ביום רביעי הקרוב בשעה 11, כבכל שנה ביום העצמאות, יפתח ד"ר אבשלום קור את חידון התנ"ך העולמי. ברוח ימי מגיפת הקורונה, גם באירוע הזה יחולו שינויים מפליגים: במקום לעמוד מול יציעים מלאים בתיאטרון ירושלים, כפי שעשה ב־32 השנים האחרונות, יתייצב קור באולפן טלוויזיה בפתח תקווה. 12 מתוך 16 המתחרים, נציגי יהדות הגולה, לא יישבו על הבמה, אלא יתחברו בשידור לווייני משגרירויות ישראל במדינותיהם. רובם המכריע - שנמצאים בארה"ב, במקסיקו, בארגנטינה ובפנמה - יעשו זאת כשאצלם תהיה זו שעת בוקר מוקדמת מאוד.
קור, שיחגוג בעוד פחות מחצי שנה את יום הולדתו ה־70, מבטיח להתרגש מעצם קיומו של החידון. "איבדנו כל מיני דברים ביום העצמאות השנה, אבל המשבצת הזאת נשמרת", הוא אומר בגאווה. "אני מלא הערכה למשרד החינוך, שדאג לשמור עליה.
"יש פתגם מתוך השיר שכתב דוד שמעוני, 'ואף על פי כן ולמרות הכל, ארץ ישראל'. מה שייזכר מהחג הזה הוא שחידון התנ"ך לא חדל, אפילו בשנה הקשה שבה אי אפשר היה להביא את הילדים מהגלויות לארץ, ואי אפשר היה להושיב את כולם על הבמה ביחד, ואי אפשר היה להעלות לבמה מקהלה ותזמורת. ובכל זאת, 16 החבר'ה הטובים ביותר יתמודדו, ולמרות המרחק, נרגיש את הקירבה".
בראש חבר השופטים יישב יו"ר הכנסת, בני גנץ, ולצידו מרים פרץ ויואב שלוסברג, מחבר השאלות, שהיה חתן התנ"ך העולמי ב־1986.
"בחידון התנ"ך הראשון, בשנת 1958, הייתי ילד בן 8", מתרפק קור על הנוסטלגיה. "אמא ואבא שלי לקחו אותי לראות אותו, וכאילו הרגשתי את משק כנפיהם של המלאכים. הייתי בהתרגשות עצומה. לא העליתי על הדעת שאהיה חלק מהמפעל במשך יותר מ־30 שנה.
"דוד בן־גוריון, בחשיבתו המיוחדת, הבין שהתנ"ך הוא של כל עם ישראל. כולנו יצאנו ממצרים, לא רק הדתיים. התנ"ך מחבר אותנו מכל הצדדים.
"כשהדלקתי את המשואה בהר הרצל לפני שנתיים, נתתי נשיקה לחייל. במשך שבועות אחר כך, כשהייתי בנסיעה ועצרתי ברמזור, נהגים מהמכוניות לידי היו מסמנים לי לפתוח את החלון וצועקים לי, 'כל הכבוד שנתת נשיקה לחייל!'. גם התשואות בטקס עצמו הראו עד כמה זה היה ביטוי לרחשי ליבו של עם ישראל לחיילינו.
"אבל היום כבר אי אפשר לתת נשיקות, ואפילו השופטים והמתחרים בחידון יקפידו על מרחק זה מזה במהלך החידון.
"עצוב לי בשביל המתחרים, יש כאן החמצה גדולה עבורם. תחשוב על זה: ילד שהתנ"ך הוא כל עולמו יושב בעיר רחוקה, קורא את הספר יומם ולילה, ויכול לבוא לנמל יפו כמו יונה הנביא; יכול לעלות להר תבור כמו דבורה וברק; יכול לנסוע באחד הטיולים שאנחנו מארגנים מחברון לירושלים כמו דוד המלך, או לעלות להר גריזים, כמו יותם בספר שופטים.
"בכל שנה מחדש אני רואה איזה אושר עצום יש לצעירים הללו כשהם פוגשים לראשונה את אתרי התנ"ך. ולדור הזה, שמתחרה השנה, אין אפשרות כזאת.
"בשנים קודמות היו זוגות שהתחתנו. חתן תנ"ך מארץ אחת פגש במחנה ההכנה לחידון כלת תנ"ך מארץ אחרת, והמקום הזה חיבר אותם.
"בשנים עברו, בסיום החידון, נהגתי להודיע שאנחנו מקווים לא לעשות בשנה הבאה את החידון העולמי, ומייד היתה תדהמה בקהל. ואז מיהרתי להסביר כי אנחנו מקווים שבמהלך השנה, כל היהודים מכל העולם יעלו לישראל, ויהיה כאן חידון ארצי. בכל זאת אנשים נבהלו, אחר כך שאלו למה לא יהיה חידון עולמי, והרגשתי שהיו כאלה שאולי נפגעו, אז הפסקתי לומר את זה".
אולי חלק מהמשתתפים יחליטו לעלות לישראל בגלל משבר הקורונה.
"מעולם לא הייתי חסיד גדול של הנסיעות לחו"ל. תמיד אמרתי שטוב לי בארץ, ובכל זמן פנוי לקחתי את הילדים והנכדים לטיולים בארץ. הרבה ישראלים עזבו בעקבות הקורונה את ארצות מגוריהם השונות, ובאו לישראל. הם גילו שאין מקום אחר, אלא מדינת ישראל. זה נהדר בעיניי".
***
קור (69) נשוי לנאוה קור־בודק (63), לשעבר עורכת ומפיקה בערוץ הראשון ובקול ישראל, וכיום עורכת ומגישה תוכניות בנושא הזמר העברי ברדיו ארץ ובערוץ 7. הם מתגוררים בהרצליה, והוא אב לשישה ילדים וסב ל־23 נכדים. "יכול להיות שעד יום העצמאות יגיע הנכד ה־24", הוא מספר בקריצה. "היו כבר שני חידונים שבמהלכם ראש הממשלה הודיע לי שנולד לי נכד".
התנ"ך בדמו כבר מילדות, הגם שגדל בתל אביב ולמד בבתי ספר חילוניים - בית הספר היסודי גרץ ותיכון עירוני ה'. "היתה לנו כיפה בתיק, והיינו חובשים אותה בשיעורי תנ"ך, משנה ותלמוד. לכולם היה ברור שילד יהודי צריך ללמוד פרקי תנ"ך בעל פה".
היום זה היה נחשב להדתה.
"שרי החינוך כשהייתי תלמיד היו זלמן ארן, אבא אבן ויגאל אלון ז"ל, ואהרן ידלין, ייבדל לחיים ארוכים - כולם אנשי מפלגת העבודה.
"ילדיי הלכו תחילה לבתי ספר חילוניים, אבל כשראיתי שהם אינם מקבלים את מקורותינו בהיקפים שאני יכול להסכים להם, העברנו אותם לבתי ספר דתיים. זה מהלך שאני מאושר ממנו. כל ילדיי עזבו את גוש דן ועברו לקו שבין קריית ארבע לפסגות. זה החינוך שהענקנו להם.
"אנחנו חיים בארץ ישראל כארץ התנ"ך, אבל עיקר אירועי התנ"ך הם בהרי יהודה ושומרון ובבקעת הירדן. משתתפי החידון העולמי לתנ"ך תמיד מתפעלים מכך שהם יכולים לראות את המקומות המופיעים בתנ"ך, אז למה שאנחנו נסתגר בין גדרה לחדרה?"
אף שיצא לגמלאות לפני כשלוש שנים, הוא עדיין מלמד בקורס הכתבים של גלי צה"ל. בכל בוקר הוא מתייצב בבניין סמוך לתחנת הרדיו ביפו ומעביר לחיילים הצעירים שיעורים בעברית במשך שעתיים - סך הכל, 60 שעות בקורס ("בבית הספר לא באמת לומדים עברית"). את השיעורים הוא מעביר באמצעות הזום: החיילים יושבים לא הרחק משם, באכסניה הסמוכה לאצטדיון בלומפילד.
למה אתה לא מעביר את השיעורים מהבית?
"יש איתי בחדר חיילת ממחלקת המחשב, כדי שאם תתעורר תקלה טכנית במהלך השיעור, אפשר יהיה לפתור אותה".
איך אתה מסתדר עם הזום?
"יש השהיה בין הדיבור שלי לדיבור של החניכים, וזה יוצר לפעמים בעיות. אני תמיד מלמד גם שירים שיש בהם איזשהו עניין לשוני. לדוגמה, אנחנו שרים את השיר 'שנים עשר ירחים' של נעמי שמר. כשאני מגיע לחשוון, הם עדיין בתשרי".
קור הפך לאורך השנים לפנים של השפה העברית בימינו, והוא מנהל מאבקים יומיומיים למען האדרתה, שעליהם אינו מתפשר. "במסגרת תפקידי בגלי צה"ל, אני עובר על כל הפרסומות לפני שידורן. כשישראל כ"ץ היה שר התחבורה, קיבלתי תשדיר שבו מדברים על 'פרויקט כביש מספר 1'. תיקנתי ל'מיזם'. במשרד הפרסום אמרו ש'פרויקט' זה יותר ממיזם. שלחתי מסרון לכ"ץ וכתבתי שאם אנשיו טוענים ש'פרויקט' זה יותר מ'מיזם' - עוד מעט הם יטענו ש'פרזידנט' זה יותר מנשיא. תוך רבע שעה הודיעוני אנשיו שהם מסכימים למילה מיזם.
"אני לא טוען שעברית זו השפה הכי יפה בעולם. אני כן אומר שעברית זו השפה היחידה בעולם שהיא שלי. למה אני אוהב את נבחרת ישראל? כי היא הכי טובה בעולם? לא. כי היא שלי. למה אני אוהב את ילדיי? כי הם שלי. כך אני חש גם לגבי העברית.
"לאחרונה הרציתי בבית ספר, ואחד התלמידים שאל אותי מה לדעתי יהיה מצב העברית בדור הבא. עניתי לו שהתשובה לשאלה טמונה אצלו. אני כבר לא אהיה כאן, הוא כן, ולכן הגעתי אליו לבית הספר - כדי שבעוד דור, כשאני לא אהיה בסביבה, הוא וחבריו ידאגו שהעברית תקבל את המקום הראוי לה".
***
חייו של קור השתנו תחת הקורונה. את ליל הסדר חגג בבית עם אשתו נאוה. "אגיד לך דבר מפתיע, נהנינו מאוד. היא צעירה ממני בשש שנים, אז היא זו ששאלה את הקושיות, אבל לא היתה מוכנה לעמוד לשם כך על הכיסא".
היה מוזר לחגוג בלי הילדים והנכדים?
"לא קיימנו את מצוות 'והגדת לבנך', אבל דיברנו הרבה, והקפדנו על 'כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח'".
למה לא חגגתם איתם דרך הזום?
"ליל סדר בזום אינו מתאים להשקפתי ההלכתית".
מה חשבת כששמעת שראשי המדינה אירחו את ילדיהם בליל הסדר?
"אף פעם לא שאלתי אדם אחר כמה הוא מרוויח. אף פעם לא הסתכלתי בצלחת של מישהו אחר. אני צריך להיות בסדר איתי, עם משפחתי ועם עַם ישראל".
עוד לא התבקשת למצוא שם עברי לקורונה?
"פנו אלי יהודים מן השורה, שיודעים כי אני נאבק הרבה למען העברית, ושאלו אותי את השאלה הזאת. אני לא רוצה לתת לקורונה שם עברי, כי זו מגיפה של גויים. כמו שאומרים בליל הסדר - 'לא לנו, לא לנו'. זה דבר זר, לא שלי, וטוב מאוד שלא יקראו לו בעברית".
ועדיין, לקור יש חלק בהפיכתם של מתחמי ה"דרייב אין" לבדיקות קורונה למתחמי "היבדק וסע".
"באחד הלילות לפני כחודש, בשעה 23:30, התקשרה אלי עמית חדד, עורכת בגלי צה"ל. היא היתה אז עדיין חיילת, וזה היה הלילה האחרון שבו ערכה מהדורות. כבכל לילה שבו עוברים איתי על המהדורות לפני שידורן, היא ידעה שאני מחפש תמיד תחליף עברי למושגים לועזיים.
"באותה מהדורה היה דיווח על כך שמד"א הודיע על הקמת תחנות דרייב אין לבדיקת אנשים שחוששים כי נדבקו בקורונה. עמית אמרה לי: אני חושבת להגיד 'היבדק וסע' במקום דרייב אין. אמרתי לה שזה נהדר, והתקשרתי לדובר מד"א, זכי הלר. הצגתי בפניו ארבע הצעות לשמות עבריים - את זו של עמית, שתיים משלי, ועוד אחת של חייל אחר שהיה לצידה.
"לגבי 'היבדק וסע', הוא אמר לי: 'רעיון יפה'. אמרתי לו: 'מה רעיון יפה? אתה עוד יכול לעשות את זה. תכין שלטים חדשים למחר'. בחצות וחצי, מנכ"ל מד"א בישראל, אלי בין, אמר שהם בוחרים את ההצעה שלי. אז אני שכנעתי, אבל הרעיון היה של עמית חדד".
***
קור מנחה את חידון התנ"ך העולמי מאז 1988, עם הפסקה אחת - ב־2016, כשהאחריות לחידון הועברה מצה"ל למשרד החינוך, וגיא זו־ארץ נבחר להנחותו. הניסיון הזה עורר סערה תקשורתית והתנגדות ציבורית, וכבר אחרי שנה חזר קור לתפקיד.
גם במרחק ארבע שנים מהסערה ההיא, קור לא חש בנוח לדבר עליה. "אני לא נולדתי מנחה חידון התנ"ך ולא אמות מנחה חידון התנ"ך. הקדוש ברוך הוא נתן לי ברכה עצומה כשזכיתי להוביל את החידון שלושה עשורים, וברור שזה ייגמר פעם. מה שאני עושה, אני עושה עם כל הנשמה. אני מאושר שהיתה תגובה כללית של עם ישראל, שנתנה לי להבין שהקהל נוטה לי חסד".
כדי להבהיר את תחושותיו, הוא משתמש במשל מהתורה. "ניסו לראיין אותי כמה וכמה פעמים באותה תקופה, וחיפשו את התרעומת והכעס. אמרתי: 'בור ששתית ממנו, אל תזרוק בו אבן'. משה רבנו לא היכה את היאור במכות הדם והצפרדע, כי הוא ניצל כשהיה בתיבה בתוכו, ואסור היה לו להכות אותו בעצמו. אלוהים הורה לו: אמור לאהרן אחיך להכות את היאור. גם אני לא רציתי להכות ביאור שלי".
התקופה הנוכחית נתנה לך תובנות חדשות על החיים?
"קצת לפני שהמשבר פרץ, ניסיתי להיכנס לחניה ברחוב הראשי של הרצליה. בעודי מתמרן עם הרכב, מישהי תפסה לי את המקום. עשיתי סיבוב, חזרתי לשם וסימנתי לה לפתוח את החלון. אמרתי לה: 'גבירתי, אני שמח שתפסת את החניה'. היא לא הבינה.
"אמרתי לה: 'כל האנשים שאת רואה מסביב, כולם אחים שלנו. יש אחים יותר טובים, ויש אחים פחות טובים, אבל הם עדיין אחים, ואני שמח שאחותי תפסה חניה'.
"מי ששונא אותי, שונא אותך. יש כל כך הרבה אנשים בעולם ששונאים את כולנו. אנחנו צריכים יותר לאהוב זה את זה, ולא לעסוק במריבות. זה לא טוב, לא מוסיף כלום".
"לא נטוס מעל הערים, אלא מעל בתי החולים"
סרן ל', טייס מטוס עפרוני, משתתף במטס חיל האוויר
מטס חיל האוויר יהפוך השנה למופע הצדעה לצוותים הרפואיים בישראל. ישתתפו בו ארבעה מטוסי עפרוני (T-6) של הצוות האווירובטי, ולא עשרות מטוסים ומסוקים, כמו בעבר. גם המסלול ישתנה: הם יקיימו שלוש גיחות במהלך יום העצמאות, ויבצעו תמרונים אווירובטיים מעל 21 בתי חולים ברחבי הארץ.
סרן ל' (29), טייס באחד ממטוסי העפרוני מבסיס חצרים, יטוס בכנף שמאל של הרביעייה האווירובטית. זה יהיה המטס השלישי שישתתף בו. "זה לא יהיה ממש מטס, אלא מעבר הצדעה, שתוכנן במיוחד לנוכח המצב במדינה. מעל כל בית חולים נעשה מעבר מסוים. במטסים הקודמים היו לנו מוקדים ספציפיים מעל הערים גדולות - במוזיאון חיל האוויר, בחופי הים בתל אביב ובחיפה, בבסיסים פתוחים של חיל האוויר.
"הפעם לא נעשה שום מופע מעל הערים, כדי למנוע התקהלויות, ואנחנו מקווים שהאזרחים יראו אותנו מהמרפסות, ושנוכל להעלות חיוך על פניהם. באופן אישי, הטיסה הזאת דורשת ממני יותר מאשר בדרך כלל בכל הקשור למאמץ ולתכנון. אנחנו טסים במסלולים שאנחנו לא רגילים אליהם, כך שיש התרגשות מיוחדת. בניגוד לשנים שעברו, הפעם אני לא מתכוון לשלוח להורים שלי הודעה איפה אני נמצא, כדי שיישארו בבית וישמרו על עצמם.
"שמעתי את הביקורת שנמתחה על קיום האירוע, ואני יכול להבין מאיפה היא באה, כי המדינה נמצאת במשבר כלכלי. אבל חיל האוויר עשה התאמות משמעותיות וקיצץ המון ממה שהוא עושה בדרך כלל. הלוואי שבשנה הבאה נוכל לחזור למתכונת הרגילה של המטסים".
"במקום 300 חיילים, יהיו על הרחבה רק 16"
אל"מ (מיל') שמעון דרעי, מפקד טקס הדלקת המשואות
טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, שפותח את אירועי ערב יום העצמאות, כבר התקיים למעשה. בניגוד לכל הטקסים האלה בעבר, הטקס הוקלט במהלך השבוע האחרון בכמה "טייקים" נפרדים - כדי לאפשר למשתתפים לשהות ברחבה בלי לחרוג מתקנות משרד הבריאות. היציעים, שנבנים בכל שנה מחדש לכ־5,000 צופים, כבר הורכבו לפני כחודשיים בתחילת החזרות, אך פורקו. גם הטקס עצמו יהיה שונה ומצומצם.
"במקום 300 נגני תזמורת, חיילים מצטיינים, חברי משמר הכנסת ודגלנים שמבצעים תרגילי סדר, יצעדו ברחבה רק 16", מספר אל"מ (מיל') שמעון דרעי (64), מפקד טקס הדלקת המשואות. זו שנתו הרביעית בתפקיד, לאחר שנכנס לנעליו הגדולות של אל"מ (מיל') דוד רוקני, שפיקד על הטקס במשך 33 שנים.
"השנה הזו לא תהיה דומה לאף אחת מקודמותיה. התחלנו את ההכנות בינואר, סיירנו ביחידות ואיתרנו את החיילים שישתתפו במשימה הלאומית הזאת, והמוטיבציה היתה בשמיים. בכל טקס כזה יוצרים הדגלנים והרקדנים כמה צורות גיאומטריות, והפעם התכוַונו ליצור, בין היתר, את הכתובת 'יחד'. אבל בסופו של דבר, המציאות הכתיבה שכולנו נישאר יחד בבתים. ב־1 במארס התייצבו הדגלנים בהר הרצל, כדי להתחיל להתאמן ושבועיים מאוחר יותר היו אמורים להגיע יתר החיילים, אבל אז כבר התחילו לדבר על הגבלות קהל. עם 5,000 עוד היינו מסתדרים, אבל כשזה ירד ל־100 פיזרנו את כולם. ביקשנו מהם להיות בכוננות למקרה שיהיה שינוי, והשינוי לא בא.
"כולם הצטערו לשמוע שהחלום שלהם לא יתגשם, כי טקס הדלקת המשואות הוא לא עוד טקס, הוא ה־טקס. לא רצינו לוותר על כל הפעילות, והצלחנו להרים טקס מרגש מאוד. מתכונת הטקס תישמר, אבל מה שיחסר זה המפגן המרשים של הדגלנים. במקומו קיימנו רק צעידה סמלית, בהשתתפות שתי חוליות של שמונה חיילים. הם ביצעו את האקט המהותי - העברת הדגל מזרוע הים לפיקוד הצפון, כשהחיילים שומרים על רווח של שני מטרים בין אחד לשני.
"הדלקת המשואות תהיה גם היא בשינוי קל. שתי קצינות עומדות בכל צד של הרחבה ומחזיקות בלפיד, כשהן מקפידות על מרחק ממשיא המשואה. חסרים לי הצבע, הדגלים, הצעידה. יש לנו דבר כזה פעם אחת בשנה, ועכשיו גם הוא נלקח מאיתנו. היה מוזר השבוע להקליט את הטקס, במקום לחגוג אותו באווירה של ערב יום העצמאות. ביום שלישי אצפה בו בטלוויזיה. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה עשיתי את זה, כי גם לפני שנכנסתי לתפקיד אהבתי לבוא להר ולצפות בטקס. אני כבר חולם על יום העצמאות בשנה הבאה".
"לראשונה זה 25 שנה, אעשה על האש בבית"
אורן אברהם, מנהל הטקסים והאירועים בבית הנשיא
בית נשיא המדינה הפך במרוצת השנים לאחד האתרים המרכזיים ביום העצמאות. בבוקר מתקיים בו אירוע "שרים עצמאות עם הנשיא", שבמסגרתו מציינים את זכייתם של 120 חיילי צה"ל בפרס מצטייני הנשיא; ואחר הצהריים מוזמנים הדיפלומטים הזרים להתארח במשכן.
השנה יישאר בית הנשיא סגור. טקס המצטיינים בוטל, ובמקומו יוקרן משדר מוקלט של הצדעה לישראליות, בלי קהל ואורחים ובלי תזמורת. המנחה הקבועה, רותם אבוהב, צולמה אצל הנשיא מראש, קיימה שיחה אישית עם הרמטכ"ל, ובמשדר יוצג ביצוע חדש ל"שיר השיירה", בביצוע עידן עמדי, אזרחים והנשיא - שצולם תחת כללי הריחוק. הדיפלומטים יסתפקו במפגש מקוון עם הנשיא.
מי שמנצח בשנים האחרונות על המסיבות הללו הוא סא"ל (מיל') אורן אברהם, מנהל הטקסים והאירועים בבית הנשיא. "בדרך כלל אני מריח את המנגלים רק לקראת מוצאי החג", הוא אומר. "השנה, לראשונה מאז הייתי בן 20, אני אחגוג את יום העצמאות בבית".
אברהם (45), תושב מודיעין, נשוי ואב לארבעה, מכיר היטב את אירוע המצטיינים. אחרי שירות ממושך כקצין במשטרה הצבאית, הפך לאחד ממובילי הטקס: במשך שבע שנים שימש ראש ענף משטר ומשמעת בצה"ל, ובשנתיים האחרונות מתוקף תפקידו בבית הנשיא.
"ההתארגנות ליום העצמאות בבית הנשיא מתחילה חצי שנה מראש. כראש ענף משטר ומשמעת, חודש וחצי לפני המשדר הייתי עובר לירושלים כדי לעסוק בהכנות. החיילים המצטיינים עצמם היו עוברים לעיר שבוע מראש, לחזרות בבית הנשיא.
"בשבת, יום לפני שהוטל הסגר על המדינה, הספקנו לחגוג בר מצווה לבן השני שלי, אלון. הוא עלה לתורה בחוץ, עם מספר מצומצם של אנשים. ופתאום נפל לי האסימון שלא רק האירוע המשפחתי מתבטל, אלא הכל. זה עוד נראה רחוק אז, כמעט חודשיים לפני, וכבר היינו בשלב מתקדם של ההכנות. אבל ליתר ביטחון, הכנו דפ"א כתוכנית חלופית. לצערי, הדפ"א התממשה. בהתחלה הגבילו את האירועים ל־5,000 איש, אחר כך ל־2,000, ל־500, והמגמה היתה ברורה. הביטול הפך להיות די מובן מאליו. אנחנו רוצים לכבד את החיילים והמשפחות, ומשהו וירטואלי הוא פחות נוגע ללב. בהתייעצות עם הצבא, דחינו את האירוע.
"הייתי בצילומים לאירוע החלופי שהכנו עם הנשיא. זה היה מוזר. כמו להיות בחזרות, כמו בכל שנה, רק בלי האקשן האמיתי. זו תקופה שאנחנו נזכור, ואין לי ספק שהילדים שלנו עוד יספרו עליה לילדים שלהם.
"בשנה רגילה, לנשיא יש בקושי זמן לאכול ביום העצמאות, ובטח שלא לחגוג באופן פרטי. השנה, הנשיא ריבלין יצפה במשדר שהוקלט. ברור לי שהוא היה מעדיף לחגוג עם כל עם ישראל, אבל זו תקופה בעייתית. לא רק בגלל הקורונה, אלא גם בגלל חוסר הוודאות הכלכלי שיש לרבים בציבור. לא פשוט לחגוג תחת המעמסה הזאת".
"אייצג את המשפחות שלא יוכלו לבוא להר הרצל"
סא"ל שי אברמסון, החזן הראשי לצה"ל
ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה לא ייערכו אזכרות בבתי העלמין, והמשפחות השכולות לא יוכלו לפקוד את קברי יקיריהן. גם הטקסים המרכזיים, ברחבת הכותל המערבי בערב ובהר הרצל בבוקר, יתקיימו ללא קהל.
במציאות המוזרה הזאת יצטרך להופיע החזן הראשי לצה"ל, סא"ל שי אברמסון (45), שמכהן בתפקיד כבר 12 שנים. "אני מצטמרר רק מהמחשבה שאעמוד בערב יום הזיכרון ברחבת הכותל, כשמולי אין אנשים. זה בלתי נתפס לדמיין את הר הרצל ריק ביום הזיכרון, כשבכל שנה מגיעים אליו עשרות אלפים ואי אפשר לזוז בתוך הצפיפות. אני עוד אצטרך לעכל את הדבר הזה.
"מכיוון שאהיה בין הבודדים שיזכו להגיע להיכל הזיכרון בהר הרצל, אני מרגיש שאני ממש שליח ציבור, ולא סתם חזן. אני אהיה שם כדי לייצג את כל אלה שלא יוכלו לבוא. המציאות הזאת מוסיפה לכאב על השכול הנורא, אבל גם נותנת חומר למחשבה ומעצימה את הסיפורים והמורשת שכל חייל השאיר אחריו".
אחרי הטקס המרכזי בהר הרצל, שיועבר בשידור חי, יפקוד אברמסון את קברו של סמל מקס שטיינברג ז"ל, חייל בודד שנפל בצוק איתן. "השתתפתי בהלוויה שלו, ואני בקשר עם המשפחה, שנמצאת בלוס אנג'לס. הם מתכננים לקיים טקס זיכרון בשעת בוקר שלהם (ערב בישראל), אז אני אצלם את עצמי ליד הקבר ואשלח להם את הסרטון".