רוטציה או מגה־תרגיל?

נאומו של בני גנץ שעות לפני תום המנדט שקיבל מנשיא המדינה הבהיר, אם היה עוד ספק, שאין לרמטכ"ל לשעבר אפילו לא כדור אחד במחסנית. זמן קצר לפני הנאום עוד חשבו אנשיו כי ניתן יהיה לאיים על רה"מ בנימין נתניהו. גנץ חשב להודיע על חזרת החוקים הפרסונליים הרטרואקטיביים, שהרוב להעברתם בכנסת עוד כנראה קיים, ולשים סוף למגעי האחדות. אבל המסרים המרגיעים שקיבל מרגע שהודיע על הצהרתו המתוכננת גרמו לו להוריד ווליום. 

אין מי שחושיו הפוליטיים מחודדים יותר מנתניהו, ביכולת לזהות חולשה אצל יריביו. וההצהרה של גנץ היתה חתיכת חולשה. לא היה שום סיכוי שתעבור ליד רה"מ בלי שיתפוס אותה וינצל אותה עד תום. כי מה שהתברר הוא שגנץ יודע שאין לו למעשה שום אופציות. כשהוביל גוש של 61 מנדטים היו לו מנופי לחץ כבדים. אבל היום אין לו אפילו דחפורון קטן. הגוש התפרק, חצי מהם לא יכולים להסתכל עליו, ואפילו מבחינת לו"ז הוא די חסום, כשהכנסת אמורה להתפזר בתוך שלושה שבועות שבתוכם ימי השואה, הזיכרון והעצמאות. 

לכן המרדף של נתניהו אחרי גנץ, הפגישה עימו שאותה יזם והשינויים המינוריים שאותם הוא מבקש להכניס בתוך הסכם האחדות, היו נראים קצת מוזרים ללא מעט גורמים בליכוד ובמחנה הימין. במקום לפתוח את כל ההסכם, להודיע לגנץ שלא יקבל את השליטה בוועדה למינוי שופטים, לא יקבל ממשלה שוויונית כי יש פיות רבים יותר בימין להאכיל מאשר את 17 המנדטים של כחול לבן ואפילו לדון מחדש על הסכם הרוטציה שנראה פתאום קצת מרחיק לכת ותלוש, מתעסק נתניהו בתתי־סעיפים שיקבעו מה עושים אם בג"ץ יגיד שאינו יכול להיות ראש ממשלה או מ"מ ראש ממשלה והאם במקרה כזה הולכים לבחירות או לחקיקה עוקפת. 

מחכים לעקיצה

החשש בכחול לבן הוא שנתניהו בכוונה תחילה לא הולך על הדברים הגדולים כמו ביטול הרוטציה, כדי לא להיתפס אשם בפיצוץ המגעים. לכן הוא הולך על הדברים המינוריים. ייתכן, הם אומרים, שנתניהו כבר מזמן החליט להוביל לבחירות ובינתיים רק משחק, וייתכן שהוא בונה על חיבורים עם גורמים במרכז־שמאל כמו צביקה האוזר ויועז הנדל, או אפילו עמיר פרץ ואיציק שמולי, לקואליציה צרה ברגע האחרון. נכון שהיום התרחיש הזה נראה רחוק ושני הצמדים יסכימו להיכנס, יחד או בנפרד, רק אם הם חלק מאחדות הכוללת את כחול לבן, אבל מי יודע עד כמה סירובם יחזיק כשחרב הבחירות תיעשה מוחשית בעוד שלושה שבועות מהיום. 

הנדל (מימין) והאוזר // צילום: אורן בן חקון

בכלל, ההסכמה של נתניהו לרוטציה עם גנץ בעוד שנה וחצי, גורמת למידת השתאות לא מבוטלת בקרב לא מעט ממקורביו. במשך כל שנות שלטונו הנחתה את האיש האמונה היוקדת שהוא הדבר הטוב ביותר למדינת ישראל, במיוחד בהקשר של המאבק בגרעין האיראני. שכל אחד אחר שנמצא במערכת או מחוצה לה כרגע, יכול להמיט אסון על המדינה אם לא יהיה חזק מספיק ויעמוד בתוקף גם מול העולם ואפילו מול אמריקה אם צריך. כבר ב־2009, כשנבחר לראשות הממשלה מחדש, ביטל מייד את תפקיד מ"מ רה"מ כיוון שראה בכך תפקיד חתרני שהנושא אותו מחכה בפינה לרגע הנכון. מאוחר יותר ביטל גם את תפקידי המשנה והסגן מאותה סיבה. 

במשך כל השנים הואשם נתניהו על ידי יריביו, בעיקר בתוך הליכוד, כי הוא לא נותן לאיש בסביבתו להרים את הראש. שכל מי שתופס גובה לידו מייד נקצר. נתניהו מעולם לא סימן לו יורש או מחליף, כי לא מצא מי שיכול להיכנס לנעליו. והנה פתאום בני גנץ, האיש שמעולם לא העריך ואפילו בסביבתו שלו מטילים ספק ביכולתו להוביל את המדינה, עומד לקבל ממנו בעוד שנה וחצי את הגה השלטון. זה לא נתפס אצלם. זה או מגה־תרגיל לגנץ, או שאנחנו לא יודעים מה הולך פה, אומרים בייאוש. 

תהיה הערכה של נתניהו כלפי גנץ אשר תהא, ההתנהלות האחרונה של יו"ר כחול לבן אולי חושפת תמימות וחוסר ניסיון, אבל גם לא מעט יושרה. 

ימינה קודמת לגוש

ערב שביעי של פסח התקשר נתניהו אל ראשי מפלגות הימין לעדכן אותם בנעשה במו"מ עם כחול לבן. בשעה שמכל השאר קיבל תמיכה וגיבוי, השיחה עם נפתלי בנט היתה קשה. כשהיית צריך את הבלוק שלם ומגובש הבטחת לי שימינה לא תיפגע כתוצאה מתוצאות הבחירות והמגעים לאחדות, אמר לו שר הביטחון. רה"מ ניסה להסביר שבממשלה שוויונית לא ניתן לאשר למפלגה שקיבלה שישה מנדטים שלושה שרים וכנראה אפילו לא שניים. כשהיינו יכולים לעבור צד, ששת המנדטים שלנו היו שווים הרבה יותר בעיניך, אמר בנט. אז מה אתה רוצה, שאל נתניהו. את תיק הביטחון ועוד תיקים, לכל הפחות לבצלאל סמוטריץ' ואיילת שקד. אבל זה הובטח לכחול לבן, אמר נתניהו. אבל גם הובטח לי שלא אפּגע, אמר בנט. 

ובנט המשיך: אתה לא מתייחס אלינו כמו שותפים. על כל התיקים שלוקחים או נותנים לנו אנחנו שומעים רק בתקשורת. תקן אותי אם אני טועה אבל לא נראה לי שאם יש כוונה לקחת לדרעי תיק ולהעביר לכחול לבן הוא שומע על זה בתקשורת, נכון? אז למה אנחנו כן? אם שותפים - שיתייחסו אלינו ככאלה. 

בשלב הזה ניסה נתניהו לדבר עם בנט על חשיבות שלמות גוש הימין. בנט השיב כי הוא חושב שהגוש חשוב מאוד אבל בתנאים שמציב נתניהו והפרת ההבטחה שימינה לא תיפגע לא תהיה ברירה אלא ללכת לאופוזיציה. לא נולדתי שר, אמר לו, ואם לא נקבל הצעה שמתאימה לצרכים האמיתיים שלנו לא נוכל להיות חלק מהקואליציה, גם אם המשמעות היא שגוש הימין יתפרק. הבלוק חשוב מאוד, אמר נתניהו. זה נכון, אמר בנט, אבל מי שיפרק אותו זה אתה. 

אם אצל נתניהו בתוך הליכוד העסק מסובך, כאשר כמה שרים יצטרכו לסיים את תפקידם אם תקום ממשלת האחדות, הרי בימינה העניין סבוך פי כמה. ששת המנדטים מייצגים שלוש מפלגות שונות, ולא פחות מארבע דרישות לתפקידי שר. בנט, שהיום נושא בתפקיד שר הביטחון, לא יוכל להסתפק בתפקיד בכיר חליפי עבורו כמו שר החוץ ולהמשיך בממשלה כאילו כלום. עליו לדאוג לבצלאל סמוטריץ', ראש מפלגת האיחוד הלאומי, וגם לאיילת שקד הטוענת כי בעוד כולם התמנו לתפקידי שר היא ויתרה ונותרה בחוץ בחודשים האחרונים. שלא לדבר על הרב רפי פרץ, שקיבל הבטחה מפורשת מנתניהו להישאר שר החינוך אחרי שנענה לו ופירק את ההסכם עם איתמר בן־גביר לבקשתו והצטרף בלעדיו לרשימת ימינה. 

אבל הרב פרץ הוא בעיה של נתניהו, לא של בנט. מבחינת בנט, שלושה תפקידי שר זה תנאי סף להצטרפות. על פי ההסכם המתגבש עם כחול לבן ומפתח התיקים המדובר, ימינה תקבל 1.5 תפקידי שר בלבד (אחד קבוע ושניים ברוטציה). על זה, אומר בנט בשיחות סגורות, אני הולך לאופוזיציה. נבנה את המפלגה משם כמה חודשים, או שנים, ונחזור מחוזקים. בינתיים גוש הימין יתפרק וההשלכות יפגעו אמנם בכולם אבל בראש ובראשונה בנתניהו. 

נתניהו, כך נראה, לא יפרק את הגוש מהר כל כך, ואם אכן יהיה הסכם עם גנץ ינסה רה"מ איכשהו לסדר את העניינים גם עם בנט, מה שיבטיח את הישארותו. אם זה לא יתאפשר ינסה נתניהו, על פי הערכה, לקחת אליו לממשלה לכל הפחות את רפי פרץ ולשדר באמצעות המהלך כי לא כרת גט כריתות עם הציונות הדתית כפי שמציג זאת בנט. 

צמד ברירה

המשבר הפוליטי המתמשך רק מעצים את השאלה סביב תפקיד נשיא המדינה ותחומי אחריותו. מותר בהחלט היה לצפות שאל החלל שנמשך שנה וחצי ללא שלטון, ייכנס הנשיא ויפעל בכל כוחו ועוצמתו הציבורית כדי לחולל פה ממשלה. 

במשבר הלאומי והאישי שעוברים מיליוני אזרחים בימים אלה, יש גם ציפיה מהאזרח מספר 1 שיהיה דמות מרגיעה, מנחמת, מעודדת. כאשר הוא נמנע מלהעניק את המנדט לנתניהו והעביר אותו ישירות לכנסת, התחושה היתה שהוא מפנה זמן רב מדי לפוליטיקה ופחות מדי למשימות הממלכתיות. 

תקופת 21 הימים שבהם המנדט נמצא בידי הכנסת, מאפשרת לכאורה לכל אחד להרכיב ממשלה. נתניהו העדיף שהמנדט יהיה אצל גנץ מאשר בכנסת, לכן הסכים להאריך אותו בכמה ימים. למרות הסיכוי הקלוש שמישהו שהוא לא נתניהו יצליח להרכיב ממשלה, שוב עולה וצפה הפרנויה הקבועה, כשגם הפעם שמו של גדעון סער מככב בה. 

כל יום שבו לא נחתם הסכם מגביר את תחושת הלחץ בכחול לבן. את המחיר גנץ כבר שילם. מפלגתו התפרקה ואם הולכים לבחירות נוספות, אין שום סיכוי לשחזר את ההישג של מפלגה גדולה ומשמעותית כאלטרנטיבה שלטונית לליכוד. גם על ההתחייבות שלא לשבת תחת נתניהו לא יוכל לחזור אחרי שכבר החליט שבתנאים מסוימים זה אפשרי. בניגוד לביקורת שספג גנץ מעיתונאים וצייצני טוויטר ממחנה השמאל על כך שהסכים לשבת עם נתניהו בניגוד להבטחתו, בסקרים האחרונים מסתמנת מגמה יציבה שלפיה מפלגתו גדולה יותר משמעותית מהפלג השני - יש עתיד־תלם בראשות יאיר לפיד, שנותרה בסירובה.

לפעמים נחמה פורתא גם היא נחמה. אם יהיה הסכם יוכל גנץ לצחוק על כולם, גם על שותפיו לשעבר, כשייכנס ללשכת רה"מ בעוד 18 חודשים. וגם אם לא, מסתמן שמפלגתו תמשיך להיות השנייה בגודלה אחרי הליכוד בעוד יש עתיד־תלם תמשיך להיות מפלגת נישה כפי שהיתה לפני החיבור שיצר את כחול לבן. 

אבל כמה שגנץ חושש מבחירות רביעיות, הפחד הגדול יותר הוא מאי־בחירות. כלומר שנתניהו מפתיע ומצליח להרכיב קואליציה בלעדיו. אמנם השותפים הפוטנציאליים הטבעיים יחסית, האוזר או הנדל, הודיעו נחרצות שלא יבואו בלעדיו, אבל מי יודע מה יקרה ברגע האחרון.

לשניים יש סיעה עצמאית בכנסת הנוכחית, אבל אין אופציות לחבירה שתבטיח את מעבר אחוז החסימה בבחירות כלליות. גנץ לא ייקח אותם לכחול לבן אחרי שמנעו בגופם הקמת ממשלת מיעוט בראשותו עם הרשימה הערבית המשותפת. ליש עתיד־תלם לא יוכלו לחזור. וגם להתמודד לבד זו לא אופציה. האפשרות הריאלית היחידה במקרה של בחירות היא ימינה. נכון לעכשיו אין מגעים קונקרטיים ידועים בינם לבין בנט, אבל לפי הערכה, אם יהיו בחירות בגלל שלא הצטרפו לממשלה ברגע האחרון - לא מן הנמנע שמגעים כאלו יתקיימו. 

בנט לא נראה כרגע להוט לקחת את השניים אליו, לימינה. לא רק כי אצלו בבית מעט צפוף, אלא כי שניהם הפגינו עצמאות יתר בכחול לבן. כשמלכתחילה לא רואים הכל עין בעין (למשל שינויים במערכת המשפט: ימינה רואה את עצמה ראש החץ בנושא, ואילו שניהם בעד השארת המצב המשפטי על כנו), זו עשויה להיות בעיה גדולה. 

לכאורה, אם האפשרות של הצטרפות לימינה לא קיימת, עשוי הדבר לדחוף את השניים להקמת ממשלה בראשות נתניהו עם גוש הימין ברגע האחרון. אולם מנגד, שניהם כבר הוכיחו שלא תמיד העתיד הפוליטי האישי הוא מה שמוביל אותם. יהיו שיגידו בעלי עקרונות. אחרים יגידו פיינשמקרים. אם תהיה ממשלת אחדות, רגע המבחן שלהם ממילא לא יגיע. אם לא תהיה - הכל ייפתח מחדש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו