בעשור שחלף מאז התאבדותו, דמותו של דודו טופז נפקדה כמעט לגמרי משידורי קשת. מי שהיה הפנים של ערוץ 2 בשנותיו הראשונות, מייסד הטראש המסחרי, נמחק עם מורשתו והישגיו. הטלוויזיה הרי אוהבת להאדיר מתים, אך להזכירכם, מנכ"ל קשת, אבי ניר, היה הקורבן המרכזי במסע הנקמה הפסיכוטי של מלך הרייטינג.
כעת, כשהפצעים מעט הגלידו, חיים אתגר קיבל אתגר רציני - לעשות תחקיר על דודו טופז, שישודר בקשת. מדובר בטוויסט היסטורי. הפרק (הראשון מתוך שניים) ששודר אמש היה סיפתח לתוכניתו החדשה, "חשיפה", סדרת תחקירים שחוזרים לפרשיות ישנות ומפורסמות.
לצורך הפקת "תיק דודו טופז" נפתחו תיקי החקירות במשטרה, נשלפו הקלטות וחומרי ארכיון, והתנהלו עשרות ראיונות עם קולגות, מעורבים, כתבי פלילים, חוקרים ואחרים. טופז הוא טרף קל, ואם להיות עדינים, אז הסרט מוציא אותו כמו מפלצת. בואו נגיד כך - אם דודו היה רואה את זה, הוא כנראה היה מתחיל לתכנן איך לטפל בחיים אתגר. כל הלכלוכים צפים מחדש - מנאום הצ'חצ'חים, דרך שבירת המשקפיים לשניצר, השימוש בסמים ובכדורים פסיכיאטריים, הכישלונות המקצועיים, הקשרים עם עבריינים, ועוד ככל שיותיר לנו הזמן.
הסופרת יוכי ברנדס משחזרת מפגש איתו מאחורי הקלעים באותה תקופה אפלה, ומספרת איך נרתע כשאנשים ניגשו אליו, חיבקו ואמרו לו "אתה אדם כל כך טוב, שעוזר ואוהב". "אני אדם רע", הוא ענה להם, לדבריה. יותר מהכל מורגש כאן מחסור במרואיינים שיחזקו צדדים נוספים - בני משפחה, חברים או אנשים שהיו לצידו ברגעי הקריסה. גרסתם בוודאי היתה עוזרת לאיזון, כי כידוע, טופז עצמו כבר לא פה כדי להתגונן בעצמו.
במקרה המדובר קיימים הרבה חומרים גנוזים וקיצוניים, שנחשפים רק בחלקם בסרט, והיה נוח להיסחף לתוכם כדי להציץ באישיותו ובהתרסקותו הנפשית. אולם בניגוד להרגלו, אתגר ממעיט הפעם בפרטים צהובים ושם את הדגש על מעשי התקיפה. זאת אומרת, כן ניכר מאמץ לשמור על מתן כבוד, וקיים ניסיון להישאר ענייניים ולהגיש הכל בסטייל סדרת "פשע אמיתי".
לפיכך, "תיק דודו טופז" על שני חלקיו מתרכז בעיקר בפעולות הפליליות שביצע בזמנו טופז, בעזרת אילוסטרציות, שחזורים, הקלטות ועדויות בגוף ראשון. "אני חייב בריונים שיפוצצו מכות עיתונאים", מעיד, למשל, בועז בן ציון על שיחה ביניהם.
מרתק לצפות כיצד פעל טופז, תכנן את מעשיו, ולבסוף גם עזר לשוטרים לעלות עליו. טופז הוא העבריין בסיפור "הפשע האמיתי", ואם היה לכם ספק איך אתם אמורים להרגיש לגביו - הגיע הפריים שבו אורי מרגלית מחזיק תמונה של עצמו בגיל 6 (הגיל שבו ראה את אמו שירה מותקפת בהוראת טופז) בזמן שהוא מתאר את האירועים וההשלכות על חייו.
מגוחך לדרוש אובייקטיביות מסרט שמפיקיו ומרואייניו נפגעו מטופז באופן ישיר. אתגר מעביר באמצעותם את רף הסבל שחוו מהעבירות שביצע, ומזכיר לנו כי טופז פגע באנשים שסוחבים עד היום כאבים פיזיים ונפשיים עמוקים.
כל יוצר דוקומנטרי רשאי לבנות את הסיפור שלו כראות עיניו, לבחור צד ואת המסר שהוא מעביר, וגם כיצד ייראה הגיבור בעיני הצופים. כאן הוא מוצג כמשוגע, מעורער, ממורמר ואובססיבי; אדם שנוי במחלוקת בחייו, שממשיך להיות כזה גם אחרי מותו.
דודו טופז מת לפני עשר שנים וחצי, אבל עדיין ניכר רצון עז בקרב רבים להמשיך ולעצב עבורנו את הזיכרון הציבורי סביבו. מה תזכור ממנו ההיסטוריה, והאם עדיין ניתן לשנות אותה? חכו לנו אחרי ה...פר־סו־מות.
• אוהד שרגאי: "הכל מוטה בטלוויזיה"
• בריטניה: מנחת הריאליטי התאבדה
• מתה כוכבת "סקס והעיר הגדולה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו