איך עוצרים את נגיף הקורונה?

האם ההתנהלות של משרד הבריאות בניסיון להתמודד עם הגעת הקורונה לישראל היא ההתמודדות הנכונה? תלוי את מי שואלים. מומחי המשרד, ולצידם רופאים בכירים, מצדדים בצעדים שננקטו עד כה וטוענים כי הם סייעו לבלימה יחסית של התפשטות הנגיף. מאידך, יש מומחים שמדברים על חריגה מפרופורציות וצורך מיידי בהרגעת הציבור. 

מספר החולים עד אמצע השבוע עמד על 75, מהם רק אחד, מעשן כבד, אושפז במצב קשה. רוב החולים הגיעו מחו"ל, ומקורות ההדבקה של כולם, למעט אחד, ידועים. לאחר שבועות שבהם ישראלים ששבו ממדינות שבהן היו שיעורי תחלואה גבוהים הוכנסו לבידוד, ביום שני בערב נפל הפור וההנחיה הורחבה לבאים מכל מדינה בעולם. ההחלטה הדרמטית חלה על ישראלים מאותו רגע, ועל תיירים - אחרי 72 שעות, כלומר, מיום חמישי בערב. משרד הבריאות לא הסביר את הסיבה להבדלה הזאת.

עשרות אלפי ישראלים שהו או שוהים בבידוד. אנשים נקראו להישאר בבתים, אבל הורשו לצאת לבחור ביום הבחירות בקלפיות המיוחדות; החוזרים ממדינות מסוימות הונחו להיכנס לבידוד ביתי, אבל עברו שבועות עד שיצאה הנחיה כי מי ששב ממדינות אלו לא יוכל לנסוע לביתו בתחבורה הציבורית.

גם על מאפייני הבידוד היה בלבול. על פי ההנחיות, רק מי ששב מחו"ל או שהה בקרבת חולה התבקש לשהות בבידוד, בעוד שבני הבית האחרים הורשו להמשיך בחייהם כרגיל. אולם ברבים מהמקרים החליטו גם בני הבית האחרים להכניס את עצמם לבידוד, מתוך ידיעה שאי אפשר ליצור בידוד אמיתי בתוך הבית. כך, למשל, נהגו הורים רבים של תלמידים שבודדו.

כחלק מהצעדים בניסיון למנוע תחלואה נרחבת, אסר משרד הבריאות בתחילת מארס השתתפות בהתכנסויות של יותר מ־100 איש לאנשים שחזרו מחו"ל ב־14 הימים האחרונים; אסר קיום כנסים בינלאומיים בישראל; אסר לקיים אירועים המוניים

והתקהלויות של יותר מ־5,000 איש, ועוד. לא ברור מדוע הוחלט דווקא על 5,000, ולא כל מספר אחר, שהרי די בהימצאותו של חולה אחד בקהל כזה כדי להדביק לפחות עוד עשרות אנשים. השבוע אכן צומצם המספר ל־2,000.

מעבר לכך, גם להנחיה הזאת היו חריגים. כך, למשל, הותר קיומו של משחק הכדורסל בין הפועל ירושלים למכבי תל אביב ביום ראשון השבוע בנוכחות 9,000 איש בהיכל ארנה במלחה (שהוא היכל סגור וצפוף יותר מאצטדיון כדורגל); והותר גם קיומו של משחק הכדורגל בין מכבי חיפה להפועל באר שבע באצטדיון סמי עופר בנוכחות 20 אלף אוהדים. רק ביום שני בבוקר, ערב המשחק, הודיע משרד הבריאות שהמשחק ייערך בלי קהל.

יתר על כן: הלימודים בבתי הספר, שבהם מאות ואלפי תלמידים, נמשכו כסדרם. כך גם הלימודים באוניברסיטאות וגם פעילות התיאטראות.

*

עם תחילת המשבר, ב־24 בינואר, המליץ משרד הבריאות להימנע מנסיעות לא הכרחיות לעיר ווהאן בסין. ב־16 בפברואר כבר נדרשו השבים מסין, תאילנד, הונג קונג, סינגפור ומקאו להיכנס לבידוד. ב־27 בפברואר התווספו לרשימה גם ישראלים החוזרים מאיטליה, ובד בבד הוחלט למנוע את כניסתם של מי ששהו באיטליה ואינם תושבי ישראל. ב־4 במארס הורחבה הרשימה וכללה את הבאים מספרד, שווייץ, צרפת, גרמניה ואוסטריה.

באירופה הגבולות נותרו פתוחים עד השבוע. מדינות אירופה לא הטילו חובת בידוד על כל המגיעים ממדינות "נגועות", ורובן ככולן לא עצרו את תנועת הטיסות הנכנסות. התנועה בדרך היבשה מתנהלת ללא הגבלה.

מצד שני, אם רצו במשרד הבריאות למנוע כל אפשרות של "יבוא" הנגיף לארץ - מדוע לא החליטו מייד לחייב כל המגיעים מחו"ל בבידוד, אלא קיבלו את ההחלטה רק אחרי שהתגלו בישראל עשרות חולים?

עם גילוים של מקרי הקורונה הראשונים בישראל, נפתח בבית החולים שיבא בתל השומר מתחם מבודד לטיפול בחולים. סגל רפואי עטוף בחליפות מכף רגל ועד ראש תועד כשהוא בוחן את החולים באמצעות כפפות ומסיכות. בהמשך התריע משרד הבריאות וביקש משאר בתי החולים להיערך לקליטת חולים במידת הצורך. בבית החולים הדסה בירושלים הוקם מתחם ייחודי במגדל האשפוז הישן, שנמצא בהליך הריסה ולכן אינו מאויש בחולים. 

מנכ"ל הדסה, פרופ' זאב רוטשטיין, יצא כבר בתחילת המשבר בקריאה לא לתת לפאניקה להשתלט על מקבלי ההחלטות ועל האזרחים. "אין סיבה להיכנס לפאניקה ואני לא מבין את הפאניקה", אמר בראיון ב־103FM לפני שבועיים. "אנחנו יודעים לטפל במחלות מהסוג הזה, והקורונה תיעצר. יש התפרצות גדולה מאוד בסין, אבל הסינים טיפלו בה בצורה טובה והם נמצאים במגמת ירידה. כבר בתחילת התפשטות הקורונה היה ברור שישראל לא תימלט מזה, יהיו כאן הדבקות, אבל אנחנו נדע לבודד אותן. אנחנו לא יכולים למוטט בגלל זה את כלכלת ישראל". 

"המחיר הכלכלי של סגירת גבולות לא שווה את המניעה המאסיבית", אומר פרופ' נדב דוידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. "זה מחיר קשה, שאולי היה צריך לעשות בשלב ההכלה - כלומר, כשהמחלה עדיין לא התפשטה כאן. אבל מרגע שהמחלה הגיעה, היה צריך לעשות שינוי תפיסתי בנוגע לדרכי ההתמודדות איתה ולהמליץ על מניעת התקהלות, בחינת אפשרות של עבודה מהבית והימנעות מהסתובבות במקומות הומי אדם.

"אנחנו עדיין לא בשלב של עצירת לימודים בבתי ספר ובאוניברסיטאות, אבל אם תהיה העברה נרחבת של הנגיף בקהילה, יהיה צורך לשקול גם את הצעדים האלה.

חיטוי ידיים ב"קלפי הקורונה" // צילום: אורן בן חקון

"בסך הכל מדובר בתרחיש שמדברים עליו במשרד הבריאות הרבה מאוד שנים, והמפתח להתמודדות איתו הוא ניטור התחלואה. ברגע שיש נתונים על ההדבקה בקהילה, אפשר לקבל החלטות על כלים למניעת ההתפשטות או בלימה שלה.

"לפני שמחליטים על כל בידוד, צריך לדעת מה היקף הנשאות של הנגיף בארץ על ידי לקיחת דגימות מהחולים ובדיקתן במעבדות הזקיף (מעבדות התראה לניטור תחלואה, שבהן בודקים דגימות שנלקחות מהחולים ומאפיינים את המחלה ואת נתוני החולה; ב"א), כדי לדעת בכמה חולים מדובר. זה דבר שלא נעשה כיום. כרגע בודקים רק אנשים שיש להם מגע אפידמיולוגי עם אנשים חולים, או שהגיעו ממקום אפידמיולוגי בחו"ל ומרגישים לא טוב".

עד יום שני השבוע פעלו ברחבי הארץ רק ארבע מעבדות כאלו - בבתי החולים שיבא, רמב"ם, הדסה וסורוקה. מדובר במעבדות של המרכז הלאומי לבקרת מחלות, שאוסף בכל שנה את המידע על השפעת העונתית. כעת משתמשים בתשתית הזאת לצורך ניטור הקורונה. 

לדעת דוידוביץ', הדרך הטובה ביותר להתמודד עם ממדי התחלואה היא קודם כל הרחבה של פעולות הניטור כדי לדעת מה ממדי התחלואה ולקבוע אם יש בכלל צורך לסגור מתחמים שלמים ולצמצם אירועים. גם בארה"ב, שחווה בימים האחרונים התפרצות של הנגיף במוקדים שונים, עיקר המאמצים הוא סביב הרחבת בדיקות הניטור, ולא צמצום במספר הנכנסים למדינה.

"כדי להרחיב את היכולות של המעבדות צריך להוסיף ערכות בדיקה וכוח אדם", אומר דוידוביץ'. באמצע השבוע הודיע יו"ר

הצוות לטיפול במגיפות, ד"ר טל ברוש, שמתחילים לעבוד על ההרחבה הזו. אם נגיע להדבקה המונית, יידרש גיוס של עוד אנשים ועוד ציוד. משרד הבריאות אמור לדעת איך להיערך לזה, הוא רק צריך לתת על כך את הדעת. 

"הרחבת מערך המעבדות תאפשר איסוף מידע יעיל יותר, וכך יוכלו להתקבל החלטות יעילות יותר. ברגע שיתקבלו הנתונים, נוכל להבין אם כבר יש העברה משמעותית של הנגיף בקהילה, ולפעול בהתאם. ברגע שיש הדבקה נרחבת בקהילה, וכיום אנחנו נמצאים על סף הדבקה כזו, סגירת גבולות המדינה היא כבר פחות משמעותית".

נוסף על כך, טוען דוידוביץ', אי אפשר להתעלם מההיבט הנפשי הכרוך בטיפול במבודדים או באוכלוסיות חלשות. "לא כל המערכות מותאמות לבידוד. בתי הסוהר, למשל, לא יכולים לאפשר בידוד. אותו הדבר לגבי בתי אבות.

"בינתיים צריך לחזק את הצוותים הרפואיים בקהילה ולתת להם את כל המידע האפשרי על התחלואה, ולנסות לבזר כמה שיותר מרפאות שיוכלו לנטר את התחלואה. אמנם מערכת הבריאות קיבלה כמה עשרות מיליוני שקלים לצורך רכישת ציוד כמו מסיכות, אבל מדובר בכסף קטן. נדרשים יותר תקציב ויותר מידע כדי לתפעל את מערכת הטיפול בקהילה. הרי המטרה הכללית היא שרק החולים הקשים יהיו בבתי חולים, והשאר יהיו בבידוד בבית ויעבירו את הזמן עד שיתברר אם הם חולים או לא".

*

לעומת זאת, מנכ"ל קופת חולים לאומית, ניסים אלון, מצדד בצעדי משרד הבריאות - ואומר כי היה אף מחמיר את ההנחיות עוד יותר. "גם אם נצא מנקודת הנחה שהקורונה היא כמו שפעת, הרי היא מאוד מידבקת, ואין לה חיסון. סביר להניח שאם נמשיך להתנהל כרגיל, לקבל תיירים ולטוס למדינות אחרות, בלי שום מדיניות מניעה - בתוך חודשיים־שלושה יהיו לנו מיליון חולים בקורונה.

"800 אלף מהם יהיו כמו חולי שפעת ויישארו בבית, אבל 200 אלף יצטרכו בתי חולים ויתאשפזו בטיפול נמרץ ובמחלקות פנימיות. המערכת לא באמת יכולה לקלוט מספר כזה של חולים, תהיה קריסה, ושיעורי התמותה יעלו, כי לא תהיה אפשרות לטפל בהם. אז נרוויח כמה חודשים של שפיות, אבל נשלם מחיר כבד של תחלואה גבוהה. 

"אני הייתי מבטל את כל ההתכנסויות ההמוניות. מבטל משחקים, או מחייב לשחק בלי קהל, כמו שבסופו של דבר השכילו לעשות בחלק ממשחקי הכדורגל והכדורסל. כרגע יש פגיעה בכלכלה בעוצמה כזו או אחרת, אבל אם לא נדאג לזה עכשיו, לא יהיו לנו לא בריאות ולא כלכלה. לכן אמון הציבור הוא קריטי, וחשוב שהציבור הישראלי ישתף פעולה ויידע מה לעשות כדי להפעיל רפואה מונעת".

גם מנכ"ל קופת חולים כללית, פרופ' אהוד דודסון, תומך במדיניות המחמירה של משרד הבריאות. "מדובר פה במצב דינמי שמתפתח במהירות, והמשימה של הצלת חיים קודמת לדברים אחרים. מדובר בכל זאת במחלה שבעולם כולו עדיין לומדים איך להתמודד איתה, נגיף שקצב ההתפשטות שלו גבוה, יש לו לרוב תסמינים קלים, ועם זאת, שיעור התמותה גבוה מזה של השפעת.

שר הבריאות ליצמן // צילום: יהודה פרץ

"בנתונים הקיימים, הצעדים שננקטים נועדו לדחות ככל האפשר את הגעת הנגיף לישראל ולהאט את קצב התפשטותו כדי שנוכל למתן את גל התחלואה ככל האפשר. ככל שנדחה ונמתן את ההתפשטות, המערכת תוכל לתת מענה לגל הגדול של החולים, ולא נגיע למצב כמו באיטליה. שם קצב ההתפשטות עלה במהירות והחליטו לסגור אוניברסיטאות, תיאטראות וכל מוקד של התכנסות המונית, שעלול לאפשר הדבקה המונית". 

לדבריו, בקופת חולים כללית הרחיבו את שירותי האונליין כדי לאפשר תקשורת טובה יותר עם מבודדי הבית, הרופאים יוצרים קשר עם המטופלים ונותנים מענה למי שנחשף לנגיף. "בכל אחד מ־14 בתי החולים של כללית יש מחלקה עם 30 מיטות, המיועדת לבידוד ולטיפול בחולי הקורונה הקשים, במידת הצורך. הנחינו גם את הצוותים במרפאות וציידנו אותם במיגון הנדרש, כדי שיידעו כיצד להתמודד עם חולים. אנחנו שותפים למאמץ הלאומי להאטת קצב התפשטות הנגיף".

*

איגוד רופאי בריאות הציבור הוציא בתחילת השבוע נייר עמדה, שבו גולל את דעתו המקצועית בנוגע לצעדי משרד הבריאות. "סגירת הגבולות היא מהלך שאינו בר קיימא, שיגרום לפגיעה קשה בהיערכות לקורונה ובחברה הישראלית", נכתב בנייר העמדה. "אסור להתחיל מהלך בלי לדעת איך נצא ממנו. במקום להסתגר, יש להגביר את המאמצים לזהות העברה מקומית בישראל ולחזק את מוכנות מערכת הבריאות והחברה הישראלית. בממשלת מעבר, ראוי שההחלטה תתקבל תחת פיקוח פרלמנטרי ולאחר דיון ציבורי, על מנת להזם את החששות שמדובר בשיקול פוליטי". בהסתדרות הרפואית, אגב, התנערו מהעמדה הזאת וחיזקו את ידיו של משרד הבריאות. 

יממה לאחר מכן, עם הוצאת ההוראה הדרמטית המחייבת את כל השבים מחו"ל להיכנס לבידוד, הודיעו בארגון רופאי בריאות הציבור כי "כדאי שנלמד את הלקח מסאגת קבלת ההחלטה בנוגע לסגירת הגבולות, לצורך שיפור קבלת ההחלטות בהמשך.

"למשל, עבור קבלת החלטה אפשרית בעתיד על הפסקת לימודים במערכת החינוך לצורך מניעת הדבקה, צריך לבנות הליך סדור של עבודה מקצועית להצגת החלופות והמשמעויות על בסיס ראיות, דיון של מומחים בבריאות הציבור ומכל המערכות הרלוונטיות, היערכות מתאימה, קביעת הקריטריונים והצגה לוועדת השרים וראש הממשלה, ותקשור ההחלטה לציבור. קבלת ההחלטות חייבת להיות שיטתית, מקצועית ועל בסיס נתונים ולא תחושות בטן", נכתב בהודעה מהארגון. 

"התחושה היא שמשרד הבריאות פועל בצורה משטרתית, ופחות בצורה חברתית ומשתפת, ולא מאפשר דיון מקצועי ומעמיק או גמישות בקבלת ההחלטות", אומר יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, פרופ' חגי לוין, המשמש גם אפידמיולוג בבית הספר לבריאות הציבור של המרכז הרפואי הדסה והאוניברסיטה העברית. "זו הסיבה שחלק מההנחיות מוגזמות.

"למשל, כשהתגלה שאחד החולים היה בשער 8 במשחק בבלומפילד, הוציאו הודעה שכל מי שהיה ביציע הזה חייב להיכנס לבידוד, בזמן שהיה מספיק להכניס לבידוד רק את מי שישב בשתי השורות הסמוכות לחולה שאותר. ההנחיה אכן שונתה מאוחר יותר". 

"אם מחליטים למנוע התכנסויות, אי אפשר לאשר פתאום אירועי ספורט של עד 5,000 איש. מדובר בהחמרת יתר, שגורמת נזק חברתי וכלכלי ושוחקת את אמון הציבור. כשיש לך גידול בבטן ואתה הולך למנתח, אתה רוצה שהוא יוציא רק את הגידול, ולא את כל האיברים בבטן 'ליתר ביטחון'. אני חושב שכאן היתה החמרת יתר, כי רק מי שהיה במגע הדוק עם החולה צריך להיכנס לבידוד. 

"אני לא מקנא בחברי הנהלת משרד הבריאות, הסיטואציה היא מאוד מורכבת וקשה לנהל אותה. טבעי שיעשו טעויות, טבעי שיהיה לחץ. אבל הליך קבלת ההחלטות צריך להתקבל בצורה רציונלית ככל האפשר, ולזכור שאנחנו מדברים על בני אדם, שזקוקים לתמיכה פיזית ונפשית. 

אנשי מד"א עם ציוד בידוד // צילום: יוסי זליגר

"מה שקורה אצלנו כרגע הוא חריג, קיצוני ושונה משאר העולם. באנגליה, למשל, כשמגלים שמישהו חולה בנגיף, עורכים חקירה אפידמיולוגית של המקרה, מאתרים את כל מי שבא איתו במגע, ושמים בבידוד. בארץ מפרסמים את המסלול שבו הסתובב האדם וקוראים לכל מי שהיה באזור שלו להיכנס להסגר. זו קריאה ששוחקת את האמון במשרד הבריאות.

"נכון שיש צורך בנקיטת צעדים כמו בידוד, אבל צריך לדייק את ההנחיות. לתת נתונים מדויקים לפי כלים מדעיים ואפידמיולוגיים, ולייצר לציבור שגרה. הרי ישראל מוכנה למצב חירום, היא רק צריכה את ההנחיות הנכונות.

"בואו לא נשכח גם שאין פה סכנה לאנושות ואין פה סכנה לחברה הישראלית. מדובר במחלה, שבסופו של דבר תעבור.

המטרה של כולנו היא להקטין את מספר המתים ואת השפעת המחלה על החברה".

*

נגיף הקורונה (Novel Coronavirus 2019, או COVID-19) התגלה במהלך דצמבר 2019, כשהתגלה מספר גבוה של חולים בדלקת ריאות בעיר ווהאן שבמחוז חוביי במרכז סין. משם התפשט הנגיף לכל רחבי סין, ואט־אט חדר לשאר העולם. על פי ההערכות, הנגיף הגיע אל בני האדם מבעל חיים, והוא עובר מאדם לאדם דרך דרכי הנשימה, בעיקר בעת עיטוש או שיעול. הטיפות שניתזות יכולות להישאף על ידי אנשים אחרים, או לנחות על משטחים שהנוגעים בהם עלולים להידבק. 

חלק משמעותי מהנדבקים אינם מפתחים תסמינים בכלל, ובקרב החולים, סימני המחלה דומים לאלה של שפעת. האוכלוסיות העיקריות שנמצאות בסיכון הן בני 65 ומעלה וחולים עם מחלות רקע כגון סוכרת, מחלות קרדיו־וסקולריות, מחלות נשימה, מחלות הפוגעות במערכת החיסון, וכדומה. שיעור התמותה מהמחלה מוערך בשני אחוזים מהחולים.

לדברי פרופ' ליאוניד אידלמן, יו"ר המכון לאיכות ברפואה בהסתדרות הרפואית, הנשיא היוצא של ההסתדרות הרפואית העולמית ומועמד ישראל ביתנו לתפקיד שר הבריאות, 85 אחוז מהנדבקים בנגיף יחוו את המחלה בצורה קלה ויסבלו מסימנים קלים של הצטננות ושפעת. "גם אם יהיה להם חום, הם לא צריכים טיפול רפואי צמוד, אלא רק מעקב. ילדים כמעט אינם חולים בנגיף, ואם כן - הם חולים באופן קל מאוד. לכן אין מה להילחץ כדי להגן על ילדים. "מי שנמצא בסיכון גבוה הוא אוכלוסיית הקשישים, ולכן הם צריכים להשתדל לא לבוא במגע עם אנשים חולים או עם אנשים שהיו במגע עם חולים. בשלב זה אנחנו יודעים שאין העברה מאסיבית של הנגיף מילדים לקשישים, אבל מכיוון שאין מסקנה ודאית בנוגע לסיכויי העברת הנגיף בדרך זו, ההמלצה היא שמבוגרים עם מחלות רקע לא יהיו בקרבת ילדים שהיו במגע עם חולים". 

אידלמן מודאג מהגישה של הפחדת הציבור. "הבהלה מהקורונה תגרום יותר נזק מאשר הקורונה עצמה. לצערנו, אנחנו לא שומעים ממשרד הבריאות את כל העובדות לגבי המגיפה, ולכן נוצרת פאניקה. אנשים לא מקבלים מספיק הסברים, אלא רק מסרים של הפחדה, והמסרים מבולבלים.

"כן, צריך לצמצם מגע של החוזרים מחו"ל עם נחיתתם בארץ ולתת להם הוראות ברורות מה עליהם לעשות כדי לשמור על הנהלים. רצוי אפילו לעקוב אחרי ההתנהלות שלהם, כדי לדעת שהם מבצעים את ההוראות כמו שצריך. 

"אבל אני טוען שהכנסה מאסיבית של אנשים לבידוד מנעה ממשרד הבריאות יכולת לטפל במקרים שהם באמת בעלי סיכון גבוה. משרד הבריאות לא יכול לקבל החלטות הרות גורל שיגרמו נזק כלכלי, ולכן טוב שעירבו את המועצה לביטחון לאומי בהליכי קבלת ההחלטות. כי ברגע שאנשים רבים נמצאים בבידוד, לעיתים מחוסר הבנה של ההוראות, נוצר משבר כלכלי.

מערכת הבריאות גם ככה סובלת ממחסור במשאבים, שיעמיק עוד יותר אחרי הקורונה, ואם הכסף ילך למקום אחר במקום למערכת הבריאות, אנשים ישלמו בחייהם".

אידלמן מציין באופן נחרץ שלא היה צורך להכניס אוכלוסייה רחבה כל כך לבידוד, אבל אם כבר ניתנה ההוראה, יש לשמור על עקביות. "אם כולם בבידוד, אי אפשר לתת להם לצאת להצביע. הרי מי שהיה בבידוד היה בסיכון גבוה יותר לשאת את הנגיף, וברגע שהוא בא להצביע עם עוד אנשים, הוא רק היה עלול להדביק אחרים. 

"אם אוסרים התכנסות המונית כדי למנוע הדבקה המונית, אי אפשר לאשר משחקי ספורט עם יותר מכמה עשרות אנשים, ולא משנה אם מדובר ב־5,000 אוהדים או ב־2,000 אוהדים. המגיפה התפרצה בסין בזמן חגיגות ראש השנה הסיני, תקופה שבה מאות מיליונים חוגגים ונמצאים בדרכים. מחוסר ברירה, אסרו שם חגיגות והתכנסות המונית, כדי למנוע את התחלואה. זה מה שצריך לעשות אצלנו - לבטל את המסיבות ולהגביל התכנסות המונים באופן גורף, בצורה מבוקרת של זהירות, ולא מתוך פחד.

פרופ' ליאוניד אידלמן // צילום: קוקו

"המדיניות של סגירת השמיים היא מסוכנת, בבחינת 'תפסת מרובה לא תפסת'. היה עדיף לבדוק את האנשים שמגיעים ממדינות שבהן יש מוקדי התפרצות ולטפל בהם בהתאם, ולא לקבל החלטות גורפות מכל מיני שיקולים שאינם בהכרח בריאותיים. כשמקבלים החלטות כאלו נוצרת פאניקה מוגזמת. 

"מערכת הבריאות היתה יכולה להיערך למגיפה הזו מראש אם היה תכנון מדויק להתמודדות עם מגיפות, וצריך ללמוד ממנה לקחים למגיפות הבאות, כי עוד יהיו כאלו. בשלב כלשהו תהיה גם נסיגה של המחלה הזו, לא מדובר בהדבקה אינסופית. אפשר כבר לראות את זה בסין, שם היתה ההתפרצות הראשונית, וכבר רואים סימני ירידה בתחלואה.

"צריך ללמוד מהמקרה של איטליה ולהיזהר לא להגיע למצב שלהם. מערכת הבריאות שם דומה למערכת הבריאות בישראל, ההשקעה בבריאות נמוכה ביחס למדינות אחרות באירופה.

"בישראל יש פחות משתי מיטות אשפוז לכל 1,000 נפשות, בזמן שבגרמניה, למשל, יש שש מיטות אשפוז ל־1,000 נפשות. בגרמניה משקיעים יותר מ־4,000 דולר לאדם בשנה לצורכי בריאות, ובארץ 2,500 דולר. המערכת בשפל".  

*

"הסיכוי שלי למות מקורונה הוא בערך כמו הסיכוי שלי לזכות בלוטו - 1 ל־16 מיליון", אומר פרופ' יורם לס, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר. "את החישוב הזה עשיתי כשהסתכלתי על נתוני התחלואה. מחוץ לסין גרים כ־6 מיליארד איש, מתוכם נפטרו 600 איש. מה שאומר שהסיכוי למות מהנגיף הוא 1 ל־10 מיליון. בפועל הסיכוי הוא פחות מזה, כי רוב רובם של הנפטרים הם מקבוצות סיכון.

"באופן לגיטימי, בהתחלה היו הרבה ערפל ונתונים שגויים, ולא ידעו בדיוק מה מידת הקטלניות של הווירוס ביחס לנגיף השפעת הרגיל. כל חוסר הוודאות יצר בהלה, והממשלה, שעליה מוטלת האחריות להגן על הציבור, החלה בעצמה לפחד מהציבור ולנקוט אמצעים דרקוניים, שמפחידים את הציבור עוד יותר. 

"מכאן זה הפך לכדור שלג. יש בארץ היערכות יתר, שהורסת כל חלקה טובה בכלכלה וגם בחברה. אירועים מבוטלים, אנשים מלשינים זה על זה אם חושדים שהסתובבו ליד חולי קורונה, ועוד. טיסות בוטלו, לא הכניסו תיירים ממדינות מסוימות גם אם לא היתה שם התפרצות גדולה, ונוצר מצב שאנחנו נמצאים באיזשהו גטו ולא נותנים לאחרים לעבור בשערינו. 

פרופ' חגי לוין

"אנחנו לא צריכים לעצור את שגרת החיים, אבל כן צריכים לתת תשומת לב לפעולות מנע פשוטות שכל אחד צריך לעשות, שהן בעיקר שמירה על היגיינה. לשטוף ידיים במים ובסבון, שטיפה רצינית ולא סתמית. בשירותים ציבוריים עדיף לא לגעת בידיות בכף היד, אלא בזרוע, או להשתמש בטישיו. אחרי ששוטפים ידיים יש להקפיד לא להביא את הידיים לפנים, ואם משתעלים - להשתעל למרפק". 

*

"למשרד הבריאות יש מטרת על אחת - והיא לנהל את האירוע הזה באופן שידחה ככל האפשר את גל התחלואה וימתן את הגל, כך שכאשר יתגלו מקרים חדשים, מערכת הבריאות תוכל לתת להם טיפול מיטבי", אומר פרופ' רן בליצר ראש מערך החדשנות בכללית, וחבר בצוות הטיפול במגיפות של משרד הבריאות. 

"כדי להשיג את המטרה הזאת אנחנו משתמשי בגישות שהוכחו שוב ושוב לאורך ההיסטוריה כיעילות בהתמודדות עם מחלות מדבקות: בידוד חולים, שמירה על היגיינה אישית, ריחוק חברתי שמקטין את מספר האנשים הממוצע שאדם פוגש מדי יום, ועוד.  

"הייחוד של מחלה מידבקת הוא שהיא מתפשטת באופן לא לינארי. לכן עכשיו, כשנראה שהכל עדיין בסדר, זה הזמן הנכון להפעיל את האמצעים המשמעותיים שיכולים לעכב התפשטות המחלה. אמצעים יותר קפדניים כעת חוסכים מכולנו התערבויות יותר דרקוניות ובעייתיות לכלכלה ולחברה בהמשך, בשלב שבו גם הם לא יועילו. 

"הבידוד של המגיעים מחו"ל כרגע דוחה אפקטיבית את ההתפשטות של המחלה בקהילה, ולדבר הזה יש חשיבות עצומה. כי בזמן הזה אנחנו גם לומדים יותר על המחלה ועל הקליניקה שלה, ועל אופן ההתמודדות והפוטנציאל של המחלה להשתולל.

"למעשה, אמצעים יותר נחושים בשלבים הראשונים יכולים למנוע התפרצות, ואני מאמין שבסופו של יום הם יאומצו גם על ידי המדינות שחיכו, ושם זה יהיה מאוחר מדי בשביל לתת את התועלת שאנחנו נהנים ממנה כעת. נכון לרגע זה, הרוב המכריע של החולים שהתגלו בישראל חלו בבידוד, וכך חסכנו הדבקה בסביבתם. אנחנו מרוויחים פה שבועות רבים, שהולכים ומתבררים כחשובים ביותר. 

כשנראה שבכל מקרה יש התפשטות בלתי נשלטת בין אדם לאדם בקהילה, ושיעורי התחלואה יהיו דומים בין המדינות, לא תהיה תועלת באמצעי בידוד כאלו. אני רוצה לקוות ששלב כזה ייקח זמן, כדי שנוכל ללמוד איך מתמודדים עם תחלואה כזו.  אנחנו אחת המדינות היחידות שיכולה להגיד ברמה סבירה של ודאות שהאמצעי הזה יכול לעזור לה בצורה משמעותית".  

פרופ' יהודה אדלר, דיקן הפקולטה למקצועות הבריאות והרפואה במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן ויו"ר האיגוד הקרדיולוגי האירופי למחלות קרום ושריר הלב, סבור כי "מי שלא מפחד משפעת לא צריך לפחד מקורונה. אין ספק שמשרד הבריאות עושה את תפקידו, הוא צריך להגן על האזרחים בכל מחיר כי הבריאות קודמת לכל, ומדובר כאן באתגר דינמי ולא פשוט גם למערכת הבריאות וגם למערכת הכלכלית של מדינת ישראל. 

"אבל, וזה אבל גדול, יש גוזמה גדולה בהתנהלות של המשרד. קורונה היא מחלה קלה. מדברים על 3.4 אחוזי תמותה בכל העולם, אבל אין ספק שהאחוזים האמיתיים נמוכים יותר: הרי לא ידוע באמת כמה אנשים באמת חלו בקורונה, כי יכול להיות שהם חלו בצורה קלה, קצת השתעלו והבריאו, ולא נכנסו לסטטיסטיקה. שיעור התמותה המדווח בגילאי 60-50 הוא 1.4 אחוזים מהחולים, ומאחר שיש חולים שלא דווחו, סביר להניח שהשיעור האמיתי נמוך יותר. אז צריך לקחת דברים בפרופורציה.

"לרוב החולים בקורונה אין סיבה להיות בבית חולים, אין להם סיבה להיות בבידוד המוגזם הזה של חדרי אשפוז מבודדים. הם צריכים להיות בבית ולהבריא. חולים שסובלים, חלילה, מאי ספיקה נשימתית, או במצב קשה, צריכים להיות בבית החולים. אם הם לא משתייכים לקבוצות הסיכון, אין סיבה להוציא את הדברים מפרופורציה. צריך להרגיע את הציבור".

*

ממשרד הבריאות נמסר: "המשרד עוקב באופן הדוק אחרי המצב בעולם ומקבל את החלטותיו על סמך עיון בהתפתחות התחלואה ברחבי העולם ובישראל. קבלת החלטות זו מבוססת, בין השאר, על קריאת מאמרים מדעיים המתפרסמים מדי יום על מאפייני ההדבקה והמניעה של מחלה חדשה זו, והנחיות מגורמים מוסמכים כמו ארגון הבריאות העולמי (אב"ע), המרכז לבקרת מחלות האירופאי (ECDC), והמרכז לבקרת מחלות האמריקני (CDC) על הדרכים למניעת התפשטות הנגיף.

"כל הנחיה הניתנת על ידי משרד הבריאות עוברת בחינה רב־מקצועית והתאמה למצב בישראל, כשהמטרה העיקרית היא האטת קצב התפשטות התחלואה ומניעת הגעתם של חולים נוספים.

"באירוע מסוג זה, השיקול המרכזי הוא שמירת בריאות הציבור. כל מדינה קובעת את תגובתה לאירוע על פי השיקולים והאפשרויות שלה".

בעניין ההודעות לציבור והצורך בניטור המידע על החולים:

"משרד הבריאות מבצע חקירה אפידמיולוגית על כל מאובחן בנגיף הקורונה. מכיוון שלא תמיד ניתן לאתר כל מגע במקום ציבורי, יש חשיבות ליידע את הציבור אם היו בחשיפה למאובחן, ולעצור את שרשרת ההדבקה על ידי כניסת המגעים לבידוד.

"משרד הבריאות מתגבר את המערך המעבדתי בהתאם לצורך, כך שמעבדות נוספות יוכלו לבצע את הבדיקה בהקדם. משרד הבריאות עובד בשקיפות מלאה ומעדכן את הציבור באופן שוטף. ההנחיות מתעדכנות במועד הנכון, בהתאם לצורך ולהערכת המצב העדכנית".

batchene@israelhayom.co.il

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו