"בלילה אני שוקעת בדיכאון ומתחילה בסשן הבכי שלי"

במשך עשור תחזקה ניקול ראידמן את תדמית האישה החזקה. זו שלא נותנת למציאות שבחוץ לחדור אליה. אישה גדולה מהחיים שמנהלת את עצמה בשתי ידיים - ועם כרטיס אשראי שמנמן. 

אבל בשנה האחרונה התגלתה ניקול החדשה. 

"אני כל הזמן בוכה, לא מראה את זה", היא מספרת, "מה, אני אבכה עכשיו בסטורי? גם ככה המורל של האנשים ירוד. אני מנסה לשדר להם כוח ותקווה. לא צריכים לראות אותי נשברת".

מתי את נשברת?

"אם אני יודעת שלא אספיק להגיע הביתה עד שמונה, השעה שבה הילדים הולכים לישון, אני נשארת במשרד עד מאוחר. לא אחזור בתשע לנוח ולשכב לבד במיטה, כי אני יודעת שבמיטה אשקע בדיכאון ואתחיל בסשן הבכי שלי. 

"אני מעדיפה להיכנס למשרד ולהעלים את תחושת הבדידות הזאת, שקיימת אצלי שנים. אני אדם מאוד־מאוד בודד. אני מייצרת לעצמי תעסוקה כדי לישון שעתיים בלילה, לא להיכנס לדיכאון ולזכור שבעולם הזה אני לבד. אין לי אמא, אין לי אחים, אין לי משפחה ואין לי בן זוג. אני צריכה לדאוג לשני ילדים, והאחריות היא עלי". 

וכשאת מגיעה מוקדם הביתה, מה את עושה? 

"אני עם הילדים, וברגע שהם הולכים לישון אני עוברת ללפטופ. אני לא זוכרת מתי ראיתי בפעם האחרונה טלוויזיה, מהפחד שאשקע במחשבות. אני מנהלת משרד עם הרבה עובדים, עובדת על מופע ענק עם אמן נוסף בשתי מדינות, משיקה בושם, והכל אני עושה לבד. הכל כדי לא להיכנס לרחמים העצמיים ולא להיזכר כמה חרא לי בחיים. 

"גם כשבא לי לפרוק ולבכות, אני שומרת את זה בבטן. יש לי מעט מאוד חברים שיודעים מה אני עוברת, וגם זה רק לאחרונה. אנשים היו בשוק שחייתי ככה עשר שנים, כי מעולם לא דיברתי מילה. 

"תמיד היה נוח לשמור על תדמית הביץ' החזקה והמוקפדת, מאשר לפרוק ולספר כמה חרא לי. היום אני יותר פתוחה, ואני עושה תהליך של הבנה שלא הכל מושלם. פעם הייתי יוצאת לזרוק זבל על עקבים ועם ריסים מודבקים". 

גם עכשיו. 

"במקרה היום, כן".

***

המפגש עם ראידמן (33) מתקיים במשרדיה החדשים הממוקמים בקומה 29 בבניין במרכז תל אביב. תאורה חזקה, הרבה כריות של שאנל, יותר מדי בובות בדמות מעצב העל קרל לגרפלד, חללים ענקיים, מסכי פלזמה, וכמובן שמה, שמתנוסס בענק, ודמותה שעשויה באבני סברובסקי נוצצות. 

היא בג'ינס סקיני שחורים, סריג שחור, אייליינר מוגזם ונעליים שקשה לפספס שהן של איב סאן לורן. כבר כמעט תשע בערב, ורוב המשרדים בבניין סגורים לפחות שעתיים. אבל אצל ראידמן רק עכשיו מזמינים ארוחת ערב, והיום סושי. 

"אם עוד לא שמת לב, יש לי חברה: 'ניקול ראידמן פרודקשן'", היא מסתובבת בין החללים, "זאת חברת פרסום, אולפן הקלטות, גרפיקה, ניו מדיה. אני נלחמת על כל לקוח, והשוק היום רווי מתחרים".

זאת בעצם הפרנסה שלך?

"לא הרבה אנשים יודעים, אבל המקצוע של ניקול ראידמן לפני שהכירה את האוליגרך הוא פרסומאית. לפניו היה לי משרד עם עשרות עובדים בתל אביב, וכשהאוליגרך הגיע לשם הוא לא הבין איך בחורה בת 19 הקימה כזאת אימפריה". 

נראה מקום שלא פשוט לתחזק.

"אני עובדת בשביל הכסף הזה. זה לא פשוט. היום קשה במיוחד, כי אני צריכה לפרנס את הילדים שלי, אין לי על מי לסמוך. ושתבין: לא נשארתי מהפרידה הזאת עם מיליארדים".

בטח עם כמה מיליונים.

"אלו עניינים שלנו, שצריכים להיפתר בינינו. אני רק יכולה להגיד שכרגע אני יכולה לסמוך אך ורק על עצמי, וצריכה לעבוד מאוד קשה בשביל שלילדים שלי יהיה עתיד כמו שאני רוצה שיהיה להם". 

עם האקס, מיכאל צ'רנוי, והילדים מישל וריצ'י // צילום: ראובן שניידר

במקרה שלא הייתם על כדור הארץ, בסוף אוגוסט 2019 הפכו ראידמן ובן זוגה, איש העסקים מיכאל צ'רנוי, לשיחת היום כשהודיעו על פרידתם. לשניים שני ילדים - מישל (9) וריצ'י (5). מה שהפך את הפרידה למפתיעה במיוחד, היתה הצעת הנישואים שנרשמה ביוני 2018, במסיבת יום הולדתה ה־32 של ראדימן, לעיני מאות חוגגים ונציגי כל כלי התקשורת. 

"זה לא היה בוקר אחד שקמתי ואמרתי, 'יאללה נפרדים'. לפרידה קדמו הרבה מאוד שיחות, שחלקן נעשו גם לפני הצעת הנישואים", היא מספרת, "הרגשתי שההצעה נעשתה לא ממקום של 'אני אוהב ורוצה', אלא באה למנוע את הפרידה". 

לא היה שוב שלב שרצית להתחתן?

"עשר שנים ציפיתי לטבעת, וזה לא משנה איזו - 50 קראט או אחת מזכוכית. ציפיתי לאקט, לרעיון, שיבוא ויגיד לי 'את בת זוגי ואם ילדיי'. הרצון הזה היה שם כל העשור, אבל דווקא בנקודה שהחלטתי שהכל נגמר, דווקא אז הוא הציע. אצל הרוסים יש משפט שאומר, 'צריך להגיש את הכפית לפני הארוחה', ואותו הדבר פה".

איך הרגשת בזמן ההצעה המתוקשרת?

"זאת היתה מבוכה, כי כל המצלמות היו עלי. הוא שלף טבעת, ולא הבנתי מה הוא עושה. כשהוא כרע חשבתי שהוא נופל, ובאתי מייד לקראתו כדי לעזור לו. בפועל, הטבעת דחתה את הפרידה בעוד שנה, עד שהבנתי שאין לזה עתיד". 

כשענית לו "כן", התכוונת לזה?

"אמרתי כן, כי זה לא נעים. לא ידעתי אם לבכות או לצחוק, ומה אני אמורה לעשות. מצד אחד זה רגע מרגש וכולם רואים את זה, וידעתי שאני לא יכולה להגיד לו 'לא'. כשחזרנו הביתה ישבנו ודיברנו. הוא רצה עוד צ'אנס וניסיון אחרון, אבל זה כמו ואזה שנשברה לרסיסים. לא משנה כמה תדביק אותה, היא לא תחזור להיות מה שהיא היתה". 

למה נפרדתם, בעצם?

"הפער בינינו תפיסתי, זה לא פער הגילים. למשל, הפריע לו שאני יוצאת לצילומים בארבע בבוקר וחוזרת בשתיים בלילה. הוא העדיף שאהיה יותר בבית, ובמשך שנים רצה לעשות ממני מנקת פנלים, אבל פחות הצליח. מבחינתו, אשתו צריכה להיות יפה ולשתוק, ולנהל את הבית. יפה? אני לא יודעת עד כמה אני יפה, אבל ניסיתי. ולשתוק? כמו שאתה מכיר אותי, זה קצת בעייתי לי. אי אפשר להפוך אותי לאישה קטנה". 

הרבה נשים היו שמחות מאוד להתחלף איתך.

"בוא נראה אותן, נראה מי יהיה השורד האחרון. עשיתי את זה 12 שנה בגבורה, אבל היחסים של מיכאל ושלי מעולם לא נבנו על כסף. נכון שהוא לא אינסטלטור, אבל זאת עסקת החבילה שאני קיבלתי. הוא אדם כריזמטי שעשה דבר או שניים בחייו, אבל בדיעבד, היום אני יכולה להגיד שכסף זה סרטן. זאת מחלה מאוד קשה שדופקת את המוח של אנשים, שבשלב מסוים מבינים שזה כוח בלתי פוסק שאיתו אפשר לעשות הרבה דברים שלא נכונים להם. כסף מבלבל, וכשאתה חי הרבה זמן בתוך קבוצה שבה הכסף הוא המנוע העיקרי, אנשים מאבדים את הפרופורציות, הערכים והכבוד". 

***

במשך יותר מעשור נדמה היה שראידמן וצ'רנוי הם אחד הזוגות היציבים והמאושרים בתעשייה. מכילים, מקבלים, אוהבים ואף מעוררי קנאה. אבל מה שרואים בסטורי לא ראו בווילה בהרצליה, וכבר שנה לפני הידיעה על הפרידה החלו לצוץ השמועות על סדקים. 

"מאוכזבת ממנו". ליברמן // צילום: יונתן זינדל

"בכל פעם הייתי עוצרת את עצמי ומסתכלת על החיים שלי מהצד, כדי להבין האם זאת מערכת היחסים שאני צריכה לחיות בה", היא חושפת.

ומה ענית לעצמך?

"תמיד הייתי מזכירה לעצמי שגדלתי בלי אבא, והבטחתי לעצמי שהילדים שלי כן יגדלו עם אבא. היום, כשאני מסתכלת על חיי אחורה, אני יכולה להגיד שילדים זה לא תירוץ להישאר במערכת יחסים לא טובה". 

איך הם הגיבו לפרידה?

"מישל אמרה לי, 'אמא, אני רק רוצה שתהיי מאושרת, אבל את ואבא לא מתאימים. אם לא טוב לכם, אל תהיו במקום הזה'. ילדים הם לא טיפשים". 

רבים בטוחים שנשארת כל הזמן בגלל הכסף.

"תמיד שואלים אותי את זה. נו, באמת. חיפשתי גבר מבוגר יותר לבנות איתו את המשפחה שמעולם לא היתה לי, את שולחן החג הארוך שלא היה לי ואת החלום של המשפחה האידיאלית. זה מה שהכניס אותי לשם. זה הדבר שגרם לי להתאהב במיכאל, כי זה מה שהיה חסר לי". 

כמה זמן התלבטת אם לעזוב?

"חמש שנים, ואני חושבת שזה מספיק זמן כדי לקבל החלטה. ובוא נעשה סדר אחת ולתמיד: הפרידה היתה החלטה שלי. אני לא זונה מכיכר המדינה שהרימו ללילה עם תיק של גוצ'י. זאת היתה מערכת יחסים של 12 שנים. אני לעולם לא אפתח ולעולם לא אספר מה הסיבה האמיתית לפרידה. אני רק יכולה להגיד שאני פלס, מגה פלס, שחיה 12 שנה בהתמסרות מלאה. ויתרתי על המון בשביל מיכאל, ולא רק בגלל כסף, אלא בגלל שנאחזתי בשיניים לשמור על המשפחה. לעולם לא אדבר על זה, אבל הסיבה היתה מאוד עמוקה". 

אתם בקשר היום?

"מאוד דיפלומטי, בעיקר מה שחייבים בשביל הילדים". 

מתגעגעת אליו?

"לא. אני רק מאחלת לו שיהיה לו טוב ושיהיה מאושר. שימצא את האחת והיחידה שהוא חיפש כל השנים". 

את לא יכולה להכחיש שנהנית מאורח חיים שמעטים מאוד יכולים להרשות לעצמם.

"ממה נהניתי? שום אורח חיים. אנשים מתבלבלים. הם חושבים שלחיות עם אוליגרך זה לחיות עם כרטיס אשראי הפלטינום שלו, ולא כל אוליגרך הוא בור ללא תחתית. כמוני יש הרבה מאוד נשים שמתחתנות עם גברים עם כסף. כסף זה לא הכל בחיים, ואם אני אפגוש היום עורך דין שמרוויח פחות מ־10,000 שקל, שזאת משכורת נמוכה משל המנקה שלי, אני אצא איתו". 

באמת?

"אם הוא אדם עם עקרונות, עמוד שדרה, יכולת להכיל אותי ובלי רצון לשבור אותי ולשנות אותי - אני אצא איתו. אם הוא יאהב אותי ואני אותו, למה לא?"

מעולם לא יצאת לדייטים. 

"לא יצאתי לדייט לפני מיכאל, וגם לא אחריו. מעולם לא. גם עם מיכאל זה לא היה דייט. הוא הגיע לפגישת עבודה, ומשם זה התגלגל. היום חסרים לי אהבה, חום, מערכת יחסים, לישון עם מישהו שישלח לי הודעה באמצע היום".

גברים רוצים אותך רק בשביל הכסף?

"יכול להיות, אבל אני מספיק חכמה לזהות מי איתי כי הוא אוהב אותי ומי איתי בגלל כרטיס האשראי שלי". 

גברים מתחילים איתך בכלל?

"כן, אבל בדרכים מאוד מוזרות. נניח, משאירים לי פתק על הרכב ומבקשים שאתקשר אליהם".

ואת חוזרת?

"מי, אני או הג'יפ מרצדס?" 

לא מתחילים איתך בדרכים נורמליות יותר?

"גברים מאוד פוחדים ממני, כי אני משדרת כוח ואמביציה. יש אנשים שמפחדים להתקרב, אבל מבפנים אני שברירית ופגיעה. אני לא מעוניינת בשידוכים, ואני עסוקה כרגע בהגשמה העצמית שלי. אגב, הילדים מציעים בצחוק שאעשה תוכנית ריאליטי, 'קחי אותי ניקול', ושהם יהיו בה השופטים".

עם אקי אבני. "נתן לי הרבה ביטחון".

פרידה מבן זוג אחרי עשור כרוכה גם בפרידה מכמה מקורבים אליו. אחד מהם, שכולכם מכירים, אכזב אותה במיוחד. 

"אביגדור ליברמן ואשתו היו עושים איתנו סופי שבוע, היו נשארים לישון אצלנו והיינו ביחסים מאוד קרובים", היא מספרת, "אבל הם נעלמו. אביגדור ואני היינו מאוד קרובים, עד שהתחלתי להביע את דעתי הפוליטית שלא תמיד התיישבה עם שלו. אצל רוסים יש גישה כזאת שאומרת, 'הדעה שלי היא הנכונה, ומי את שתגידי לי? תפקידך להיות אישה קטנה ולשתוק', וכשהתחלתי לא להסכים - הוא התרחק". 

דיברתם מאז הפרידה?

"כשנפרדנו, האדם שהיה חבר של עשור לא התקשר לשאול אפילו פעם אחת מה שלומי". 

התאכזבת?

"ברור שזה מאכזב, אבל זאת לא המכה היחידה שקיבלתי". 

ניסית להתקשר אליו בעצמך?

"הפעם האחרונה שהתקשרתי היתה כדי למנוע את היציאה לבחירות הראשונות. אני מכירה גם את ביבי וגם את ליברמן, וניסיתי לגשר על הפערים ביניהם, אבל נתקלתי בקיר. עם הזמן הבנתי מי צודק, ובחרתי בצד של ביבי. ביבי הוא מנהיג מאוד שקול שאני יכולה לסמוך עליו שלא אתעורר מחר בבוקר למצב מלחמה".

ואם תפגשי את ליברמן במקרה ברחוב?

"אני אדם תרבותי ומנומס ואגיד שלום. לא אתחבק ולא אתנשק איתו, כי צבועה אני לא".

***

החשיפה הטלוויזיונית הראשונה של ראידמן נרשמה ב־2011 בדוקו־ריאליטי "מעושרות", שבו תויגה כחובבת מותגי על. מאוחר יותר הפכה את התחביב לעסק, כשפתחה חנות למותגי יוקרה בכיכר המדינה, 'מאדאם פומפדור', שנסגרה לפני שנה אחרי שמונה שנות פעילות. 

"הרגשתי שנמאס לי להתעסק בעטיפה החיצונית ובסטייל הנובורישי. אני כבר לא מעט שנים בתחום, והפכתי להיות כמו זומבי שנוסעת לקנות קולקציות, לא מממשת את הפוטנציאל שלי, אפס יצירתיות. כל חיי היו סביב להביא קולקציות, פעם מוצלחות ופעם פחות, ולקוות שיקנו אותן ושזה לא יירד לסוף עונה. בסוף אתה גם לא מרוויח מזה כסף". 

החנות לא היתה רווחית?

"בשנתיים האחרונות כל העסקים בכיכר ירדו, ושקרן מי שיגיד לך אחרת. היה לי הרבה פחד ממה ואיך יגידו, שיחשבו שנכשלתי. אבל לא נכשלתי. פשוט מיציתי. ההחלטה לסגור היתה מאוד לא פשוטה. אני זוכרת שחזרתי הביתה ובכיתי חמש שעות. לא הבנתי איך סגרתי את התינוק שלי. לא הייתי מסוגלת לראות את הפירוק, אמרתי שלא אעמוד בזה נפשית. השקעתי בחנות הזאת את החיים שלי, אבל בתוך תוכי ידעתי שכדי לבנות חיים חדשים צריך למחוק את כל הפאזל. ואז הגיעה הפרידה ממיכאל, סגרתי את החנות וירדתי לג'ינס של זארה". 

את עדיין אוהבת מותגים?

"אוהבת, אבל זה כבר לא מעסיק אותי. אני לא זוכרת מתי עשיתי קניות בפעם האחרונה. בזמנו הייתי נוסעת לשואו רום בפריז כמו מטורפת, אוי ואבוי אם לא היה לי את התיק האחרון של הרמס. אבל היום זה כל כך לא מעניין אותי. יש לי מספיק, והלוואי שיהיה לי פעמיים לחיות את החיים בשביל ללבוש את כל מה שיש לי. זה כל כך עייף אותי".

איפה אוסף התיקים שלך?

"בבית, אבל היום זה מותרות, וזה בטח לא מניע אותי. פעם זה בא כדי למלא את החלל".

כשהראיון הזה יתפרסם, את תהיי בשבוע האופנה בפריז.

"נכון, אבל היום אני מגיעה ממקום עסקי ולא ממקום של קניינית ופאשניסטה. פעם הייתי הולכת לכל התצוגות, משאירה ברכב עשרה אאוטפיטים כמו חולת נפש, ומחליפה בין תצוגה לתצוגה. היום אני הולכת לבודדות, שאנל, הרמס ובלמין. פעם, בכל לילה הייתי נכנסת לאתרי קניות של מותגי על ובודקת מה חדש, מה נכנס, מה לא, כמו אובססיבית. היום אני מעדיפה לשבת במסעדה עם חברים, ואם ממש יחסר לי לראות את התצוגה - אצפה באינטרנט".

לא תשקיעי עשרות אלפי שקלים בתיק?

"לא".

ובמעילי פרווה?

"על כל הסיפור של 'בבון זה קוף' (ציטוט מפורסם שלה מראיון טלוויזיוני, כשהציגה מעיל פרווה; ע"ס) אני אומרת לעצמי, איזה מטומטמת הייתי. ברור שפרווה זה סטייל, והיתה תקופה שקניתי המון בלי לחשוב שאני לובשת כרגע גופות של חיות שהרגו בשביל המעיל הזה. המודעות שלי הגיעה עם הגיל. הייתי בחנות במוסקבה עם מישל, ומדדתי מעיל צ'ינצ'ילות. למישל היתה אז צ'ינצ'ילה בבית, ופתאום היא אמרה לי, 'אמא, המעיל הזה הוא כמו פוצפוץ'. זה היה הרגע ששינה לי את תפיסת העולם. יצאנו מייד מהחנות, ומאז לא נכנסתי שוב". 

אז לא יתעדו אותך יותר בפרווה?

"אני לא חסידת אומות העולם. מה שכבר בארון אני עדיין לובשת, כי החיה כבר מתה, מה, אני אזרוק? אבל אני לא אוציא שקל על פרווה חדשה ולא אתמוך באופנה שמתעללת בחיות. זה לא כי אני יפת נפש, אלא כי זה לא נכון לעולם וליקום".

בשר את אוכלת?

"אני אוכלת בשר ולובשת עור, ואני לא צמחונית ולא יפת נפש. לא ניכנס לזה, כי כל הצמחונים ייצאו עלי עכשיו. אין לי סנטימנטים, מה אני אעשה. שאמציא שאני צמחונית?"

***

את ערב יום האהבה האחרון חגגה ראידמן בהשקת הפרויקט המוזיקלי השני שלה, מופע ושירים חדשים עם הזמר היווני סאקיס רובס (שייצג את ארצו פעמיים באירוויזיון), וגם בושם חדש בשם "VICI". הפרויקט המוזיקלי הראשון שהוציאה בשלהי 2019 כלל שלושה שירים בביצועה ("מחפשת את האחד", "אישה קטנה עם כוח" ו"צ'או בייבי"), והוא לווה בקליפים מושקעים ומתוקשרים, שאותם צילמה ברחבי העולם עם אקי אבני ועם סאקיס. לפי ההערכות, בהפקתם השקיעה ראידמן מיליוני שקלים. 

"בתוך תוכי יש את הילדה שחולמת". ראידמן // צילום: ניקול ראידמן פרודקשן

המבקרים יכולים אולי לגחך, אבל לערב ההשקה התייצבו כולם לפרגן. "אנשים היו בהלם מההופעה כי הם לא ציפו", היא אומרת, "הרבה חשבו שאני גימיק, ושזה יחלוף לי, כמו נזלת. הם לא ידעו כמה אני רצינית, כמה אני משקיעה וכמה אני מאתיים אחוז במוזיקה". 

מה את אומרת למי שעדיין מרים גבה?

"שאני פה כדי להישאר, נקודה, ושאני לא מתכוונת ללכת לשום מקום, שתי נקודות. לאנשים לקח המון זמן לעכל אותי ואת הדמות שלי. את התופעה. היום, אחרי שהרשיתי לעצמי להיפתח ולהוציא החוצה את החלומות שלי, אנשים מכירים ניקול אחרת". 

שהיא מה? 

"שהיא ניקול שמרכז החיים שלה הוא לא מגלומניה, ולא להראות שיש לה את הכי יפה והכי יקר, אלא ניקול שהולכת עם האמת שלה. כל השנים פחדתי לצאת עם העובדה שאני זמרת. כשאנשים שמעו שאני עובדת על פרויקט מוזיקלי, הם אמרו, מה היא נזכרה בזה באמצע החיים?

"זה לא התחיל מאתמול, וזה ממש לא באמצע החיים. למדתי לנגן בפסנתר מגיל מאוד צעיר. אני מגיעה ממשפחה של מוזיקאים. אמא שלי ניהלה קונסרבטוריון באודסה, ומוזיקה זה משהו שתמיד היה בבית. את הטעם המוזיקלי שלי רכשתי עם השנים מאהבה לאירוויזיון ולפסטיבלי סן רמו ולאבבא". 

את יכולה להבין למה הפרסום הפתאומי שלך כזמרת מפתיע אנשים?

"ברור, אני מבינה שאנשים מסתכלים על זה כקוריוז, אבל בתוך תוכי אני יודעת בדיוק מה אני יכולה ולמה אני מסוגלת. אני לא נולדתי להיות וויטני יוסטון. אין לי את היכולות שלה מלידה, ואני לא הולכת להיות מריה קארי, כי המנעד שלי יותר קטן. אבל אני לגמרי זמרת, ולא פחות טובה מהרבה מאוד זמרים. לא רק בארץ, גם בחו"ל. סליחה, לקיילי מינוג יש יכולות יותר טובות משלי? על בריטני ספירס אין בכלל מה לדבר. אני יכולה להגיד לך בגאווה ובביטחון שאני שרה יותר טוב מבריטני וממדונה, כי אני לפחות מזהה את הטון שאני צריכה לשיר בו".

מול החנות שהפעילה בכיכר המדינה. "מיציתי". // צילום: שוקה כהן

ההכרה בך כזמרת מתחילה לחלחל?

"כן. אנשים עוצרים אותי ברחוב ושרים לי שירים שלי. נהגי מוניות עוצרים אותי ברמזור וצועקים לי, 'כפרה, אוהבים אותך'. יש הרבה חום ואהבה מהעם".

ומהרדיו?

"מאוד מפתיע לטובה. אני בפלייליסט של תחנות אזוריות, אבל בגלגלצ לא משמיעים אותי, וזה לא מעניין אותי. הרייטינג של גלגלצ הרבה יותר נמוך מהסטורי הכי גרוע שלי, ואני לא בונה עליהם. החשיפה ברשתות החברתיות והשירים שנתפסו והפכו לקאלט הם המחמאה הכי גדולה שיכולה להיות. כל השאר לא רלוונטי". 

כתבו עלייך שעם הכסף שיש לך, את יכולה להרשות לעצמך לקנות קהל להופעות. 

"תשמע, לא גנבתי, לא רצחתי ולא לקחתי כסף מאף אחד. עבדתי מאוד קשה בשביל הכסף הזה. כסף הוא לא החשוב כאן. מה שחשוב יותר זה הדרך, קבלת ההחלטות, האומץ והביטחון העצמי לצאת לדרך קשה. זה לא משנה אם אני עושה קליפ במיליון יורו או קליפ ב־10,000 שקל. עצם הכוונה להתחיל את החיים שלי מחדש כאמן נותנת הרבה כוח גם לאנשים אחרים.

"בכלל, אני לא חייבת דין וחשבון לאף אחד, וזאת החלטה שלי על מה להוציא את הכסף שלי. אם לקנות עוד נדל"ן, מניות או להשקיע בקליפים". 

הלכת על קליפים.

"היתה לי התלבטות אם לקנות לילדים עוד דירה או לצלם קליפ. אבל הילדים שלי יעריכו אותי יותר אם יראו שאני מגשימה את עצמי, מאשר שיהיו להם עוד ארבע דירות באיזה מגדל". 

לא חשבת לעשות משהו יותר צנוע, ובהשקעה נמוכה יותר?

"נכון שיש לי יכולת כלכלית לעשות דברים גדולים מהחיים, כנראה גדולים גם על מדינת ישראל. אנחנו רגילים להצטנע ולהגיד, 'נעשה בקטן ונצטנע', אבל זו לא אני. הקליפים האלה הם המורשת שלי, וזה מה שיישאר אחריי. פעם אנשים היו מציירים ציורים ומציגים אותם במוזיאונים, היום המוזיאון הוא יוטיוב. בעוד 30-20 שנה הילדים שלי ייכנסו ליוטיוב ויראו מה שאמא שלהם עשתה, והם יהיו גאים בי". 

בראיון שהעניקה לאחרונה לחדשות 12, הזכירה ראידמן את ריטה, שרית חדד ועומר אדם וכינתה אותם "קולגות", באופן שרמז שהיא משווה עצמה אליהם. גם הפעם גררה ההתבטאות הרבה מאוד תגובות ברשת. 

"קודם כל, הן חברות שלי, וכן, גם קולגות שלי", היא מסבירה, "גם דנה אינטרנשיונל ושירי מימון הן קולגות שלי".

את יכולה להבין למה לעגו ליומרה שביטאת?

"לא, אני לא יכולה להבין. תגיד לי אתה, איך אני אמורה להתייחס אליהן? ברור שיש להן ותק של קריירה והן חלק מהמוזיקה הישראלית ביג טיים, ואני צריכה לעשות עוד דרך ארוכה כדי להגיע לאן שהן הגיעו, אבל בסופו של דבר אנחנו עדיין קולגות".

והקולגות האלה מפרגנות?

"ברור, הן לא מסתכלות עלי כקוריוז. הן יודעות מה זה להרים שואו כזה, והן מעריכות את מה שאני עושה".

לאירוע ההשקה הן לא הגיעו.

"ריטה הופיעה באותו היום, שרית בהיריון ויש לה פטור, ודנה לא הרגישה טוב. אבל צביקה פיק הגיע ואמר לי (מחקה אותו): 'ניקולי, זה היה ממש אירוויזיון'". 

***

בפרויקט השירים הראשון של ראדימן כיכב, כאמור, אקי אבני, ואחרי גל שמועות על רומן לכאורה בין השניים, הגיע המשבר ביניהם. "עבדנו שנה שלמה על הפרויקט והיינו חברים מאוד קרובים, אבל כמו כל דבר בחיים, כשפרויקט מסתיים - יש ריחוק. גם השמועות על רומן לא הוסיפו לתחושות שלו, ובעיקר של אשתו", היא מגיבה. 

היו לך רגשות כלפיו?

"גם היום יש לי רגשות אליו, ואני מאוד אוהבת אותו". 

יכול להיות שהתאהבת בו?

"אני לא יודעת מה זה רגש של אישה לגבר. עוד לא חוויתי את זה, אבל הוא אחד האנשים הראשונים שחשפתי בפניו את האמת של החיים שלי. הוא גם היה לצידי בתקופה מאוד סוערת, תמך ועזר ודיבר. לא אגיד לך שהחברות הזאת חסרה לי היום, אבל עם אקי זה היה קשר קצת אחר, עם אדם שחווה דברים בחיים ומסתכל בפרופורציות אחרות. היו לי איתו הרבה שיחות, והוא נתן לי הרבה ביטחון להאמין בעצמי. כשהיו לי חששות מהפרויקט הייתי שואלת אותו, 'אני עושה את הדבר הנכון? אנשים יתחברו לזה?' הוא היה נותן לי שקט נפשי, והרבה בזכותו התחלתי להאמין בעצמי. הוא היה שם בכמה רגעים קריטיים".

"עם הזמר היווני סאקיס // צילום: אלכס ליפקין 

ביוני הקרוב תגשים ראידמן עוד חלום כשתופיע בקיסריה, היכל התהילה של התרבות הישראלית. היא כנראה תהיה הראשונה שתרחף מעל הקהל, הפרטים המדויקים עדיין לא סגורים, וכן, היא כבר מוכנה לביקורות. 

"בתוך תוכי יש את הילדה שחולמת ומגשימה. כשעליתי לארץ נסענו לטיול בקיסריה וישבנו בישיבה מזרחית על הבמה כשהמורה מסבירה על ההיסטוריה של המקום. אני זוכרת שהסתכלתי על האמפי מהופנטת. מבחינתי, אין הגשמה עצמית גדולה יותר מאשר להופיע שם. נכון שהבמה הזאת היא סמל לאמנים שעשו דרך מאוד ארוכה, אבל יש בי מספיק כישרון ואמונה, ואני חושבת שגם הקהל יבוא באהבה לראות מופע גדול מהחיים. וכשאני אומרת 'גדול', זה לא רק בגלל שיהיו אקרובטים ואני אעוף באוויר, אלא בגלל שזה יהיה מופע שיסמל את התחנה הראשונה בחיים החדשים שלי. זה יהיה הניצחון. אני מבטיחה לך שזאת לא תהיה הקיסריה הראשונה והאחרונה שלי". 

מוכנה לביקורות הצוננות שמן הסתם יגיעו בבוקר שאחרי?

"ברור. אנחנו מדינה קטנה שאנשים בה לא מסוגלים לחלום בענק, ומי שמעז - מייד חוטף. אני כבר יודעת שאחטוף על הראש, אבל אני אגשים את עצמי".

אגב, מופע בקיסריה כרוך בלא מעט עלויות. 

"אני מודעת לזה, וגם אם אקח אלף שקל על כל כרטיס - לא אכסה את ההוצאות".

בשבוע שעבר הופעת עם סאקיס באתונה, איך היה שם? 

"אף אחד ביוון לא מכיר אותי, ולאנשים שם אין סטיגמות על 'מעושרות'. הם באו להופעה בלי לדעת מי האקס שלי. הם הסתכלו עלי כאמן, הגיבו בהיסטריה וביקשו חתימות. זה הרגע שהבנתי מה אני שווה, כי זאת הצלחה".

erans@israelhayom.co.il

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו