אחרי חילופי האשמות אתמול, שהחלו כבר בשעות הבוקר, קבעו נתניהו ובנט להיפגש. שעות אחר כך ביקשו מלשכת נתניהו לתאם שיחת טלפון בין השניים במקום פגישה. במהלך השיחה שאל בנט את נתניהו: "למה מינית את יולי אדלשטיין לשר הבריאות? הוא הרי לא ביקש בכלל את התפקיד". תחילה נתניהו לא ענה. אחרי שתיקה קצרה הפטיר משהו בסגנון: "הייתי צריך לתת לו תיק רציני", ומיהר לחתוך את השיחה.
מי שרוצה לחפש את התשובה למשא ומתן המקרטע עם ימינה, מוטב שינטוש את החיפוש בשדות הפוליטיים. לא שם נמצאת התשובה. כי מבחינה פוליטית היו לנתניהו כל הסיבות בעולם לסגור עם ימינה, וכמה שיותר מהר. הבטן הליכודית כואבת. הממשלה החדשה אמנם תחיל את הריבונות ביישובי יו"ש ובקעת הירדן, אבל זה כנראה הדבר הימני היחידי שהיא תעשה.
על הרפורמה במערכת המשפט, בג"ץ והפרקליטות ויתרה עוד לפני שהוקמה. נושאים אחרים הקשורים להתיישבות ייעצרו, ושלטון הפקידים והיועצים המשפטיים יתעצם לממדים שמעולם לא היה בהם, באין יד אכפתית מכוונת ובהיעדר רוב מובנה לשינויים הנדרשים לשם כך בממשלה ובכנסת. אפילו את השלטון עצמו יאבד הימין תוך כדי כהונתה של הממשלה, כאשר בעוד שנה וחצי ייכנס לתפקיד ראש הממשלה נציג גוש השמאל בני גנץ, שיוביל את ענייני המדינה מאז ולהבא.
לא רק לציונות הדתית, אלא גם עבור הבייס הליכודי צריך היה להיות לנתניהו שיקול מכריע בעד כניסתה של מפלגת ימינה לממשלה. השטח אצלו בבית יהיה רגוע יותר כשנפתלי בנט, איילת שקד ובצלאל סמוטריץ' חברים בקואליציה, ולא תוקפים אותו מימין על כל דבר אפשרי מהאופוזיציה. מבין מפלגות המחנה הלאומי זו סחורה שרק ימינה יכולה לספק לנתניהו. לא אריה דרעי, וגם לא יעקב ליצמן או משה גפני רלוונטיים בהקשר הזה.
ובכל זאת, בניגוד לכל היגיון פוליטי, נתניהו בחר שלא להילחם על כניסתם של נפתלי בנט וחבריו לממשלה. כי המחוזות הנכונים לחפש בהם את המניעים מצויים ככל הנראה במרחב הפסיכואנליזה. לא מן הנמנע כי אם בראשות ימינה היה עומד אדם אחר, כמו סמוטריץ' או הרב פרץ, היה המשא ומתן מתקדם לחתימה על הסכם בדיוק כמו עם המפלגות החרדיות, כבר בשלב מוקדם בהרבה, וגוש הימין היה נשמר במלואו. אבל לא זה המצב.
בראש ימינה לא עומד סמוטריץ' או הרב פרץ, אלא נפתלי בנט. גם אם לעיתים נדמה היה שבין השניים שיתוף פעולה וניצנים של אמון, כמו בתיאום הנדיר ביניהם בנושאים הביטחוניים, לא עובר זמן ומתברר כי כל זה לא היה אלא תעתוע אופטי. גם אם נתניהו זקוק לבנט ונדרש לשלם לו בתפקידים ובכיבודים, הוא לעולם לא יאמין בו. ולא בה. באיילת שקד.
עוד בנושא:
ימינה חייבת להיות בממשלה כדי לשמור על נתניהו מימין
המשא ומתן עם הליכוד נכשל: במפלגת ימינה החליטו - "נשרת את הימין מהאופוזיציה"
אבל יש גורמים במערכת הפוליטית שלא די בהסבר הזה בשביל להניח את דעתם. נתניהו הרי פוליטיקאי מנוסה ומשופשף יותר מכולם. בעבר כבר הוכיח שכל שיקול אישי כזה או אחר נסוג בפני צורך פוליטי רגעי.
לכן, על פי אותו היגיון, היה צריך להסתדר גם עם בנט. כמו שידע לתת לו את הביטחון כשהיה צורך בכך, כך כעת היה עליו לתת לו את תיק הבריאות ולסגור עניין. אלא שעל פי אותה הערכה נתניהו לא זקוק לבנט, כמו שהוא לא זקוק לאיש עוד במערכת הפוליטית. למעשה המשפט ותוצאות הבחירות הכריעו אותו. בעוד שנה וחצי יש לנתניהו תאריך תפוגה.
אם גמלה בליבו ההחלטה לפרוש מהחיים הפוליטיים, איש עוד לא יוכל לאיים עליו. ואם זה המצב, מה רע בקצת נקמה מתוקה בשנואי נפשו שיישארו כעת בחוץ, עם יאיר לפיד והרשימה המשותפת.