"חתונמי": כשאין מתח זה מרגיש כמו נצח

אנחנו כל כך צריכים את "חתונה ממבט ראשון" בימים האלו. באמת. ככל שארבעת קירות הבית הופכים צרים יותר ויותר, כשההיילייט של יומנו הוא יציאה לגינה, כשהדילוגים הלוך וחזור ברדיוס 100 מטר כבר לא עושים את שלהם ומספר הצעדים הממוצע ליום עומד על 500 במקרה הטוב - אנחנו זקוקים למנה הגונה של לחם ושעשועים, ומגיע לנו שתהיה גם טובה. אלא שהעונה הנוכחית של "חתונה ממבט ראשון", איך להגיד? פשוט לא מספקת את הסחורה.

התחבטתי ותהיתי ביני לבין עצמי: מה כ"כ מפריע לי בה? מה הופך את העונה הזו לפושרת במיוחד? בגדול הפורמט נותר זהה: שוב התלבטויות, שוב רווקים שחרדת ה"פומו" ("פחד לפספס") מטריפה אותם על דעתם, שוב ביצ'ית או רווק סורר שמתעלל בבן זוגו הטלוויזיוני, ועוד ועוד חפירות אינסופיות עם הפסיכולוג התורן על יציאה ממעגלי נוחות ופריצת גבולות עצמיים. על פניו, כלום לא השתנה. אז מה בכל זאת השתנה?

בפרק ששודר אתמול (שבת), האסימון נפל סופית על הקרקע בקרקוש רועם, ועמו התובנה: הזוגות שלוהקו בקפידה פשוט לא מייצרים ולו קמצוץ של מתח. לא מתח רגשי ולא מתח מיני, לא מתח ערכי ואפילו לא מתח פוליטי או עדתי, כמתבקש מתוכניות ריאליטי אחרות. באמת, כבר לא משנה לנו איזה, העיקר שיהיה שם, משהו, כי בהיעדרו המובהק, חווית הצפייה הופכת למשעממת וצוננת במיוחד.

לטורים קודמים של "חתונמי":

הוקוס פוקוס: פתאום הזוגות מאוהבים 

"חתונמי": כששתלטנות הופכת לטרנד 

• טעיתם: שירי והגר הן גיבורות התוכנית

• הוקוס פוקוס: פתאום הזוגות מאוהבים

• חתונה למוצלחים ממבט ראשון

השמיים שלנו צמאים לזיקוקים 

כולנו זוכרים מבחינת הבגרות בספרות את המושגים "דמות עגולה" ו"דמות שטוחה" - הראשונה מתפתחת ומשתנה עם התקדמות העלילה, והשנייה תקועה במקום, מקשטת את הרקע. ובכן, במקרה הנידון, חברים, אין שום התפתחות בעלילה. אמיר ממשיך בעקביות לא להימשך לדנית, מור ומאור דבקים בדרך המלך שלהם שנראה כי מובילה להתנגשות רכבות חזיתית, ורוני ממשיכה להמציא תירוצים מדוע לא להיות עם נועם, כאשר התירוץ "הוא לא מספיק גבוה" התחלף אמש בחרדת הביטחון התעסוקתי שהרימה את ראשה והשתלטה על העסק. הפרקים עוברים, העונות חולפות, והדמויות באותו המקום.

איפה ניצוצות ההידלקות בין אחווה סיטבון וטל כוכבא? היכן העיניים הרושפות והחצים שירתה שירי לעבר לירן? (הרי בואו נודה הגר היא רק גרסה אנמית וחלבית למדי של שירי מהעונה הקודמת). אפילו מתח בידורי בנוסח הזוגיות התמוהה של צוקית הקופצנית ודודו "תן לשים ת'ראש על דיונה" הירושלמי - היינו גומעים ברצון. אבל כפי שזה נראה עד עכשיו, הדבר היחידי שמתוח בעונה הזו הוא העצבים של ניר, וגם אם אפשר למתוח אותם עד אין קץ, לא לזה שאפנו.

כמו צדיקים בקומת הפנטהאוז בסדום, הדר ודניס הם היחידים שעם הזמן התקרבו זה לזה. אולם גם במקרה הזה, נדמה שמאז שהשניים עשו את ה"קפיצה" שלהם, הם מדשדשים במקום. קצת פלירטוטים, פה ושם נשיקות קצרות, הדר כבר התרגלה לחיוך המיליון דולר (תרתי משמע) המפורסם של דניס, והוא מצדו כבר הצליח לעכל (שוב, תרתי משמע) את שגרת ארוחות הערב מבוססות סלטי-המלפפונים שבהם הדר מפנקת אותו. אבל בתכלס, אין חדש תחת השמש.

בלי מתח, העונה הזו נראית כמו נצח. מים שעומדים במקום הופכים עכורים, וכרגע הביצה הזו, שנקראת העונה השלישית של "חתונה ממבט ראשון", נראית טובענית במיוחד.

ולסיום נקודה למחשבה: האם יכול להיות שהכוונה ליצור חיכוכים ורגעי מתח מאולצים אצל הזוגות מצד ההפקה, בעצם השידוך של בני אדם כה שונים זה מזה ולעיתים ניגוד מוחלט ל"מה שביקשו", חזרה בסופו של דבר ליוצרי התוכנית כבומרנג ויצרה אנטי-מתח מתמשך? כזה שמעייף את הצופים, ואולי גם את המשתתפים עצמם? שידוך מוצלח אולי מצטלם פחות סקסי, אבל עדיף בהרבה לעומת הריק שעומד במרכז הפרקים עכשיו.

• "מאז היציאה מהבית אני מקבל איומים על חיי"

• "מקווה שלנצח": אסיף אלקיים ומעיין אדם חזרו

• האמנים הגדולים בעולם במשדר חסר תקדים

• עם כפפות ומסכות: יאנה וציון עשו ברית לבנם

• מיוחד: הופעות, הצגות והפעלות לימי הקורונה