בראייה היסטורית, הממשלה החדשה שתקום בקרוב טומנת בחובה שלוש בשורות משמעותיות: הראשונה היא שאחרי כמעט שנה וחצי של אי־ודאות ושלוש מערכות בחירות ארוכות ומייגעות, הממשלה שהוקמה ב־ 2015 תפנה את דרכה לממשלה חדשה - בשורה שלה חיכו אזרחי ישראל זמן רב.
צילום: משה בן שמחון
השנייה היא תום עידן נתניהו. ראש הממשלה חתם אתמול על המועד שיביא לסוף כהונתו כראש הממשלה, אחרי קרוב ל־13 שנים רצופות בשלטון. מה שלא הצליחו ציפי לבני, בוז'י הרצוג ויאיר לפיד - פוליטיקאים ותיקים ומשופשפים שניסו להציג אלטרנטיבה שלטונית לנתניהו וכשלו, הצליח בני גנץ, חסר הניסיון, כשיתיישב בעוד 18 חודשים במשרד ראש הממשלה.
השלישית היא סיפוח יישובי יהודה ושומרון. נתניהו כבר נכנס לספרי ההיסטוריה כראש הממשלה שכיהן בתקופה הממושכת ביותר מאז קום המדינה ומאוד רצה להיזכר כמי שהביא לקיצו את האיום הגרעיני האיראני. אולם במידה שלא יעלה בידו לעשות כן בשנה וחצי שנותרו לכהונתו, על הישג אחד לא יסכים לוותר: סיפוח יישובי יהודה ושומרון והחלת הריבונות הישראלית עליהם ועל בקעת הירדן.
מאז מלחמת ששת הימים החילו ממשלות ישראל את החוק הישראלי על השטחים ששוחררו פעמיים בלבד: ירושלים ורמת הגולן. נתניהו יהיה ראש הממשלה השלישי שיעשה כן ויותיר בכך מורשת משמעותית ליום שאחריו.
במצב החירום שבו נמצאת המדינה אין מקום אפילו לחשוב על בחירות נוספות. למרות הסקרים המפתים והעצות השונות שקיבל, הכריע נתניהו שלא לגרור את המדינה פעם נוספת למערכת בחירות לא הגיונית ולא אפשרית ולחתום על ההסכם עם בני גנץ, למרות המחיר האישי הכבד שאותו ישלם בשל כך.
גם בני גנץ, בניגוד לחבריו למפלגה לשעבר, הבין את גודל השעה וקיבל את ההחלטה הקשה ביותר מבחינתו מאז נכנס לפוליטיקה, וככל הנראה, לפחות כעת, גם הרוויח את כל הקופה. בעוד לפיד וליברמן ימשיכו לשכשך במרמורם ולהטיל ספקות בתהליך, קיבל אמש גנץ את חצי המלוכה ואת האחריות לניהול המדינה כולה בהמשך.
עוד בנושא:
שעות גורליות: "הסכם אחדות עכשיו - או שאולי אף פעם"
בכיר בכחול לבן: "נתניהו שולט במו"מ - גנץ לא ייפגש איתו אלא אם תהיה התקדמות"
חילי טרופר: "כרגע לא נראה שתקום ממשלת אחדות"
ממשלת אחדות - יעד אסטרטגי | דעה
אחרי החתימה על ההסכם שוחח נתניהו עם נפתלי בנט והרב רפי פרץ, עדכן אותם על פרטיו וביקש מהם להיכנס לממשלה למרות הפגיעה במעמדם. יהיה המחיר אשר יהיה, לנתניהו אסור לוותר על שותפיו. ימינה, על גלגוליה, הלכו איתו כברת דרך, לעיתים בדרך לא נודעת, ותוך כדי מתיחויות אישיות קשות, רק כדי לא לפרק את גוש הימין. אם בסוף ילכו השניים בנפרד, עשויה להיות זו בכייה לדורות.
נושאים רבים וכבדי משקל נמצאים על הפרק, שאמנם יידחו כעת מחמת הקורונה, אולם ישובו ויצוצו מייד אחריה. בראשם המשך תיקון המהפכה השיפוטית האסונית, תיקון מערכות החוק והמשפט, הפרקליטות ועוד. ממשלה בהרכב שנבחר אמנם לא תמהר להתקדם אבל יש לקוות שלפחות לא תסיג את השינויים הקטנים שכבר נעשו לאחור.
הלוואי שהיה מישהו תמים מספיק כדי לשמוח על בשורת הקמת קבינט הפיוס עליו הוחלט במסגרת ההסכמים. אולם בעוד שמדובר בסעיף חביב ובלתי מזיק בהסכם, הרי שסעיף אחר, מקומם ומרתיח, נותר להתנוסס בו למרות הזעם הציבורי. ראש הממשלה צריך שירת דירת שרד, זה ברור. אבל למה ממלא מקומו צריך גם? ועוד בתקופה של משבר כלכלי עם מיליון מובטלים ואלפים שדוחים תשלומי משכנתאות.
