בשלב מסוים בראיון עם רועי רבינוביץ' השיחה נקטעת מסיבות טכניות. כשהיא מתחדשת ועולה השאלה "איפה היינו?" זורק הסקסופוניסט (וכעת גם הפרונטמן הטרי): "בוא נראה...קולקטיב, קולקטיב, קולקטיב ועוד קולקטיב".
מצד אחד - הוא צודק. חלקה הראשון של השיחה באמת הוקדש בעיקר לסיפור מאחורי הפירוק (ואולי "פרידה זמנית" תהיה הגדרה יותר מדויקת) של אחד ההרכבים המוכשרים במוזיקה הישראלית של העשור האחרון. מצד שני - זה מתבקש, בהתחשב בעובדה שמדובר באירוע המכונן ובקטליזטור לקריירת הסולו, של מי שנמנע עד כה מקדמת הבמה והתחבא מאחורי האינסטרומנט שלו במשך שנים.
במילים אחרות, רועי רבינוביץ' (או "חמודי", כפי שהוא כונה בהרכב, שכלל רועי נוסף בדמותו של רועי ריק), ישיר לנו סולו. אלבום הבכורה שלו "Maybe Day" הוא הלחם בין ג'אז, Fאנק, רוק, היפ-הופ וכלי נשיפה, וכל המישמש הזה נשמע לעתים כמו, ובכן, כמו הקולקטיב, וברגעים אחרים אפילו כמו דה נשיונל. באופן כללי, רבינוביץ' נשמע כעת כמו מוזיקאי ששחרר את הרסן וחוקר עכשיו דרך חדשה. עכשיו רק צריך להסביר את כל עניין הפרידה של להקת האם.
"אני לא רוצה להיות הדובר של הקולקטיב, כי כל אחד עם סיבותיו לכל האירועים שקרו", הוא אומר, ומתייחס גם לפאזה הקשה שעבר ההרכב בטרם הוציא את אלבומו האחרון לפני כשנה. "אני חושב שהפרספקטיבה שלי הייתה שאולי מיצינו את האנרגיה בינינו לשלב זה. אולי זו הפסקה, כמו חברים שמפסיקים לשחק כדורגל, אבל עוד נחזור לזה. כרגע המחויבות הייתה גדולה מדי. כבר עשר שנים שאנחנו מחויבים לזה רגשית ואנרגטית, בטח עם כל המהמורות של השנים האחרונות. קצת הגענו לסוף עם טנק דלק די ריק. לא היה פה ריב גדול, זה לא אואזיס".
אז אף אחד לא תקף את אחיו עם גיטרה.
"לא, לא. אנחנו הכי חנונים והכי מדברים על הרגשות שלנו בצורה מאוד פתוחה. דיברנו אחד עם השני וממש התנהגנו כמו בפרידה. היה מאוד חשוב שהכל יהיה בטוב ובתקשורת כנה".
היה איזשהו קש שסימן את הסוף?
"יכול להיות שלכל אחד היה הקש שלו. אני לא הגעתי לקש שלי, להגיד לך את האמת. הייתי שם והיה לי מאוד חשוב שנמשיך הלאה ונעשה עוד אלבום. זו התגלגלות מאוד אנושית ומובנת מאליה. אני חושב שהיינו בתנאים מאוד קשים וצפופים והעמסנו על עצמנו המון, בין אם זה הופעות בחו"ל או הופעות בארץ, וזה יצר לחצים פרסונליים. הרגשתי שמיצינו אחד את השני לתקופה זו. להגיד לך שאני לא רוצה להמשיך איתם? כמובן שכן. אלה אחים שלי, מוזיקאים וחברים. כל אחד עזר לי באלבום הזה ואני עוזר להם קצת בפרויקטים שלהם. היינו צריכים לשנות מתכונת אחרי עשר שנים, לגוון. וגם להקה זה משהו פחות ופחות רלוונטי. היינו גם צריכים להתייחס לזה".
ההיסטוריה מלמדת שרוב הלהקות מתפרקות כדי לחזור.
"בוא נגיד שאנחנו באמצע הספר ולא בסופו".
תואר השם
ועד כאן על מה שהיה ופנינו לעתיד. וזה, לפחות בגרסתו הבימתית, מתחיל ב-24 בפברואר במועדון "האזור" בתל אביב, שם ישיק את האלבום, מלווה בהרכב שכולל גם את חברי הלהקה שאינה עוד. לא משימה פשוטה לנהל את האופרציה של עצמך, אחרי שנים בהן הרגילו אותך להיות חלק מקבוצה. אפילו מפחיד, יש שיאמרו, והוא מסכים. "כן, זה ממש שונה. בגדול זה הרבה יותר קל כשאנחנו כל החבר'ה שעושים את המוזיקה ואתה יכול לתמרן בתוך הדבר. יש המון אנשים שאתה סומך עליהם ועל הרעיונות שלהם ואם אתה כבוי אז מישהו אחר נדלק. פה אין עוד אף אחד וגם אם אתה מקבל עזרה מאנשים מקצועיים אתה הולך לישון עם זה לבד בלילה. פתאום הכל מקבל חשיבות תהומית מדי וחשוב לא לפול לתוך זה".
העובדה שאתה הראשון מאז הפירוק שמוציא אלבום משלו גורמת לתהות אם זה היה משהו שבער בך והיה צריך לקבל ביטוי. כמו בדיחת הלהקה שמתפרקת כשהמתופף מביא שיר משלו.
"רועי (ריק) ועידן (אחיו. ע.פ) הם כותבי שירים מאוד מוכשרים וטובים וזה בא להם בטבעיות. אני תמיד הייתי מאוד אינסטרומנטלי עם הכלי שלי ובג'אז ובקלאסי. היה לי כיף להיות בצד שיושב איתם ומשפר את זה. בניין שעומד על כל יסודותיו, אם הם מאוד טובים אז הם לא צריכים חיזוק. הייתה חלוקת תפקידים ברורה. לקח לי המון זמן לשחרר את זה בטבעיות. הייתי רגיל לזה שהסקסופון מנגן מנגינות והמלים זה מה שיש כשאין סקסופון. אהבתי לשיר והיה לי כיף עם זה, אבל אני לא יכול להגיד שמגיל עשר ישבתי וכתבתי שירים על מחברות. בסופו של דבר לא משנה כמה הופעתי בחיים שלי, והופעתי לא מעט, זה להתחיל מאפס וזה די מפחיד".
אגב, מעניין שבחרת לצאת עם הפרויקט תחת השם שלך ולא הכינוי, שכבר נדבק.
"זה השם שלי. היו לי הרבה התלבטויות בנושא, אבל ניסיתי ללכת עם כינוי וזה הרגיש לי מוזר, לא הכי קל לי לעמוד מאחורי זה. זה מה שזה. זה בהחלט יותר עממי. היו מחשבות על שמות שהרצתי עם עצמי, את רובם לא חלקתי עם אף אחד והשארתי אותם בגדר הדאחקה. דברים שרצו לי בראש אבל לא הרגשתי שמשהו מקליק. אני לא רוצה לשנות את השם שלי. ככה קוראים לי, בצורה אולי מאוד לא מסחרית כזו, מבחינת במה. אולי יבוא איזה מישהו ויחליט שהוא עושה לי מייקאובר. אפילו אמא שלי אמרה לי 'יש לך שם לא טוב'".
• אוהד שרגאי: "הכל מוטה בטלוויזיה"
• בריטניה: מנחת הריאליטי התאבדה
• מתה כוכבת "סקס והעיר הגדולה"
• נישואי הסלבס הקצרים בהיסטוריה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו