אחת מקלישאות המלחמה קובעת שלא מטיחים ביקורת בזמן הקרבות, אלא רק עם סיומם. "שקט, יורים", סיכם זאת בתמצית העיתונאי עמירם ניר, בראשיתה של מלחמת לבנון הראשונה.
משרד הבריאות: נמצאו נתונים סותרים ב-8 בדיקות
אפשר להבין את הרצון באחדות, בלכידות, בצפיפות השורות בעת משבר. מחמם את הלב לאהוב את המפקדים והחיילים, או במקרה הנוכחי: את הרופאים והאחיות. זה תורם למחבקים ותורם למחובקים. מהבחינה הזאת, עיתות משבר מציגות את ישראל בגדולתה החברתית.
עוד בנושא:
• משרד הבריאות: "התגלתה טעות רק ב-8 מתוך 6,000 בדיקות, נבצע אותן מחדש"
• בשורה לעסקים: רה"מ אישר הקלות
• כחלון הזהיר בישיבה אצל נתניהו: "נלך לאסון כלכלי"
אבל התמיכה במי שנמצאים בחזית, אסור לה שתמנע ביקורת - או לכל הפחות תהיות - על תהליכי קבלת ההחלטות. לא ממניעים פוליטיים (אף שגם אלה אינם פסולים בדמוקרטיה), אלא כדי לשפר את ההחלטות שמתקבלות, או במילים פשוטות: כדי להציל חיים.
קברניטי המדינה מתייחסים אל מגיפת הקורונה, ובצדק, כמו למלחמה. יש הטוענים, ובראשם ראש הממשלה, שמדובר באחד האתגרים הסבוכים שידעה המדינה, ואולי האנושות כולה. מערכה גלובלית שמחייבת התגייסות רב־מערכתית חסרת תקדים כדי להביס את האויב.
קשה להתווכח עם הצורך. הנתונים הרפואיים על מספר החולים והמתים בעולם (ובוודאי בישראל) אולי לא תומכים בהערכות הדטרמיניסטיות האלה, אבל כל עוד המשבר אינו מאחורינו - האיום חי, קיים ומסוכן. דווקא משום כך קשה להבין את התנהלות המערכות הממשלתיות בפרשה. חודש מאז תחילת המשבר, ערימת השאלות מצטברת. ראשית, על מה שהיה: העיכוב ברכש ערכות בדיקה, מכשירי הנשמה וציודי מגן; ההיתרים המופקרים לעריכת מסיבות פורים, שלדעת כל המומחים האיצו את ההדבקה בקהילה; אי־סגירת מרחבים ציבוריים בזמן; ומעל לכל - השיהוי בהגדלה ניכרת של מספר הבדיקות כדי לדייק את הצעדים שננקטים.
כל זה קרה כשהמשבר כבר התדפק על דלתנו. עכשיו, כשהוא כאן, השאלות לא פוסקות. לאן נעלם משרד האוצר, ומדוע לא מוצגים כבר פתרונות למיליוני ישראלים שאם הקורונה לא תהרוג אותם, המצב הכלכלי יגמור אותם. למה לא דוחים מסים ומקדימים תשלומים, וכיצד זה לא מצילים ענפים שלמים - בתיירות, בחקלאות, בתעשייה, ובעיקר במגזר העצמאי - שמשוועים לאיזושהי בשורה.
מלחמה מצריכה התגייסות של כלל המשק. הציבור מגויס: יעידו על כך הרחובות הריקים ושמירת המרחק בחנויות. לא מעט מערכים התגייסו גם כן: ממשרד הביטחון וצה"ל שכדרכם הגדילו ראש, ועד חברות, עמותות וארגונים שמחפשים למלא את הוואקום ולתת פתרונות לציבור.
דווקא הממשלה מתמהמהת. פתרונות כלכליים אין (אף שהובטחו), וגם תשובות אין, כי מערך ההסברה משותק. גם סוף השבוע האחרון לווה ביותר מדי שמועות ובמעט מדי מידע. אינסוף דו"חות ומחקרים לימדו על כך שבעת משבר הציבור זקוק למידע שוטף וזמין, אבל כשהגיע המשבר הוא נותר בעיקר עם סימני שאלה.
הקורונה כבר כאן, ועדיין מי שמוביל את קבלת ההחלטות הוא משרד הבריאות, כאילו מדובר בעניין רפואי בלבד. זאת תקלה שמחייבת תיקון מיידי, דווקא משום שהמומחים סבורים ששיאו של המשבר עדיין לפנינו. לא מאוחר להקים קבינט מלחמה; להעמיד בראשו מנהל בכיר, ולשים תחתיו חמישה צוותים מרכזיים: בריאותי, כלכלי, הסברתי, לוגיסטי וצוות שידאג ליום שאחרי.
יש מספיק דמויות בעלות שם וניסיון שיכולות לעמוד בראש מערך כזה. הוא יגייס אליו את מיטב המומחים בכל התחומים וינהל עבודת מטה מסודרת. זה יכניס את הגופים לפרופורציה, יאתגר את הקביעות שלהם, יגבש המלצות וחלופות שיוצגו לראש הממשלה ולממשלה, ובעיקר - יוודא שנעשים המהלכים הנכונים ללא שיקולי פוליטיקה, תקציב, כוח ואגו.
העובדה שזה לא קורה מבשרת רעות. בלי מערכת מסודרת ועבודת מטה שתוביל לקבלת החלטות מושכלת - ייעשו טעויות מיותרות. זה הלקח המרכזי של כל ועדות החקירה שהיו כאן, לכל נושא שהוא.
יואב לימור
