טדי קורס, נהג של חברת מטרופולין תחבורה ציבורית, נפטר בבית החולים סורוקה במהלך הלילה שבין רביעי לחמישי, לאחר שנדבק בנגיף הקורונה. על פי ההערכה, הנהג נדבק בשעה שביצע את עבודתו בקווי החברה באזור הדרום. קורס, בן 63, תושב העיר תל אביב, הותיר אחריו ילדה בת 13.
ביום ראשון עתידה התחבורה הציבורית להתחדש לאחר תום ימי הסגר הכללי. בשלב זה, תחזור הפעילות במתכונת מצומצמת של 25 אחוזים מהקווים שיעבדו עד השעה שמונה בערב. הנהגים שהתריעו עם תחילת המגיפה על מחסור באמצעי מיגון קיבלו הנחיה שלא להסיע יותר מעשרים נוסעים. במו כן, נאסר על הנוסעים באוטובוס הישיבה בשתי השורות הראשונות. לדברי הנהגים, המהלכים הללו אינם מספיקים.
עוד בנושא:
• נכדו של הנפטר העשירי ברשת משען: "מחנה השמדה בחסות המדינה"
• "העובדים לא עטו מסכות כשפרצה המגפה"
• דרישה: "להעביר מ'משען' את חולי הקורונה"
• "יש כאן מחדל אבל זה כבר לא יעזור לסבתא"
"האוטובוס היא מדגרה של וירוסים. איך מצפים שנחזור לעבוד כשאין אפילו חיסון? גם העלייה מהדלת האחורית וההפרדה מסתבר לא עוזרת", כך אמרו נהגים והוסיפו כי יש לקחת את האחריות עליהם ומי שצריך לחזור לעבודה עדיף שיאלתר אבטחה מסוימת. "שולחים אותנו לקרב ללא מיגון. תחסמו את המעבר באמצעות חוטי ברזל ושני ספסלים מאחור, כך שפיזית לא יהיה ניתן להתקרב לנהג. דלת קדמית סגורה ומוגפת ללא כניסה ויציאה דרכה. צרו לעצמכם שטח סטרילי מספיק גדול", המליצו חברים בארגון הנהגים בדף הפייסבוק של הארגון.
חברת מטרופלין פרסמה הודעת אבל על מותו של קורס ובה נאמר כי "משפחת מטרופולין משתתפת בצערה של משפחת קורס, עם פטירתו של טדי ממחלת הקורונה. טדי היה נהג אוטובוס באזור הדרום, אהוב על חבריו ועל ציבור הנוסעים אותו שירת שנים רבות. אנו מבכים את לכתו בטרם עת ומחזקים את המשפחה. יהי זכרו ברוך".
חבריו לעבודה סיפרו על אדם "עם לב של זהב. עובד מסור וטוב לב . תמיד ידע איך להוציא מכל אחד חיוך גם כשהיית עצוב. איש אשכולות ואבדה גדולה למשפחתו".
בתו בת ה-13 העלתה לפייסבוק פוסט הספד לאביה וכתבה בין היתר: "אבא, אני לא מאמינה שאני קוראת בשמך ואתה לא עונה לי. אני לא מאמינה שעכשיו יגידו עליי שאני יתומה, אבא אני לא רוצה להיות יתומה אני רוצה לקרוא לך ואני רוצה שתענה לי. אתמול קצת לפני שנכנס החג קיבלתי את הבשורה הקשה שאבא שלי, החבר הכי טוב שלי, האיש שהבטיח לשמור ולהגן עליי, אתה שהבטחת שעוד נצחק על זה עזבת אותי, אבא אני לא יכולה להגיד שאבא שלי מת....
"איזה אבא היית , לא היית איזה אבא אתה, מלא שמחת חיים, מלא עצות טובות, מלא ברגש אבהי, מלא בסבלנות, מלא בידע, מלא בכוח רצון, מלא באהבה, מלא ברחמים, מלא בי ועכשיו הכל ריק, אבא הכל ריק, הקולות בנשמה לי לא נותנות לי מנוחה, אבא אני מלאה בעצב, מלאה בכאב, מלאה בבכי, מלאה בזיכרונות וריקה, ריקה משמחה... אבא איך אני אמשיך בלעדיך? היינו מדברים 20 פעם ביום וזה לא סיסמא, זו האמת. אתה היית זקוק לי ואני הייתי זקוקה לך... היינו האושר והשמחה אחד של השני... סבתא אמרה שהייתי העיניים שלך ועכשיו אני מרגישה שאני עיוורת שאני לא מצליחה לראות איך ממשיכים בלעדיך, מרגישה שאני בחשיכה".
בתו חתמה את פוסט ההספד לאביה באומרה כי "כולם מסביבי עוטפים אותי באהבה ומבטיחים להיות שם תמיד בשבילי, אבל אף אחד, גם לא אמא שלי שמגוננת עליי, לא יוכלו להיות אתה, לא יוכלו להיות אבא!! אבא, אני לא יודעת איך מחר אצליח ללוות אותך בדרכך האחרונה, דבר אחד מנחם אותי וזה שנגאלת מייסוריך. הקורונה בחדשות נשמעה כל כך רחוקה, מחלה של זקנים, של אנשים חולים, אבל היא עושה טרור, היא לקחה אותך ממני ולא יכולתי להיפרד ולא יכולתי להחזיק לך את היד, אז אני צועקת עכשיו חזק חזק שגם בשמיים ישמעו, אבא אני אוהבת אותך, שמחה שזכיתי באבא מיוחד וטוב כמוך, אתה תמיד תהיה אבא שלי! אין ולא יהיה לך מחליף. אני אוהבת אותך אבא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו