מודיעין אזרחי

לפני חודש וחצי פתחו ביחידה 8200 את נוהלי החירום שנכתבו למלחמה, והפעילו אותם על משבר הקורונה. המפקדות והבסיסים רודדו למינימום. אנשים נשלחו הביתה או לבסיסים מרוחקים. מי שנשארו, עברו לעבוד במשמרות. מה שמבצעי ודחוף המשיך לפעול תחת בקרה ואבטחה קיצוניות. פרויקטים חיוניים פחות - נדחו. המאמץ הזה הצליח. 8200 תפקדה באופן מלא גם במהלך המשבר. ביום ראשון תחזור היחידה לשגרה, לחיים בצד הקורונה. עדיין יישמרו תנאים שימזערו את הסכנה להידבקות רחבה ויינקטו נהלים מחמירים - אבל בהחלט צפירת הרגעה.

כשפרצה המגיפה, לא היתה ל־8200 הפריבילגיה לסגור את המשרדים ולצאת לחל"ת. האויבים, המבצעים, הפרויקטים - כל אלה לא הפסיקו. נהפוך הוא; לא מעט גורמים - ואיראן בראשם - דווקא ביקשו לנצל את העובדה שהקשב העולמי היה נתון בלעדית לנגיף, וניסו לקדם בחשאי אינטרסים שונים. יעידו על כך הפרסומים הזרים שמייחסים לישראל רצף של תקיפות בימים האחרונים נגד יעדים איראניים בסוריה.

זה חייב את 8200 לשמר פעילות מלאה, אבל בתנאים אחרים. כמו בכל צה"ל, שתי המשימות העיקריות היו שמירה על הביטחון הלאומי ושמירה על ביטחון הכוחות, כלומר על בריאותם. שום סיכון לא נלקח: לא לפעילות, ולא לאנשים. מה ומי שחיוני נשמרו בצמר גפן.

כעבור כשבוע מפרוץ המשבר הבינו ב־8200 שאין מצב שהם עוסקים רק בשלהם ומסתכלים על הקורונה מהצד. בכירי היחידה אמרו לעצמם שעם היכולות הנדירות שיש שם, הם יכולים (וצריכים) לתת עוד, מעבר למשימות המבצעיות. "לתרום למאמץ הלאומי", מגדיר זאת בכיר ביחידה.

מהר מאוד סימנו ביחידה שלושה צירים שבהם יש לה יתרון יחסי: מול משרד הבריאות, מול פיקוד העורף ומול משרד החינוך. כעת הם מאפשרים ל"ישראל השבוע" הצצה ראשונה לפעילויות היחידה במהלך משבר הקורונה. "עשינו זאת נוסף על העבודה הרגילה שלנו", הם מבהירים. "ביטחון המדינה לא נפגע לרגע".

החשדנות נעלמה מייד

המשימה המרכזית ש־8200 לקחה על עצמה היתה לתמוך את משרד הבריאות בכל הקשור לעולמות הטכנולוגיה והדיגיטל. לטפל בתשתיות, במערכות, במידע. לקחת משרד ממשלתי כבד, מיושן ודל בתקציבים, ולהעביר אותו לעולם שבו חיה 8200 - בשפיץ של היכולות הטכנולוגיות של המאה ה־21.

זה נעשה בצנעה, בלי פרסומים או רעשים בתקשורת. רחוק מכל הוויכוחים על העברת האחריות ממשרד הבריאות למשרד הביטחון. 8200 פשוט התייצבה במשרד הבריאות בירושלים כדי לעבוד. "קראו לנו בשבת, ומייד הגענו", מספר אל"מ ש', מפקד אחד המרכזים ביחידה ומי שמוביל את המאמץ מול משרד הבריאות.

תשתית חדשה. חיילי פיקוד העורף בחלוקת מזון // צילום: קוקו

הרעיון המרכזי היה לאפשר למשרד הבריאות לשלוט במידע ובנתונים. לעשות בעולם הרפואה את מה ש־8200 עושה בעולמות המודיעין. לקבל את המידע מכל המקורות - מבתי החולים, ממד"א ומקופות החולים - לסדר אותו ("להתיך" בשפה המקצועית) ולהוציא ממנו תובנות.

"מדובר באתגר מורכב, והיה ברור שכתנאי חייבים קודם כל לשלוט בנתונים", אומר רס"ן ע', ראש מדור ביחידה. "בנינו מערכת שתאפשר אחיזה במערך הבדיקות, מרגע שהאזרח נבדק ועד שיש לנו תשובה ברורה, ודאגנו שכל המידע ייאסף ויישמר, וכלום לא יישמט".

כ־50 מאנשי 8200 הוקצו לטובת הפרויקט הזה. חלקם הגדול עבד מהבית. מדובר באירוע היסטורי ביחידה, שמאז ומעולם הציבה חומה בלתי עבירה בכל הנוגע להוצאת עבודה (ומידע ויכולות) מהבסיסים. "זה שינוי תרבותי של ממש", אומר ע'. "אנחנו לא רגילים לעבוד בענן, ובטח שלא מהבית. אני מניח שאת חלק מהדברים ניקח איתנו הלאה, למשל את היכולת שסיגלנו לעבוד בקבוצות מרוחקות או להביא מידע אלינו מבלי לסכן אותו".

אחד הדברים שלמדו ביחידה במהלך העבודה מול משרד הבריאות הוא שמידע רפואי אינו פחות רגיש ממידע מודיעיני. מה ששונה הוא הצורך: במודיעין הכל דחוף, בעולמות הבריאות קצת פחות. או לפחות כך היה עד למשבר הקורונה. "בשגרה מספיק לי לקבל מידע בעיכוב של שלושה חודשים כי אני בסך הכל רגולטור", אומר מוריס דורפמן, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות ומי שאחראי על המחשוב והבריאות הדיגיטלית במשרד. "עכשיו פתאום נדרשתי לקבל את המידע בזמן אמת, כדי שנוכל לקבל החלטות בכל רגע נתון".

זה חייב את משרד הבריאות לעבור ממידע בעדכון רבעוני, לשליטה שוטפת במידע ולזמינות מלאה. דורפמן הבין שיש בישראל רק גורם אחד שיכול לעשות את זה, והקשר נוצר. "התייצבה אצלי קצינה צעירה מ־8200, שמעה אותנו, ואחרי שלוש דקות התחילה להפציץ בשאלות. במשך יומיים האנשים שלי עוד היו חשדנים כלפיה, אבל אז הם התחילו לבקש שהיא תגיע".

דורפמן מלא התפעלות מהעזרה שקיבל: "לא נתקלתי בכזה דבר אף פעם. הם באו בצניעות, בלי פוזות ובלי לחשוב שהם יותר טובים מאחרים, למרות שהם הכי טובים בעולם. העבודה ש־8200 עושים פה היא בערך הסיבה היחידה שאני לא רוצה שהקורונה תסתיים, כי זה הביא אלינו אנשים ויכולות באיכות שאין שום סיכוי בעולם שהיו מגיעים למשרדי הממשלה".

לכל ארגז יש כתובת

המשימה השנייה של 8200 היא בפיקוד העורף. עד לקורונה, עבדה היחידה בצמידות עם שלושת הפיקודים המרחביים (צפון, מרכז ודרום), אבל מעולם לא עם פיקוד העורף. מתחילת המשבר היא הקצתה לו מאות אנשים: אין כמעט פעילות שבה פיקוד העורף מעורב - מבתי אבות ובתי מלון ועד לוגיסטיקה - שלא דרשה מערך טכנולוגי שיאפשר לקבל החלטות על־סמך מידע אמין וזמין.

"את כל אלופי הפיקודים אני מכיר מקרוב, אבל את מפקד פיקוד העורף לא פגשתי מעולם, כי לא היה צורך", אומר אל"מ א', מפקד מרכז אחר ביחידה ומי שמוביל את המאמץ הזה. "זאת היתה התארגנות חדשה לגמרי, שבה הקמנו תשתית חדשה כמעט מאפס".

לטובת המשימה הקצתה היחידה כ־300 חיילים. גם כאן, חלקם הגדול עובד מהבית. "הקמנו את התשתית שמאפשרת לחמ"ל המידע הלאומי בפיקוד לעבוד", אומר סא"ל י', ראש ענף אלגוריתמיקה במטה היחידה. "עבדנו על זה ארבעה ימים רצופים, בוקר ולילה, כדי שהמערכת הזאת תקום".

הרעיון היה להקים מרכז שיאגד בתוכו את כל גורמי ההצלה הלאומיים: ממשרדי הביטחון, הבריאות, הפנים והאוצר, דרך הרשויות המקומיות וקופות החולים, ועד לגורמי ההצלה השונים. הבעיה היתה שכל אחד מהם מגיע עם תשתית מידע ועם שיטת עבודה משלו. אנשי 8200 יצרו עבורם את הפלטפורמה שמאפשרת, בקצה, לנקז לשולחן אחד את כל הבעיות, ולתת להן מענה.

במקביל, הוקמו מערכות שאפשרו לנהל את מבצע המלוניות או את הטיפול באוכלוסיות המבוגרות (פרויקט "משמרות הזהב"). "זה הרבה יותר מסובך ממה שזה נשמע, כי אתה חייב לוודא ששום דבר לא נופל בדרך", מסביר י'. "אם רוצים לחלק מזון לאלפי קשישים ביום צריך תשתית שתאפשר לשלוט במידע: ממערכות שליטה ובקרה על כלי הרכב וכמויות האוכל, ועד לאפליקציה שאיתה הולך פיזית החייל בשטח, כדי שיידע לאיזה בית להגיע, מי גר בו ומה הוא צריך לקבל".

סרן י' משרת כמהנדס ביחידה, ונקרא להשתתף במאמץ אחר - הנגשת המידע לאוגדה 98, שנשלחה בשיא המשבר לסייע לאזרחי בני ברק. "הרעיון היה לסדר להם את המידע ולהנגיש להם אותו", הוא אומר. "הגענו לאוגדה והתחלנו מאפס. זאת אחת החוויות המדהימות שהיו לי בצבא, כי יכולתי לסייע למדינה בכזה משבר".

אל"מ א', סגן מפקד 8200 לדיגיטל (יש גם סגן מבצעי ביחידה), הוביל את הסיוע למשרד החינוך. "הבנו שהלמידה הפסיקה לפעול במתכונת הרגילה שלה, וצפויים לה אתגרים רבים על רקע המעבר ללימוד מקוון", הוא אומר. "מכיוון שיש לנו אנשים מעולים, יצרנו קשר עם משרד החינוך והעמדנו את עצמנו לרשותם".

בתום תהליך מזורז של חשיבה משותפת זוהתה נקודת התורפה העיקרית: ההכנה לבחינות הבגרות. "אנחנו עובדים מול כ־1,200 מורים, והם מצמידים אותנו לתלמידים שצריכים סיוע", אומרת רס"ן ע', שבתפקידה הרגיל אחראית על מיצוי המידע במטה היחידה.

הדגש הוא על מקצועות הליבה. בעיקר מדעים מדויקים, מחשבים ואנגלית. הסיוע הוגדר מראש ככזה שניתן בפריפריה, מתוך מחשבה שהתלמידים שם זקוקים יותר לעזרה. המהלך הזה מתכתב עם פרויקט אחר שבו מעורבת 8200 בשנים האחרונות, "מגשימים", תכנית מצוינות ללימודי מחשבים וסייבר, שמהווה מאתר משמעותי לחיילים ליחידה וגם בה ניתן משקל משמעותי לפריפריה.

בתוך התוכניות ניתן דגש מיוחד לבנות, בניסיון להגדיל את מספר החיילות שיגיעו בעתיד ליחידה; מתברר שבעוד במקצועות המודיעין ב־8200 יש רוב נשי, במקצועות המחשב יש יתרון גברי בולט. הסיבה: הרבה יותר בנים הולכים ללמוד מחשבים ומדעים בתיכון. התוצאה העתידית (שאותה מנסה 8200 לשנות): פערים מקצועיים בין גברים לנשים - וכתוצאה מכך גם פערי השתכרות - בעולמות ההיי־טק והטכנולוגיה.

"אנחנו מלמדים אלפי תלמידים, חלק באופן אישי וחלק בקבוצות קטנות", אומרת ע'. הלימוד מתבצע ב־זום או בווטסאפ, כאשר החיילים מקבלים את תוכנית הלימודים מהמורים ומדווחים להם על התקדמות התלמידים.

אפשרות לעשות טוב

רות סופר (16) מהיישוב טפחות היא תלמידת כיתה י' בטבריה. היא הצטרפה השנה לכיתת פיזיקה של תלמידים שמבוגרים ממנה בשנה, ושקלה לא לגשת לבגרויות משום שמצאה את עצמה בפיגור משמעותי בחומר. "המורה סיפרה לי שיש תוכנית של 8200, אז אמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד", היא מספרת. "אנחנו לומדות כמה בנות עם בחור בשם אביתר. המורה מלמדת אותנו את החומר, והוא מתרגל אותנו ועונה לנו לשאלות".

המשוב מהתלמידים מעולה, ו"גם הורים כבר פונים אלינו כדי להודות", מספרת ע'. לדבריה, התוכנית הזאת - שהחלה בתוך היחידה - כוללת כיום גם חיילים־

חונכים מיחידות אחרות בצה"ל, ששמעו על הרעיון וביקשו להצטרף ולסייע. "נמשיך עם זה עד הקיץ. למרות שאנחנו חוזרים לפעילות מלאה לא נפסיק".

הפעילות הזאת הובילה גם למיזם אחר שבו מעורבים חיילים מהיחידה: סיוע דיגיטלי לקשישים. "הבנו מייד שמדובר באוכלוסייה שחוששת מהעולם הדיגיטלי ומתקשה להסתגל אליו", מספרת רס"ן א', שמובילה את המיזם. "אנחנו שמים חייל שלנו, מתנדב, מול כל קשיש, והוא מסייע לו".

גם כאן - הפידבקים מצוינים. "יש לנו חיילים מוכשרים מאוד, וזה נותן גם להם אפשרות להתנדב ולעשות טוב", אומרת רס"ן ע'. "אני לא בטוחה מי מרוויח יותר: התלמידים או החיילים שלנו".

הסיוע למשרדי הבריאות, לפיקוד העורף ולמשרד החינוך יימשך גם בעתיד; לתלמידי התיכון עד לאחר הבגרויות, ולגורמים הממשלתיים עד שייגמר המשבר או לפחות עד שהם יהיו מסוגלים לפעול עצמאית. "יכולנו להיסגר פנימה ולטפל רק בעבודה שלנו, ואף אחד לא היה אומר לנו שום דבר, אבל לא היה נראה לנו נכון לשבת מהצד", אומר בכיר ביחידה. "זה אִפשר לנו לא רק לסייע למשק בזמן חירום אלא גם נתן הזדמנות לכל חייל אצלנו לעשות משהו משמעותי שהוא מעבר, משהו שהוא יזכור גם לאחר שירותו".

וזה, נדמה, לב העניין. הקורונה לא היתה באחריות צה"ל, אבל הוא התנדב והעמיד את כל יכולותיו לטובת האתגר הלאומי. 8200 - שבשגרה היא בית הגידול הטוב מסוגו בעולם לטכנולוגיה, והבסיס להפיכתה של ישראל לסטארט־אפ ניישן - לקחה את יכולותיה שביומיום מכוונות לצד "האדום", של האויב, והפכה אותן להזדמנויות בצד "הכחול", שלנו.

האחראים לכך הם אנשי היחידה, שלא פעם מותקפים על היותם מפונקים ומיליונרים בפוטנציה. לכל הדוברים בכתבה יש שלל הצעות והזדמנויות באזרחות שבצידן סכומים והטבות שגדולים פי כמה מאלה שהם מקבלים בצה"ל. הם נשארים לא בגלל הפנסיה התקציבית, אלא בעיקר בזכות העניין והציונות. שתי הסיבות האלה יתקיימו גם בעתיד הנראה לעין: העניין לא פסק לרגע (המזרח התיכון לא ישתנה כנראה, ו־8200 מעורבת בעולמות המבצעיים מעל ומעבר לכל דמיון) וגם הציונות עדיין כאן. אבל טועה מי שחושב שצה"ל - ויחידה 8200 בכללו - יוכל לספוג אינסוף מכות, כלכליות ואחרות, מבלי להינזק.

ל־8200 יש יתרון אחד עצום: היא מגייסת את הטובים שבנוער הישראלי, בגיל שבו הם נמרצים, חדים ונטולי פחד. אבל כדי שהיא תישאר יהלום ותמשיך להוות את המנוע לכל עולם הטכנולוגיה הישראלי, היא צריכה מאחוריה צבא חזק, יציב ובטוח. נקודה למחשבה רגע לפני שמוקמת ממשלה, ומתחילות מלחמות התקציב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו