אין לכם זכות להטיף על "עריקים"

יש דברים שהם כל כך מובהקים מבחינה מוסרית ומעשית, שאין צורך לכתוב עליהם. ויש דברים שהם כל כך מובהקים מבחינה מוסרית ומעשית - שתעשייה שלמה של פובליציסטיקה וצייצנות קודחת בראש לגביהם, ומסיבה פשוטה: הם כנראה דווקא כן מעשיים וכן מוסריים. הכוונה כמובן לפאניקה מעריקים שמבהילה את גוש השמאל־מרכז, ומגייסת את מיטב תותחיו הרטוריים למתקפת מנע פסיכולוגית נגד המהרהרים באפשרות לחצות את הקווים ולהשלים את המנדטים הנחוצים להקמת ממשלה בראשות הליכוד. 

על פניו, בצדק. עריקה אידיאולוגית יכולה להיתפס כבגידה. אבל בהקשר הספציפי של סבבי הבחירות המתישים, הניסיון לאיים בשיימינג על "עריקים" הוא עלבון לפוליטיקה ולמוסר. 

על מה בדיוק מבוסס המיזם הפוליטי שמקרב, בדוחק, את גוש המרכז־שמאל למצב שבו הוא מסוגל, וגם זה עם גלגלי עזר פוליטיים ותועפות סיוע משפטי, לחלום על החלפת ממשלת המחנה הלאומי - אם לא על קבוצה מובהקת של עריקים אידיאולוגיים? זה פשוט מדהים לקרוא את עזות המצח שמגיעה כעת בפורמט של צווי מניעה בעיתונות וברשתות מטעם המיניסטריון - בידיעה מוחלטת שללא תנועת עריקים מימין לשמאל - לא היתה מלכתחילה היתכנות לתרחיש ה"גוש" שיתקרב איכשהו לסיטואציה הנוכחית.

בדיחה עם זיכרון קצר

אם המבחן הוא מוסרי - כי כולם עכשיו מזהירים מ"בגידה במוסר" - אז תסלחו לי, אבל רואים לכם את התחתונים. אתם למעשה שוקמתם, נבניתם, שופצתם ועליתם לדרגת גוש מרכז־שמאל, בזכות לשכת עריקים שפתחתם אצלכם בבית. עכשיו נזכרתם שלעריקה אין תוקף מוסרי? איזו תקומה יכולה להיות לשמאל הישראלי אלמלא חבר, ביודעין ובהסכמה, לקבוצות מאורגנות של עריקים? 

עוד בנושא:

• לוי-אבקסיס, ינקלביץ' או שטרן: מיהם העריקים האפשריים?

• "יש כבר מגעים עם ח"כים מהצד השני"

• "פנו אלי מהליכוד והציעו לי לערוק"

הבדיחה לא נעצרת בזה. מיטב המוחות של מחנה השלום עומדים ביממה האחרונה על זכותם הטבעית וההיסטורית להיכלל באותו הגוש הפוליטי עם אביגדור ("הערבים הם גיס חמישי") ליברמן ובוגי ("שלום עכשיו הם וירוס") יעלון. לא רק שכבר לא מכחישים שמדובר בגוש "אנטי־נתניהו", מייצרים רציונליזציה לתעדוף הפוליטיקה האישית על האידיאולוגיה. סדרי הגודל של ההונאה העצמית והרמאות המתודית בלתי נתפסים: פעם זה היה לא מוסרי לבגוד באידיאולגיה; מאתמול זה בגדר פשע מוסרי לבגוד בזכות לבגוד בעקרונות. 

עכשיו, אחרי שהוסכם בריש גלי שמותר לוותר על אידיאולוגיה, עוברים במופגן לוותר על הדמוקרטיה. הטירוף הגיע עד כדי הצעות מופרעות לחקיקה פרסונלית רטרואקטיבית או אפילו כינון ממשלת טכנוקרטים - ובלבד שיושג היעד הנכסף. ומהסמטה הצדדית שאליה גררו את האידיאולגיה, אחרי שירדו עם העקרונות לכביש - הם מסבירים שיש יותר תוקף מוסרי לשתף פעולה עם ליברמן, מאשר עם הליכוד וש"ס. 

גוש יציב מול אסופה נפרמת

ביסודו של דבר העניין פשוט: אם יש לכם יותר מנדטים - הקימו ממשלה. הפסיקו להתחבא מאחורי בית המשפט והסינר של איימן עודה. היו הוגנים עם עצמכם, עם בוחריכם, ועם השותפים שאיתם אתם ניגשים לקרב הפוליטי. אם אתם גוש - פעלו כגוש, באומץ ובגלוי.

אבל אתם לא. והסיבה שאתם לא גוש, ושאינכם יכולים לממש את 62 המנדטים שלכם, אינה קשורה בכתבי האישום של נתניהו או ב"אווירה הרעילה" שנוצרה כאן בעקבות הבחירות. הסיבה שאינכם יכולים לפעול בהרמוניה ולהחליף את נתניהו כדרך הטבע, באמצעות ממשלת רוב חלופית, היא שהפרויקט שלכם מושתת על עריקה מאסיבית ועל קיטוב אידיאולוגי חריף - והוא נפרם ברגע האמת כמו בגד זול. 

גוש הימין־חרדים, שאתם מכנים בלעג "גוש החסינות", הולך ומתברר כדבר האותנטי, הנקי והמוסרי ביותר שהיה בפוליטיקה הישראלית זה שנים. הוא קוהרנטי מבחינה רעיונית, הוא מושתת על הסכמות בסיסיות ביחס למטרות לאומיות, וחשוב מכל - הוא פועל בהרמוניה להגשמת יעדיו. עם עובדה אחת גם אי אפשר להתווכח: לרעיונות המובילים שלו יש עדיפות ברורה בדעת הקהל הישראלית. 

אפשר לדון בשאלה עד כמה חבירה טקטית אליו כרגע, לצורך ייצוב המערכת הפוליטית ברגע הפוליטי הזה, היא מוסרית או לא. אבל על דבר אחד אין שום ויכוח: היא עשרות מונים מוסרית מתקיעת המערכת הפוליטית במסגרת מיזם פוליטי, שהאתוס המוצהר שלו הוא בגידה מאסיבית בעקרונות ובאידיאולוגיה. זאת לצורך סילוקו של האיש שמנהיגותו ודרכו זוכים ליותר לגיטימציה במבחן היחיד שהדמוקרטיה מקדשת: בחירת העם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו