החשיבה לפיה יוטל סגר ביום הזיכרון לחללי צה"ל היא לא פחות ממקוממת. אם יש אירוע אחד בשנה שלנו שמאגד את כולם בקונצנזוס זהו היום, שנחשב לחלק מהותי מהאתוס הישראלי. המחשבה שמשפחות ששילמו מחיר נורא מכל לא יוכלו להתייחד עם יקיריהן - מחייבת כיוון אחר. הטלת הסגר ביום הזה היא חסרת רגישות, ולאור המצב גם חסרת היגיון.
אמש (ראשון) הציג מנכ"ל משרד הבריאות את השיפור בנתוני המגפה מהשבוע האחרון. אין זה סוד, הסגר בשבועיים האחרונים, ובדגש על ליל הסדר, עשה את שלו. אולם עבר יותר חודש מאז ההחלטות על סגירת הגבולות, והנתונים מראים שהמגפה לא מתפשטת. בנוסף, הוגדרו כללי התנהגות ברורים, והחיים בצל הקורונה ממשיכים.
עתה אנו מעודכנים כי ישנה אפשרות שיושב הסגר עקב החשש מהתגודדויות ביום הזיכרון. המחשבה הזו, שלפיה משפחות ששילמו את היקר מכל לא יוכלו להגיע לקברי החללים, היא בעיניי בלתי נתפסת. ברור שאין מקום לטקסים ואין מקום למבקרים. ברור שיש לשמור על מינימום משתתפים - וכאן המינימום הוא התא המשפחתי. בדיוק כפי שהיה בליל הסדר. אותו תא משפחתי שחגג בסדר ראוי להתייחד ביום הזיכרון.
כללים והנחיות במצב חירום הם קריטיים, הם משרטטים גבולות ברורים סביב מותר ואסור, אך מעל הכללים האלו יש ערכים חברתיים ולאומיים. במקום שהכללים נוגדים ערכים, מה שחייב להוביל הוא ערכים. ראוי שהמערכת תגלה רגישות, שייקבעו כללים ברורים ליום הזה, שיוגדר באופן פרטני מה מותר, ושיאפשרו כאמור את המינימום.
עוד בנושא:
• משפחות שכולות: "הטילו סגר ביום הזיכרון - אחרת יהיו מראות קשים בכניסה לבתי העלמין"
• "רוצים להתייחד עם יקירינו ביום הזיכרון"
• גורם ביטחוני בכיר: נשקלת האפשרות להטיל סגר ביום הזיכרון לחללי צה"ל
הקורונה יכולה לשחוק את הכלכלה, את החינוך ועוד לא מעט ענפים, אולם מרגע שהיא שוחקת את ערכי היסוד החברתיים שלנו - התבלבלנו לחלוטין. כן. יש דברים שעומדים מעל לערך השמירה על הבריאות. יש סולידריות ויש הנצחה. אם הדמוקרטיה שלנו מאפשרת הפגנות בימים האלה, אין שום סיבה שבעולם שלא תתאפשר התייחדות של המשפחות בבתי העלמין תחת הכללים שמוגדרים.
משרד הביטחון חייב לקחת יוזמה ולהוביל את העניין הזה. לא מדובר בתפקידה של מערכת הבריאות. מפקדי צה"ל יובילו מבצע של יום זיכרון - יסדירו, יפקחו וידאגו לנדרש, בעוד שאנשי הבריאות יציבו את הכללים המתאימים. אסור שהמשפחות ייפגעו, הן נפגעו מספיק. בתוכן פנימה הן ידעו לעשות את השיקול מי יגיע ומי לא יגיע לבתי העלמין.
ביום שבו נוותר גם על זה למען בריאות, בפועל נוותר על מי שאנחנו ומה אנחנו זולת הצורך שלנו להישמר ממחלות. זה לא סביר, ויותר מכך - לא ערכי.
שערו בנפשכם שהמדינה אכן תטיל סגר ביום זה. כיצד נרגיש? איזה חיבור יהיה בינינו כקולקטיב כשיום כל כך קדוש ייעצר ולו רק מחשש מפני מחלה שהתפרצותה נמנעה ועד כה גבתה מחיר זעום ביחס לתרחישים שעליהם דיברו. ההחלטה לסגור אותנו ביום הזה תפגע באמון הציבור, וגם זה פרמטר חשוב בקבלת ההחלטות.
באופן שונה יש להסתכל על יום העצמאות. אנו מכירים את מאפייני ההתנהגות ההמונית ביום זה. לא בטוח שנדרש לקיים סגר, אך בטוח שיש להגדיר כללים ייחודיים ולהדגיש את מה שמותר לעשות. נדמה שבהבנה שבין מניעת התקהלות והצורך בחבישת מסכות - ניתן לייצר מרחבי תמרון לפעולה ברמת הרשויות המוניציפליות.
הימים הבאים לעם ישראל הם קדושים וחשובים, יש בהם הרבה מתוך הרקמה שלנו כאומה וכקולקטיב. בטרם קבלת החלטות דרקוניות שפוגעות בערכים שלנו, מוטב שהמערכות יקבעו כבר עכשיו כללים ברורים לגבי ימים אלו, כאלו שיאפשרו גמישות ורגישות ובאופן שניתן יהיה לשמר את מה שאנחנו, את מי שאנחנו, ואת מי שכל כך חשוב לנו.
הכותב הינו אלוף משנה במילואים, לשעבר מפקד חטיבת שריון, כיום חוקר יחסי צבא וחברה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו