חניתה,
מבעד לחלון ובמרחק של מספר מטרים, בלי החיבוק הקבוע ממך, הנשיקה הרגילה, המילים החמות שכולן היו דאגה לצה"ל, ביקרתי אותך ביום שישי ,לפני שלושה שבועות, ערב שבת וממרחק של כמה מטרים נופפנו השניה לאחד ואף זכיתי לנשיקה דרך היד מרחוק ונפרדנו לשלום .
המפגשים הקבועים ביחידות צה"ל, במקומות שהכי אהבת עם הלוחמים, בלילות הסדר המיוחדים עם חיילי צה"ל בקריית שמונה ובשיחות רבות בהן התעניינת מה שלום כולם. "תגיד לי, איך הרמטכ"ל שלנו מרגיש? ראית אותו היום? מסור לו חיבוק מחניתה ושאני מחכה לו." ככה קבוע, דאגה קבועה שבנייך, חיילי צה"ל ומפקדיהם, מרגישים בטוב. שיש להם הכל. שהם מבסוטים וכל הזמן רוצה לבקר עוד בצה"ל.
נהגנו להיפגש בביתך בקיבוץ מעגן בערב שבת. טקס קבוע. אחר הצהריים ביום שישי. בית קטן של קיבוץ על שפת הים עם גינה מלאה בפרחים, ריבת תפוזים מהמקרר הקטן ושיחה קבועה על ענייני היום - ענייני היום שלנו היו צה"ל והכנרת.
חשבתי הבוקר, איך היה נראה מסע הפרידה ממך ללא הקורונה. כמה צה"ל היה שם. חיילים ומפקדים, בכירים ופורשים, כל צבעי הכומתות. הצדעה של ממש. הצדעה לדור נפלא שלא הפסיק לרגע לקיים את המפעל הציוני. עלית לארץ, חיית חיים קשים, נאבקת בקשיי היום יום והתיישבת בעמק הירדן ובזמן "הפנוי" התנדבת באגודה למען החייל, יחד עם אלפי אזרחים במדינתנו, שעושים הכל כדי שלחיילים יהיה טוב.
הזמן הפנוי הוא שעות ארוכות של עשייה ונתינה ללא תמורה, בלי חשבונות, נתינה אמיתית שהיא זכות גדולה. כל שביקשת היה – שצה"ל יהיה שמח. כך פשוט. הרגשת שהעשייה למען חיילי צה"ל בצפון היא חלקך הצנוע באהבת המולדת שכה אהבת, שמחת החיים והאנרגיות שלך דחפו את כולנו לומר לך תמיד כן. על כל רעיון משוגע וכל צורך שביקשת, אי אפשר היה לסרב.
נוחי בשלום חניתה. תודה על כל השנים הרבות למען חיילי צה"ל , תודה על הדאגה לכולנו ותודה על המפגשים שלנו.
נושא קבוע בשיחותינו הרבות היה מצב מפלס הכנרת ובשנים האחרונות דאגנו שנינו יחד . את נפרדת מאיתנו בימים שבהם אנחנו רחוקים 12 ס"מ מכנרת מלאה. המים כבר כמעט בדשא של הקיבוץ. כמו פעם חניתה. עוד משימה הושלמה.
הכותב הוא ראש אגף כוח האדם בצה"ל