הפלירטוט של רשימת כחול לבן עם הרשימה המשותפת הוא ללא ספק האירוע הדרמטי ביותר של טרילוגיית הבחירות של השנה האחרונה. תשומת לב רבה ניתנה להתבטאויות של ראשי המשותפת בנוגע לחיילי צה"ל והמלחמה בטרור, אך הסיפור המרכזי והמהותי יותר נוגע לעמדות היסוד של הרשימה ביחס לדמותן של המדינה והציונות. מילים חריפות בעיצומה של מלחמה זה דבר אחד, מצע פרוגרמטי, חקיקה ויוזמות מדיניות זה סיפור אחר לגמרי.
כפי שמצופה מרשימה המורכבת מארבע מפלגות שונות, מצע הרשימה המשותפת הוא למעשה בלנד מקומי של לאומנות פלשתינית, פרוגרסיביזם סוציאליסטי ואנטי־ציונות, שקשה להפריז בעוצמתו.
כך, למשל, המצע פותח בדרישה "לשים קץ לכיבוש כל השטחים שנכבשו בשנת 1967, לפרק את כל ההתנחלויות ואת גדר ההפרדה הגזענית, לשחרר את כל האסירים הפוליטיים, להקים מדינה פלשתינית עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית", ועוד. מה בנוגע לישראל "הקטנה" שתישאר אחרי הנסיגות הגדולות?
ראשית, היא תהיה מפורזת מנשק גרעיני: "הרשימה קוראת לפירוז ישראל, בעלת ארסנל הנשק הגרעיני הגדול והמסוכן ביותר באזור". אבל יותר מכך, היא תהיה מפורזת גם מהציונות. שימו לב. "הרשימה מדגישה שהפלשתינים בישראל הם תושבי הארץ הילידיים", ויש לכך השלכות: "הרשימה המשותפת דורשת להכיר בהם כמיעוט לאומי בעל זכויות קיבוציות... בהיותם חלק בלתי נפרד מן העם הפלשתיני והאומה הערבית".
מבחינה מעשית, המשמעות היא שהרשימה "תיאבק נגד הפקעת קרקעות, נגד הריסת בתים ולמען הכרה בכל הכפרים הבלתי מוכרים, ובראשם כפרי הנגב". וגם זכות השיבה על הפרק: "הרשימה המשותפת שואפת להכרה בזכותם להחזרת כפריהם ואדמותיהם שהופקעו והשיבה אליהם".
למדינה היהודית גם אין זיקה למקומות הקדושים: "תיאבק הרשימה המשותפת למען השמירה על ההקדשים (הווקף), המקומות הקדושים האסלאמיים והנוצריים, ומדגישה שהם רכוש בעליהם, שהם תושבי הארץ הילידיים". ולמי שעוד חשב שאחרי כן תהיה אפשרות להשלמה והשתלבות בחברה הישראלית, הרשימה מבהירה כמובן שהיא "תפעל לביטול החוקים ותוכניות הגיוס לצבא ולשירות הלאומי, ולהגן על עמנו על כל מגזריו".
התוכנית הזו גם מכילה מידע רב ערך על השותפים החדשים של השמאל הישראלי. בתחומי החינוך הרשימה תכין "תוכניות לחיזוק ההשתייכות הלאומית של הסטודנט הערבי, ליידע אותו על הנכבה ועל תולדותיו של העם הפלשתיני, מורשתו ותרבותו". מעבר לכך, הרשימה "תיאבק לשים קץ למצור על עזה"; תדחה את "הדרישה הישראלית מהפלשתינים להכיר בישראל כמדינה יהודית"; ותפעל לבטל את "ההחלטה להוציא את התנועה האסלאמית (הפלג הצפוני) מחוץ לחוק"; ואולי חמור מכל, "הרשימה המשותפת לביטול חוק גיוס חובה לבני העדה הערבית הדרוזית".
מדובר בחזון מקיף ומלא של דה־ציוניזציה של ישראל ברמה העמוקה והיסודית ביותר. אין עיקרון ציוני־לאומי אחד שלא מאותגר על ידי הרשימה המשותפת. ועל כן, בניגוד לשיתופי פעולה ביוזמות חקיקה נקודתיות, ניהול מגעים רציניים איתם על שותפות בממשלה ובעיצוב דמותה של המדינה הוא שעת שבר ממשי.