הדרך הארוכה של יעלון לשום מקום

משה (בוגי) יעלון התראיין בשבוע שעבר ומתח ביקורת חריפה על בני גנץ, אותו הריץ עד לאחרונה לראשות הממשלה. למרות שבמשך שלוש מערכות בחירות יעלון הביע אמון מלא בגנץ והשתתף בקמפיין עבורו, עתה מתברר שלדעתו גנץ "לא מתאים להיות ראש ממשלה".

האמירה הזו, שהגיעה יחד עם דברים קשים לא פחות שאמר ח"כ עפר שלח בראיון, מלמדת הרבה על הקמפיין שהתנהל פה בשנה האחרונה ועל מה שבאמת חשבו על בני גנץ מאחורי הקלעים בזמן שניסו למכור אותו לציבור הישראלי כמנהיג העתיד. אולם היא מלמדת גם אמת חשובה על בוגי יעלון. יותר נכון - היא חושפת דפוס פעולה קבוע שלו, שראוי שכבר נדע לאבחן ולאפיין. אפשר לקרוא לו "יעלוניזם".

בדפוס הזה יעלון עובר שלבים ומחליף עמדות במשך חייו, כאשר כל מהלך כזה מתאפיין בשתי תופעות: האחת, הוא נוהג לטנף וללכלך על שותפיו לשלב הקודם; השנייה, הוא לא לוקח אחריות על תרומתו לכשלים / שחיתות / ניוון של שותפיו לשעבר. איכשהו יוצא שכל מקום שיעלון יוצא ממנו מלא ברפש וסחי, אבל יעלון תמיד נקי.

יעלון מצייר את עצמו כלוחם צדק, אלא שרשרת האירועים שתובא להלן מלמדת שמדובר בטיפוס חסר אחריות, ההופך את דעותיו בשרירותיות, ומותיר אחריו אדמה חרוכה. הדוגמה האחרונה היא הפרת הבטחת בחירות מפורשת שלא לשתף כל פעולה עם הרשימה המשותפת, ופה מדובר גם בפגיעה באמון הציבורי בדמוקרטיה ונבחרי הציבור, וגם במתן הכשר לדעות של המשותפת, כל זאת ממניע פוליטי-נקמני שטיבו לא ברור.

עוד בנושא:

• ההיסטוריה הנקמנית של יעלון

• "לא אוותר על הערכים שלי כדי להיות שר בזום"

• גנץ ללפיד וליעלון: "תודה על הדרך"

נתחיל. ביולי 2005, יעלון השתחרר מהצבא בחמיצות מאחר שלא הסכים לתמוך בהתנתקות. בנאום הפרידה שלו מוותיקי הצנחנים, האנשים שאמורים להמשיך ולשרת את מערכת הביטחון, הוא אמר שנעל נעליים גבוהות גם בקריה, "בשל הנחשים" שמסתובבים שם. במילים אחרות, מערכת הביטחון שאותה שירת כל חייו היא נקמנית. זו הכותרת שאיתה הוא בחר לצאת לדרכו בחיים האזרחיים.

בקיץ 2006, כשהכישלון של צה"ל במלחמת לבנון השנייה גרם לביקורת רבה על הנהגת הצבא, יעלון התנער מיד: "דן חלוץ השחית את הצבא", אמר ב"שיחות סגורות" וטען גם שחלוץ "הכניס את הספינולוגים לצה"ל". 

מדובר בצבא שיעלון היה שותף בכיר בבנייתו, הכשרתו, גיבוש תורת הלחימה שלו והתוכניות האופרטיביות שלו, גוף שהוא היה המפקד העליון שלו עד שנה לפני המלחמה, ולמרות כל זאת - ליעלון אין שום אחריות למחדל.

בשל התנגדותו להתנתקות, יעלון הפך בשלב הזה למזוהה עם הימין והחל לפעול במסגרת תנועות ימין שונות עם כיוון ברור להתמודדות בליכוד. ב-2008 יצא ספרו האוטוביוגרפי, "דרך ארוכה קצרה", שמתאר - איך לא - את מה שרע בעבר האישי שלו בשורות השמאל. יעלון מסביר כיצד הוא תמך באוסלו אך בעקבות התפרצות הטרור באירועים כמו מהומות הכותל, הוא התפכח. 

אולם מי שמעיין בספר מגלה להפתעתו כי למרות התפקידים הבכירים שבהם נשא באותה עת - כראש אגף המודיעין ואלוף פיקוד מרכז - הוא לא אחראי למחדל. הוא אמנם זיהה "חורים בגבינה השווייצרית" של אוסלו, ולא לגמרי סמך על ערפאת, אבל את התמיכה שלו בהסכם אוסלו הוא תולה באמון שרכש לרבין: "האמנתי שאם רבין קיבל את ההחלטה - הוא כנראה יודע במה מדובר". 

בשלב זה, יעלון הרבה לחזר אחרי קבוצות מתפקדים בתוך הליכוד, הסתובב בחוגי ההתנחלויות והתחבר גם ל"מנהיגות יהודית" בראשות משה פייגלין. באחד הכינוסים שלהם, יעלון, שהיה אז כבר השר לעניינים אסטרטגיים והמשנה לראש הממשלה, נאם ותקף בחריפות את האליטות. הוא כינה את שלום עכשיו "וירוס", אמר שנוצרו מוקדי כוח לא דמוקרטיים שמעוותים את קבלת ההחלטות, "בעלי הון הפכו למוקד כזה, התקשורת היא מוקד כזה ובית המשפט העליון הוא מוקד כזה"; והצהיר: "מבחינתי יהודים צריכים לחיות בכל ארץ ישראל לנצח". 

הדברים היו כה חריפים וקשים עד שלשכת נתניהו נאלצה לפרסם הבהרה. חשוב לומר, מנהיגות יהודית נחשבה אז לאגף הימני-קיצוני בתוך הליכוד, ונתפסה כאויב הממסד הליכודי.

התנהלות זו מזכירה פרשייה דומה, כשיעלון כינה ב-2014 את מזכיר המדינה האמריקני לשעבר, ג'ון קרי, "משיחי ואובססיבי" - וגרם למשבר דיפלומטי. גם כאן הדברים נאמרו בשיחות סגורות, וגם במקרה הזה נאלצה לשכת ראש הממשלה "לנקות" אחריו. יעלון יודע להתבטא בחריפות כשקהל הבית מעוניין בכך, והוא לא חושב כנראה על ההשלכות של דבריו.

הסיבוב הבא בקריירה ההפכפכה של יעלון הגיע באביב 2016, עם פרשיית אלאור אזריה. עוד בטרם בוצע תחקיר של הצבא, יעלון מיהר להצהיר לתקשורת כי מדובר ב"חייל שסרח", קו שבו הוא המשיך להחזיק בעקביות תוך שהוא מחריף את הטון. יעלון כינה את תומכי אזריה בשלל כינויים, כמו "כנופיות", "מתבהמים", "דאע"ש" וכן הלאה. 

השיא הגיע כאשר ביום השואה סגן הרמטכ"ל דאז יאיר גולן נשא את נאום "מזהה התהליכים" שלו, שבו הוא השווה בין החברה הישראלית לזו הגרמנית בערב עליית הנאצים. למרות דרישת נתניהו מיעלון שיקרא את גולן לסדר, יעלון גיבה את הקצין והחריף את הקרע שלו עם ראש הממשלה, ומתברר שגם עם רבים בימין שזעמו על התנהלותו בכל אותה התקופה. 

ליעלון, כמובן, היו כבר תוכניות אחרות. ברקע התנהל משא ומתן עם יצחק (בוז'י) הרצוג על כניסת המחנה הציוני לממשלה, ואיוש משרד הביטחון היה על השולחן. יעלון ידע להאשים דרך מקורביו כי נתניהו "ניהל מסחרה פוליטית בתפקיד החשוב במזרח התיכון", והיה ברור שהוא מתכונן ליום שאחרי. 

בסופו של דבר, ליברמן הצטרף לממשלה וקיבל את המשרד הנכסף. יעלון, מסוכסך וכעוס, מצא את עצמו בחוץ. 

בנאום ההתפטרות שלו הוא כבר פתח מבערים בפול גז: "לצערי הרב, השתלטו על ישראל וגם על תנועת הליכוד, גורמים קיצוניים ומסוכנים". הוא התלונן על הניסיונות לבצע רפורמות במערכת המשפט, על "שיסוי", ו"הפרדה" ושלל הקלישאות שהפכו כבר ללחם יומו, והודיע שבכוונתו להתמודד להנהגה. 

חשוב לשים לב: הליכוד שנגדו יעלון יצא היה הרבה פחות קיצוני מזה שהוא פעל בו שנים אחדות קודם לכן. מנהיגות יהודית של פייגלין הייתה בחוץ, וה"מתונים" בתנועה היו בעלייה. יעלון, שתקף בחריפות את "האליטות" ואת בתי המשפט, הפך למגן הגדול של הדמוקרטיה. מה שוויתור על כיסא בקריה עושה לבנאדם. 

באותם ימים התברר כי משרד הביטחון - שעד לפני דקותיים יעלון עמד בראשו במשך שלוש שנים - היה בור ללא תחתית של שחיתות. יעלון היה מדוחפי פרשיית הצוללות לכותרות, והתראיין בנושא בלי סוף. הוא, כמובן, לא ידע שום דבר ואין לו שום אחריות. 

יעלון, בתדמית החדשה כ"ממלכתי", "שפוי" ו"מתון", הספיק לעשות פרסה גם בנושא ארץ ישראל והצהיר: "אף פעם לא הייתי איש ארץ ישראל השלמה". אין ימין ואין שמאל, אופורטוניזם לפני הכל.

והנה, הדפוס בסך הכל ממשיך. גנץ מדבר עם נתניהו, נפלט מהקוקפיט של כחול לבן - ויעלון כהרגלו שוצף ומטנף. גנץ לא יכול להיות ראש הממשלה, הוא אומר על מי עד לפני שבועיים עוד ניסו לשווק לנו כ"רבין" וכנציג הממלכתיות החדשה ושיעלון עצמו השווה למשה רבינו. איך הגיע האיש הלא מתאים הזה לעמדה כל כך בכירה? יעלון, כמובן, לא אשם. 

כך מתגלגל לו היעלון משלב לשלב, מצד לצד, מבחינתו כולם סרחו, כולם הושחתו, כולם שגו, טעו, כשלו, הסתאבו, התבהמו והתרסקו. ורק בוגי שלנו, נותר כשהיה. דרך ארוכה, קצרה, ארוכה מאוד מאוד, שמוליכה לשום מקום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו