שני גיבורים יש לשבוע הזה – ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. כדי להבין למה, שתי הנחות יסוד.
האחת: אין ספק שפסק הדין בעניין כהונת נתניהו וההסכם הקואליציוני מחזיק בתוכו הנחת יסוד ברורה, שמשותפת לרוב ככל שופטי בג"ץ - "מלוא כל הארץ משפט". הנשיאה חיות יכולה להתרעם על הטענה הזו, ולכנות אותה פופוליסטית, אבל ללא הנחת העבודה הזו, מבית היוצר של אהרן ברק, לא היה ניתן פסק דין בעתירה שבכל מדינה אחרת הייתה נבעטת מבית המשפט ומוגדר כ"לא שפיט".
על פי אותה הנחת מוצא, אין דבר שבית המשפט לא מוסמך לעשות. אהרן ברק, עוד לפני קבלת חוקי היסוד בשנות התשעים, כתב שבית משפט יכול לבטל חקיקה המנוגדת לעקרונות היסוד של השיטה.
השנייה: אם אין כל מעצור פרוצדורלי או משפטי בפני ההיפר-אקטיביות של בית המשפט הישראלי, נותרת רק הפוליטיקה הישנה והטובה, המעמידה מעצורים בפני כל כוח שלטוני. מאזן אימה, מגבלות הכוח, מקלות וגזרים.
הסיבה שח"כ תמר זנדברג ממרצ לא מפנה את כל היישובים ביהודה ושומרון היא אותה סיבה שבגללה ח"כ בצלאל סמוטריץ' מימינה לא מחיל ריבונות ובונה עשרות אלפי יחידות דיור בגב ההר - אין להם מספיק כוח פוליטי לעשות זאת.
כאשר המערכת הפוליטית עומדת איתנה ומאוחדת מול בג"ץ ולבית המשפט אין מספיק כוח פוליטי לנצח אותה, בית המשפט יתקפל, יתפשר או ייסוג.
עוד בנושא
עתירה ראשונה לבג"ץ נגד חוק הרוטציה
בדרך לממשלת נתניהו-גנץ: הכנסת אישרה בקריאה שלישית את חוק הרוטציה
עתירה ראשונה לבג"ץ נגד חוק הרוטציה
שופטי בג"ץ השאירו לעצמם פתח להמשיך ולהתערב בהסכם הקואליציוני | פרשנות
סערה במערכת הפוליטית לאחר החלטת בג"ץ
ולכן בנימין נתניהו הוא גיבור השבוע הראשון. הוא גיבש, לראשונה מזה שנים רבות, באמצעות ההסכם הקואליציוני שיצר עם בני גנץ, קואליציה חזקה ונחושה, נטולת מצמוצים, שהודיעה לבית המשפט מעל כל במה: "עד כאן". אם תתערבו במעשה המרכבה הקואליציוני, המרכבה תמשיך בנסיעתה, תגיע לבחירות חדשות ותדרוס אתכם באופן יסודי יותר מכל D9. וכמו בכל סרט טוב, הבהירו עורכי הדין של הליכוד וכחול לבן שאין מדובר באיום חלילה, אלא בהבטחה.
הגיבורה השנייה היא נשיאת העליון אסתר חיות, ובמידה מסוימת, ההישג הפוליטי שלה אינו נופל מהישגו של נתניהו.
היא הבינה היטב את הנסיבות הפוליטיות, והבינה שבקרב הזה היא לא תוכל לנצח, ויש לשמר את הכוח הפוליטי לטובת המאבקים הבאים. לכן כינסה חיות תחת כנפיה את עשרת השופטים שישבו עימה בהרכב והחתימה אותם אתמול על מסמך נאמנות. גם השופטים האקטיביסטיים על סף האנרכיזם יישרו קו לנסיגה טקטית מפוארת.
כולם הסכימו לתוצאה של אי-התערבות. את תפיסות העולם ואת ההנמקות המפורטות נוכל לקרוא בהמשך, ונגלה את המחנות השונים ב"מפלגת בג"ץ". בדיוק כמו חברי "בלוק ה-58" שחתמו נאמנות לנתניהו ומרשים לעצמם לבקר אותו בטוויטר או בראיונות בתקשורת.
השורה התחתונה מעציבה אך ברורה. היינו רוצים לחיות במדינה בה בית המשפט העליון אינו שחקן פוליטי, והוא פועל על פי כללים ברורים ומוגדרים. הדרך להגיע לשם היא שינוי כללי המשחק בחקיקה ברורה ונחושה של ריסון הכוח וצמצום הסמכויות הנתונות לבג"ץ ולמשפטנים. אולם עד שהיום הזה יגיע, יש לדעת כי בג"ץ מבין רק כוח פוליטי ומגיב רק אליו. המשימה של נבחרי הציבור שלנו היא לדאוג לייצר את הכוח הפוליטי הנגדי ולהיישיר את המבט מול בג"ץ, עד שישפיל את עיניו.
