,200 פניות, ואומצו מאות אנשים המתמודדים עם מצוקה וקושי נפשי בעקבות המצב. יעלה כהן, מנכ"לית שותפה במרכז אלה, מספרת, "אנחנו מפעילים צוות מאוד גדול של 400 מטפלים ומתנדבים, כשכל אחד מאמץ לו אדם אחד. התקשרו אלינו קשישים, אנשים עם מחלות נפש וגם אנשים 'רגילים' שחווים חרדות, דיכאון ודאגות גדולות לגבי העתיד. היו הרבה אנשים שרצו לקבל כלים של איך למלא את היום, ולפעמים מישהו צריך רק לדבר עם מתנדב ואחרי רבע שעה הוא כבר מרגיש יותר טוב".

מה עושים אם מתקשר אדם עם מחשבות אובדניות?

"זה מאוד מורכב, לא כל אדם חייב להגיד את השם שלו ולא את מספר הטלפון שלו. אם מדובר במישהו שלא חסם את השיחה והוא אומר שהוא הולך להתאבד, אנחנו נמסור את הטלפון שלו למשטרה. נעשה הכל כדי שזה לא יקרה, ננסה לשאול אותו אם יש עוד אנשים בבית ונפנה אותו למיון, יש הרבה מה לעשות, לאדם כזה נצמיד מישהו קבוע שידבר איתו". 

טכניקות הרגעה

ד"ר יששכר הרמן, פסיכיאטר מומחה, אומר כי "ההשפעה של הסגר עצמו אינה רבה, מה שעושה רע בסגר הוא מה שאנחנו חושבים עליו וכיצד זה נתפס. אם האדם חווה את הסגר כמשהו מפחיד ומלחיץ, זו בהחלט היתה יכולה להיות תקופה של סבל רב. אך אם האדם רואה בסגר זמן שבו הוא יכול לנוח, להתאושש מלחצי היום־יום, מעין חופשה עם מגבלות, הוא יצא מהסגר מחוזק".

איך מתמודדים עם חרדות?

"יש להבדיל בין חרדה מתמשכת לבין התקף חרדה. בשני המקרים יש חרדה, אבל זו המתמשכת יכולה להציק ימים רבים, ואילו ההתקף הוא מטיבו קצר אבל אינטנסיבי מאוד, ועלול לחזור ולהופיע בתדירות רבה. ההתקף החריף לעיתים קרובות מתבטא בדפיקות לב ובקוצר נשימה. לעומת זאת, פחד הוא תגובה נורמלית ותקינה כשיש איום חיצוני ברור. אחת הבעיות במצב של חרדה היא שאנשים נוטים להתייחס למצב כאל אסון נורא ולחשוב מחשבות שליליות הגורמות להחמרה של החרדה.

"טיפול פסיכולוגי בגישה התנהגותית קוגניטיבית (CBT) יכול לתת כלים להתמודד טוב יותר עם החרדה, ולמנוע או להילחם במחשבות שמחמירות את החרדה. יש טכניקות הרפיה המאפשרות להפחית את טונוס השרירים המוגבר ולהרגיע את הגוף. יש מי שטיפול ב־CBT או בטכניקות של הרפיה לא עוזרים לו, או שהחרדה נמשכת על פני שבועות רבים". הרמן ממליץ במקרים אלה להיעזר בטיפולים תרופתיים. "יש מגוון רחב של תרופות נוגדות דיכאון שהן יעילות ביותר נגד חרדה על צורותיה השונות".

שגרה חדשה

על השגרה החדשה בעקבות ההקלות אומרת ירדן מנדלסון, מנהלת פורום ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית בישראל, כי "אין חזרה אמיתית לשגרה שהיתה אלא ניתן להגדיר את המצב היום כשגרה חדשה. השינויים בהנחיות משפיעים ללא ספק על הנפש, מי שהגיע למשבר הזה מוכן מצא את מנגנוני ההתנהגות הנכונים וצלח אותו, אך אנשים שהגיעו למשבר עם פחות כוחות נפשיים הגיעו למצבים של חרדות, דיכאון ובעיות התנהגות, אך גם לא כל המצוקות הן קליניות".

איך מסתגלים לשגרה החדשה?

"זה דורש יכולת להתגמש, להסתגל לשינויים מהר. ככל שקשה לך להתאים את עצמך למציאות, כך יותר קשה לך להתמודד. צריך לדעת לקראת מה הולכים ולהיות ריאליים. מי, שלדוגמה, אומר שבעוד שבוע לא תהיה קורונה, יכול להיות שיהיה לו קשה כשהוא יגלה שזה נמשך".

אלון אולמן, יו"ר קבוצת קוד המנצח ומנטור להצלחה מעשית, מוסיף כי "הציבור מוחלש כי יכולת קבלת ההחלטות נפגעת כתוצאה מפחד ומחוסר ודאות. מול סכנת הקורונה צריך להגיב בהתאם להוראות, אבל גם מול פחד ואי ודאות יש הרבה מה לעשות".

אולמן מציע דרכים מעשיות להתמודדות. "קיימים שלושה דברים שהם נוגדי פחד. הראשון הוא רכישת ידע חדש, להיצמד לאנשים שיודעים מה כן לעשות ולא רק מה לא לעשות. השני הוא לבצע פעולות, לא להשתתק מול הפחד ולשמור על שגרה, כי פעולה עוזרת מול הפחד. יש להציב יעדים, להבין מה השתנה ולחפש הזדמנות. הכלי השלישי הוא ליצור סביבה מנצחת. הקיפו את עצמכם באנשים שירימו אתכם ולא הפוך, אתם יכולים, לדוגמה, להצטרף לקבוצות תמיכה".

אולמן מדגיש כי "בסופו של דבר, אנחנו לא יכולים להשפיע על הקורונה ועל מה שמחליט ראש הממשלה. אין פה מישהו שלא נפגע. כל משבר דורש מאיתנו לפתח יכולות חדשות, יהיו עסקים שיצמחו וייצאו מחוזקים מהמשבר ויש עסקים רבים שיקרסו. ברמה האישית, חשוב להבין שגיבורים צומחים במשברים, אנחנו חייבים להנהיג את עצמנו, הילדים שלנו רואים אותנו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו