השבוע חזינו בשיכרון הכוח ובחוליים שאחזו בשופטי העליון ובהתנגשות בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. זה קרה לא רק באולם המרכזי, בבית הדין הגבוה לצדק, לעיני המצלמות והציבור, אלא גם בלשכת השופט מני מזוז.
בג"ץ מבקש לשחות בבריכה הפוליטית ולהשפיע על הרכב הממשלה והעומד בראשה. השופטים מתבססים על נשיא העליון בדימוס אהרן ברק, שבאחד מספריו הרבים כתב "מלוא כל הארץ משפט". לדבריו, כל בעיה היא "שפיטה". זוהי, לשיטתו, "שפיטות נורמטיבית" - אין גבול לפריסתו של המשפט. קשה היה שלא להבחין בהרמת הקול של הנשיאה חיות כלפי עורך דינו של ראש הממשלה, כשטען נגד מילות הנשיא ברק.
העובדה שכל 11 שופטי בג"ץ דחו את העתירות, אין בה כדי להפחית מהחומרה הרבה שבכניסה ברגל גסה לתחומי הרשויות האחרות. מיטוט הפרדת הרשויות נעשה בהנפת החרב המתהפכת מעל ראשן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.
עוד בנושא:
בג"ץ פסק פה אחד: נתניהו כשיר להרכיב את הממשלה, ההסכם הקואליציוני תקף
עתירה ראשונה לבג"ץ נגד "חוק הרוטציה"
השורה התחתונה ברורה: בג"ץ מגיב רק לשימוש בכוח פוליטי
שופטי בג"ץ השאירו לעצמם פתח להמשיך ולהתערב בהסכם הקואליציוני
בג"ץ ממשיך לפתוח את שעריו בפני העותרים הסדרתיים ולהזמינם על מנת לשמור על כוחו בתחומים הנוגעים לשופטים עצמם: השליטה במינויים באמצעות המשפט המנהלי שאותו כתבו לאורך השנים, והשליטה על הרכב הוועדה לבחירת שופטים. ההצגה שהיתה פתוחה לציבור הרחב בתחילת השבוע רק החלה. פרקי ההמשך יוצגו בעתיד הקרוב ממש.
תוצאת פסק הדין מוכיחה ששופטי העליון היו חייבים לדחות על הסף את כל שרשרת העתירות מלכתחילה, ולא לנפח בלון במשך שנה ארוכה לצורך ניגוח נתניהו במערכות הבחירות.
באותם ימים ממש ישב השופט מני מזוז בלשכתו מאחורי הקלעים וכתב את החלטתו, הדוחה את בקשת שר המשפטים לפסילתו בעתירה נגד המשך מינויו של דן אלדד כמ"מ פרקליט המדינה. מזוז התבקש לפסול עצמו, בין השאר, לנוכח ניגוד עניינים חמור שבו היה מצוי, שכן כיהן בעבר כיועץ משפטי לממשלה וגילה את דעתו השלילית לגבי המשיב בעתירה, שר המשפטים.
בהחלטת הדחייה הסתמך מזוז על הנוהג הפסול, שבמסגרתו כיהנו כשופטים לאורך השנים לא מעט יועמ"שים לשעבר, ומעולם לא נקבע כי הם פסולים בשל כך מלדון בעניינים הנוגעים למשרד המשפטים, לפרקליטות או ליועמ"ש. הליכים מסוג זה נדונים בפניהם דרך שגרה.
לקרוא ולא להאמין
מזוז מסתמך על פרקטיקה שהשופטים החילו על עצמם ועל כן, לדעתו, אין שום קושי. יש פרקטיקות פסולות רבות שנהגו בעבר בקרב הרשות השופטת ובכירי מערכת אכיפת החוק. די בהזכרת מינויה של אלישבע ברק, אשתו של הנשיא ברק, כנשיאת בית הדין הארצי לעבודה. כך גם כהונתה של מרים רובינשטיין כמנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה בד בבד עם כהונת בעלה, אליקים רובינשטיין, כיועץ המשפטי לממשלה.
רובינשטיין שימש השבוע מתווך בין מנדלבליט לבין מ"מ פרקליט המדינה אלדד באמצע הליך חקירה הנוגע ליועץ. כל מה שאסור - מותר לשופטים ולבכירי מערכת אכיפת החוק. כי הם יכולים. אין מעליהם דבר.
זו הסיבה שמזוז היה יכול לכתוב בהחלטתו שדבריו בכנס חיפה לא התייחסו אל שר המשפטים באופן ספציפי, הגם שהסבריו אינם משקפים את המציאות העובדתית ורחוקים מתיאור אותנטי של האמת. מזוז הרשה לעצמו לנהוג כך בהחלטה שיפוטית, מכיוון שהוא עצמו מבין שכיועמ"ש לשעבר, הפוסל בפועל בפעם השנייה את החלטת שר המשפטים למנות מ"מ פרקליט המדינה - בלי לבקש תגובה, בלי לנמק, בזמן קצר ביותר, על מנת לסכל את המינויים - אין לו ברירה אלא להרחיק עצמו מהאמת.
מזוז עושה את מה שעושים ראשי מערכת אכיפת החוק. כפי שביטא זאת משה לדור, פרקליט המדינה לשעבר - אנחנו לא עוסקים במדע מדויק. לדור חושף את דרכם של בג"ץ והפרקליטות להגיע לתוצאה שתתאים למצפונם ולא למצפונו של הציבור הבוחר את נבחריו. בדרך להשגת התוצאה הרצויה, האמת אינה מהווה מכשול בפני מזוז והיועמ"ש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו