זה סיפור מרגש על הקרבה, אהבת אדם ומסירות. סיפורה של אישה רחבת לב מגן יבנה, מדריכה באקים, שהחליטה לוותר ללא היסוס על הנוחות האישית שלה, ולהיכנס מרצונה לבידוד לצד שלושה דיירים עם מוגבלות שכלית, רק כדי שתוכל להמשיך לטפל בהם בדירה אחת משותפת ברחובות.
וזה, למעשה, סיפורם יוצא הדופן של ארבעה אנשים, שעברו יחד את השבוע הכי מיוחד, מעצים ומטלטל - שקיפל את כל המורכבות והקשיים, ההנאה והצחוק שימי ההתמודדות עם הקורונה יכולים לספק.
שורשי החוויה המשותפת של שולם (שלום) באום (74), תמר לב ציון (35), זהר גליק (34) והמדריכה גלית קרא (50) נבטו לפני כשלושה שבועות.
גלית עובדת כמדריכה במערך הדיור של אקים ברחובות, שבו מתגוררים דיירים עם מוגבלות שכלית בהוסטל ובדירות נפרדות. באחד מימי שישי היא לקחה את שולם לבדיקות בקופת חולים בעיר, אחר שעבר לאחרונה ניתוח בעינו.
"שולם חי בדירה שאני מדריכה. זו דירה משותפת שמחולקת לשישה חדרים. לכל דייר יש החדר שלו. לקחתי אותו לרופא משפחה בקופת חולים, שקבע ששולם חייב לראות רופא עיניים בסניף קופת חולים אחרת בעיר", מספרת גלית. בסניף השני נבדק שולם אצל רופא עיניים, ששלח אותו ואת גלית בחזרה לדירה - עם טיפות עיניים.
ביום רביעי, 18 במארס, כשבוע אחרי אותו ביקור, עבדה גלית במשמרת לילה בהוסטל. "למחרת, חמישי בבוקר, התברר באקים שחולת קורונה שהתה בסניף קופת החולים בדיוק בשעות שבהן אני ושולם היינו שם. באותו רגע היה ברור ששולם ואני חייבים להיכנס לבידוד, הוא בהוסטל ואני בבית שלי", מספרת גלית.
את הדרך לביתה בתום המשמרת, מרחובות לגן יבנה, עשתה באוטובוס. "המחשבות לא עזבו אותי לרגע. כל הזמן הרהרתי לעצמי, איך אשאיר את שולם לבד בבידוד, בחדר שלו בהוסטל? איך אפשר לעשות דבר כזה לאיש כזה? איך יטפלו בו? כל יום ידחפו לו אוכל מתחת לדלת? מי יעזור לו? מי יהיה איתו? מי ירומם אותו? ידאג לו? זה לא הניח לי.
"לא ידעתי את נפשי מרוב דאגה אליו, וחשבתי גם שיש לי כאן אחריות. שעכשיו, בדיוק בזמן הזה, שולם הכי צריך אותי בעולם".
***
גלית, שמתגוררת בבית בן שתי קומות, ידעה שאת הבידוד שלה היא יכולה להעביר בצורה קלה, יחסית. "ידעתי שאני יכולה להיות מבודדת בקומה השנייה, ושבעלי והילדים שלי ידאגו לי לכל דבר. אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת. שחייבים למצוא פתרון אחר".
יהודית גושן, מנהלת ההוסטל של אקים ברחובות, בישרה לגלית בטלפון שיש עוד שני דיירים מהוסטל אחר של אקים בעיר, שנדרשים גם הם להיכנס לבידוד, מאחר שביקרו בקופת החולים באותן שעות שבהן שהתה שם חולת הקורונה.
"היא גיששה איתי אם אהיה מוכנה לשהות איתם בבידוד באותה דירה. לא התלבטתי אפילו לרגע. מייד אמרתי לה שאני הולכת על זה. בלי לפחד על עצמי, בלי לחשוב שאני מסתכנת ועלולה להידבק אם חלילה אחד הדיירים שיהיו איתי חלה בנגיף. היה לי ברור שאני מחויבת להם, ושככה כולם יוכלו להיות יחד בדירה גדולה, לא תקועים בודדים מאחורי דלת".
וכך, אחרי שסיפרה לבעלה, ניסים (48), ולחמשת ילדיהם שתיעדר במשך שבוע מהבית, כדי לשהות בבידוד עם שלושה בעלי מוגבלות שכלית, התארגנה גלית לקראת החוויה המיוחדת.
"בעלי קיבל הלם, וגם הילדים הופתעו מהמהלך שלי, אבל אמרתי להם מייד שזה לא נתון לוויכוח. הסברתי שאני מחויבת לדיירים, למערכת, ושאנחנו במתכונת של מלחמה עכשיו. אני מגויסת כולי, ואני הולכת על זה עם כל הלב".
שיר (23), בתה של גלית: "חזרתי ממשמרת לילה בעבודה, ופתאום אני רואה שאמא מסדרת מזוודה. כשהיא אמרה לי שהיא הולכת להיכנס לבידוד עם דיירים מההוסטל, התחלתי מייד לצעוק ולצרוח: 'מה פתאום, תישארי פה!'
"פחדתי עליה, ברור. אמא שלי הולכת לסכן ולהקריב את עצמה, איך אשאר אדישה? אבל היא משוגעת על נתינה, יש לה לב מפה ועד סוף העולם, והיא מייד אמרה לי שאין על מה לדבר. היא תהיה איתם, בשבילם, וזה לא נתון לשום שכנוע. ביקשתי רק שתבטיח לי שהיא כל הזמן תבדוק את עצמה, תמדוד חום. הרגעתי אותה שבבית, בהיעדרה, אני אעזור לאבא ולאחים שלי".
גלית: "לקחתי בגדים וציוד אישי לשבוע, ובתוך כמה שעות, כבר בחמישי בצהריים, נכנסנו כולנו לדירה של אקים ברחובות, שיש בה ארבעה חדרים. כל אחד מאיתנו קיבל חדר משלו".
וכך מצאו עצמם גלית והשלושה בסיטואציה הלא שגרתית, מהסוג שרק מגיפה משתוללת ומאיימת יכולה להנפיק. ארבעה אנשים שמבודדים יחד, 24 שעות ביממה, בלי אפשרות לצאת החוצה. כולם צוידו במסיכות, בכפפות ובחלוקים, שאותם עטו באופן קבוע כשהיו יחד - ושמרו מרחק ביטחון זה מזה.
זהר גליק בימי הבידוד המשותף. "הם מאוד שמחו"
גלית ידעה שהיא חייבת להיות במיטבה למען השלושה. "שאני צריכה להפעיל אותם, להיות איתם. עשיתי להם שיחת כללים, הסברתי שאמדוד להם חום שלוש פעמים ביום, כדי לוודא שאיש מאיתנו לא מפתח, חלילה, תסמינים. הבהרתי להם שצריך להתקלח פעמיים ביום, לשטוף ידיים, לשמור על היגיינה מלאה, ללכת עם מסיכות, עם הכפפות ועם החלוקים מעל הבגדים. שמרנו על כל הכללים.
"ידעתי שבסיטואציה שנקלענו אליה אני, למעשה, הכל בשבילם. ואני נותנת להם את כל הלב. שאין לי עכשיו זמן לרחמים עצמיים. לא חשבתי לרגע על עצמי. היה לי חשוב מאוד, כמטפלת, כמדריכה, כבן אדם, שהם ישמרו על שפיות ושאני אסייע להם בכך. זה בא מהנשמה. תחושה של זכות גדולה. בחרתי להיות איתם, ומהרגע הראשון יצרנו בית שמח, מלא חיים, מבודד מהעולם - אבל מלא עשייה בפנים".
במסגרת שגרת הבידוד אכלו הארבעה שלוש ארוחות ביום, יחד. "באחת וחצי הם פרשו לחדרים שלהם למנוחת צהריים. בארבע ישבנו יחד לקפה ועוגה במרפסת הדירה. אני החלטתי, גם לבקשתם, שאבלה את רוב הזמן בסלון ולא בחדר שלי. זה העניק להם תחושת ביטחון. לכן עזבתי את הסלון בכל יום רק בשתיים וחצי לפנות בוקר, וישנתי רק שלוש שעות, כדי שחלילה הם לא יילחצו שאני לא איתם. ברור שהייתי עייפה, אבל התמסרתי, וזה הפחית את החרדות בבית".
לדבריה, שלושת הדיירים היו מקסימים וממושמעים. "קח, לדוגמה, את שולם, שאיתו אני נפגשת יום־יום ואני מדריכה שלו. הוא הרי בקבוצת סיכון עקב גילו. הוא היה רגוע מאוד בדירה, הבין את המצב ותרם מאוד לתחושת הבית הטוב שיצרנו".
גלית מספרת שאקים דאגה לכל צורכיהם. "לא הפסיקו להרעיף עלינו פינוקים ואוכל בלי סוף. בשרים, פיצות, גבינות, מאפים, לחמים, פסטות. לפני שנכנסנו לדירה מילאו לנו את המקרר, ובכל יום דאגו לשלוח לנו אספקה שוטפת של המזון והציוד שהיינו זקוקים לו כדי לקיים את הבית שלנו. שליח של אקים היה מגיע עם אוכל, חטיפים וכל דבר הכי קטן שחסר לנו. כשזה הגיע הודיעו לי, ואני הכנסתי את האספקה פנימה לדירה".
***
תמר לב ציון, אחת הדיירות, משחזרת בהתלהבות את החוויה: "גלית ממש הצילה אותנו מלהיות בבידוד לבד, בלי אנשים ובלי שום עניין. בדירה היה שמח, אנשים טובים, ומה לא עשינו. רקדנו יחד, צחקנו, שמנו מוזיקה בנייד ושרנו, אכלנו יחד את הארוחות, ולכל אחד מאיתנו היתה גם פרטיות משלו.
"בשיחות שלנו שיתפתי את גלית שאני מתגעגעת למשפחה שלי. סיפרתי לה על החיים שלי והרגשתי שהיא כל הזמן איתי ועוזרת לי. גם אני עזרתי לה. בישלנו יחד. אני, למשל, הכנתי לכולם פנקייקים. לא היה רגע משעמם. כל הזמן חשבתי איזה מזל יש לנו. איזה כיף שאנחנו לא עושים את הבידוד סגורים בתוך חדר. כשרציתי בכל זאת פרטיות, הלכתי לחדר שלי. התעסקתי בחרוזים, שוחחתי בווידאו בנייד עם המשפחה שלי, הייתי עם עצמי.
"יצאנו מאז מהבידוד, ולשמחתי אני לא חולה, אבל לא אשכח את השבוע הזה כל חיי. במקום לסבול, היינו במקום טוב. עם ההרגשה שגלית וכל אקים איתנו".
גלית מספרת שבמהלך השבוע בדירה היו גם משברים וריבים. "היו לי גם רגעים של קושי. בלי בעלי, בלי הילדים. אני רגילה להיות בשליטה מלאה על החיים שלי, בבית שלי, בכל מקום, ובימים הראשונים של הבידוד הרגשתי שאני מאבדת שליטה. זה לא טבעי ורגיל להכניס ככה אנשים, עם כל המורכבות של העניין, לבית אחד, לשבעה ימים.
"היו כל מיני מריבות, בעיקר בין תמר לזהר. הערות כאלה ואחרות. אני הייתי שם להרגיע, לתווך, לשוחח איתם יחד ועם כל אחד בנפרד, לפעמים עמוק לתוך הלילה. שמעתי את המצוקות של כל אחד ואחת מהם, הקשיים, ובעיקר הרגעתי אותם.
"באשר אלי, בעלי ניסים עודד אותי. דיברנו בטלפון בלילות, והוא תמך בי בצורה הכי טובה שיש. אמר לי כל הזמן שיהיה בסדר, שאני עושה את המעשה הכי אנושי וחשוב שיש, ושזה יעבור. ידעתי שהוא ושיר תפסו פיקוד על הבית, ושהכל שם תקין. הילדים דיברו איתי, וגם המנהלת שלי יהודית וכל הצוות שלה, עם החברים והחברות שעובדים איתי באקים. כולם לא הפסיקו לתמוך ולשוחח איתי".
גם מנכ"לית אקים, סיגל פרץ יהלומי, שדאגה להקצות את דירת הבידוד, שמרה על קשר הדוק עם גלית ועם צוותי אקים בשטח, וכך גם זכאי בן אשר, מנהל מחוז השפלה במערך הדיור של אקים, שלדברי גלית מילא לה ולדיירים כל מחסור. "יהודית והצוות שלה אפילו שלחו פינוקים וסלסילת פירות מפוארת לניסים ולילדים שלי הביתה. זה מאוד חיזק אותי ונתן לי אנרגיה להמשיך".
ביום השישי לבידוד, יום לפני הסוף, חגגה גלית את יום הולדתה ה־50. "חגגתי עם תמר, זהר ושולם - החברים הנהדרים שלי. הם שרו לי שירים, והיו לנו ממתקים שאכלנו יחד. הרגשתי שהם שמחים איתי באמת. כן, זה היה מוזר ואחר. לא תכננתי לחגוג יום הולדת עגול ומשמעותי כל כך בצורה הזאת, בבידוד, בלי המשפחה שלי סביבי. אבל לא הרגשתי בודדה ולא הרגשתי מסכנה. מובן שגם המשפחה חגגה איתי - בשיחות, באיחולים, בשירים ובעוגה גדולה שהם שלחו לי באמצעות חברות שלי, שהניחו אותה מעבר לדלת, וכך גם אנשי ההוסטל שבו אני עובדת.
"ארבעתנו יצאנו עם העוגה למרפסת, אכלנו ושתינו קפה. היה מחמם לב לראות שהם מאוד שמחים בשמחתי. בחיים לא הייתי יכולה לדמיין סיטואציה כזאת מטורפת ויוצאת דופן, אבל זה היה מאוד מיוחד בשבילי".
***
לפני שבועיים, אחרי שהסתיים הבידוד, יצאו הארבעה מהדירה, איש־איש לביתו. תמר וזהר חזרו להוסטל שלהם ברחובות. שולם חזר לדירת אקים ברחובות שבה הוא מתגורר. וגלית? היא הוכרזה על ידי המנכ"לית ל"גיבורת השבוע" של אקים - וחזרה לבעל ולילדים בגן יבנה.
והם, ניסים, עדן (25), שיר, אור (בן 19), אביאל (16) ונחמן (14), תלו למענה בלונים, הציבו עוגת יום הולדת וכתבו לה שלט מיוחד: "את האמא הכי מדהימה בעולם".
גלית, שחזרה בינתיים לעבודתה באקים, התרגשה עד דמעות. "היה לי הכי כיף בעולם לחזור לבית האוהב שלי. התגעגעתי אליהם מאוד.
"בבידוד עלו לי גם רגעים של חשבון נפש, חיובי, לגבי התפקוד שלי כאמא. חשבתי שאולי אני צריכה קצת לשחרר את הילדים, לא לעטוף אותם מבוקר עד לילה בשיחות ובדאגות, אלא לתת להם קצת יותר מרחב.
"הבנתי שלא רק אני נתתי בדירה ההיא מעצמי. גם שולם, זהר ותמר העניקו לי המון כוח בבידוד. ואת זה אני לא אשכח להם כל חיי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו