ראשית, נפתח בברכות לבביות לעדן אלנה, 19, חיילת בלהקה צבאית והחל מאמש (שלישי) – נציגת ישראל לאירוויזיון 2020. עדן היא כנראה הזמרת המנוסה ביותר בנבחרת הגמר, וכפי שאסי עזר טרח להזכיר – הזמרת הראשונה שזוכה בשתי תכניות ריאליטי מוזיקליות. בהחלט הישג לא מבוטל.
עדן אמנם לא החלה את דרכה בתוכנית כפייבוריטית מובהקת, אבל לאורך העונה השתפרה מביצוע לביצוע, והוכיחה יכולות ווקאליות ומוזיקליות מדהימות, כשהיא מלהטטת בין מוזיקת פופ בינלאומית למוזיקה כל-ישראלית. כעת כל מה שנותר הוא לקוות שעם השיר הנכון, אולי כזה שישלב בין שני הסגנונות, היא תעפיל לגמר ותביא לישראל מקום ראוי בתחרות.
שנית, בואו נדבר שוב על פרופורציות – הדבר הנחמד והמקרקע הזה שהיה כל כך חסר העונה. במהלך העונה התייחסנו שוב ושוב בטור זה למה שנדמה כדחיפה של הפקת התוכנית בעיקר את חברי הנבחרת הצעירים ויצאנו נגד כך שהבוגרים נופלים בזה אחר זה, אבל לקראת הסוף נפלנו בעצמנו באותה מלכודת – כשהימרנו שהתחרות תוכרע דווקא בין אור לאלה-לי. עם כישרון, רגש וגם בלי יותר מדי עוקבים באינסטגרם, עדן הוכיחה אתמול שהיא עשויה מחומרים של נציגת אירוויזיון אמיתית, גם אם לנו לקח זמן לראות את זה.
שמעו את ההבדלים
שעתיים וחצי לפני הזכייה והראיונות אצל נדב בורנשטיין, ארבעת הפיינליסטים עלו לבמה, לבושים בגווני לבן וביצעו את פתיחת השיר "The Final Countdown" (יורופ), שמוכר יותר לצעירי ישראל כ"פסטיגל פנטזיההה" (או שיר הפתיחה של פסטיגל 2006).
ראשונה עלתה לשיר עדן אלנה שביצעה את "Where Have You Been" (ריהאנה), חמושה באטיטיוד של מי שהגיעה לנצח. היא הגישה ביצוע חצוף ויציב שהצליח אפילו לשדרג מעט את להיט המסיבות הרפטטיבי הזה, ולהכניס בו נשמה. בין חלקי השיר היא יצאה יחד עם הרקדנים לריקוד קצבי שקצת גמר לה את האוויר וגרם לה להצטחקק במבוכה, אבל לא באמת גרע מהביצוע החזק הזה שפתח את הערב.
שני לשיר באותו היה אור עמרמי ברוקמן, שבחר לבצע את "אבא" (שלומי שבת) – בחירה שאין איך להגדיר אותה מלבד בנאלית. התוצאה היתה בהחלט חמודה ונוגעת ללב, גם כי ראינו שהוא באמת מתרגש ומתכוון למילים, וגם כי אנחנו מכירים את הסיפור שלו, אבל עם זאת נדמה היה כאילו מנסים לסחוט את הלימון הזה שוב - אחרי שהלימונדה כבר הוגשה. בשלב הזה אנחנו כבר מכירים את אור ובטוחים שיש לו עוד הרבה סיפורים לספר דרך השירים.
שלישית עלתה אלה-לי להב, ששבה לשיר שכבר ביצעה בעבר בתוכנית "Into You" (אריאנה גרנדה, שבדמותה גם אולי ינסו לעצב את הקריירה של אלה-לי). זה היה נאמבר פופי מהוקצע, קצבי וצעיר, ממש כפי שקיבלנו מאלה-לי לאורך כל העונה, אבל קשה היה שלא לשים לב לכך שהיא לא לגמרי מדייקת, אף שגובתה בקולות רקע. בשלב השיפוט, סיפק בן-אל תבורי את המשפט הכי מפרגן בגמר: "אלה-לי, חיים בלב... זה היה הביצוע הכי חרא שהיה לך". מאוחר יותר שירי הבהירה במילים יותר מנומסות שהשיר אכן היה לא מדויק מבחינה ווקאלית.
וכאן אנחנו מגיעים לשינוי ביחס שלנו מול עדן – כי כמעט בלי לשים לב, קיבלנו הוכחה חיה לפער שבין תוכניות מוקלטות (למעשה כל תוכניות העונה למעט הגמר) שבהן ניתן להתערב, לתקן, להלביש קטעי דיבור של השופטים על זיופים בשיר וכיו"ב, לבין תוכנית שמשודרת בשידור חי ובה מה שאתה שומע – זה מה שיש. במהלך העונה כל הביצועים היו נשמעים משביעי רצון מבחינה קולית, אך אז בא השידור החי והוכיח שהדברים לא כפי שנשמעו, ומה אתם יודעים – גם האירוויזיון מועבר בשידור חי. נחזור רגע לעדן הזוכה - לא מצאנו הבדלים של ממש בין ביצועיה בתכניות המוקלטות לבין אלה של השידור החי. טוב, אם אתם מתעקשים היא לבשה בגדים אחרים, אבל מבחינה קולית היא נשמעה מצוין בכל התכניות.
רביעית ואחרונה עלתה גאיה שאקי שביצעה את "My Immortal" (אוונסנס) שבאופן מעט אירוני נפתח בשורה "אני כל כך עייפה מלהיות כאן". יש משהו בעייתי בלקחת שיר שכל-כך מזוהה עם תקופה ודור ולבצע אותו עשור לאחר מכן מבלי שייתקל בחומה מסוימת. אף על פי כן, זה היה ביצוע כובש ויפהפה, אחד הטובים בגמר, בדומה ליתר הביצועים המצוינים של גאיה לאורך העונה. אם לנסות לנתח מדוע סיימה במקום הרביעי, אפשר להניח שהרצינות והאיפוק שמאפיינים את ההגשה המוזיקלית שלה, כמו גם בחירת השירים השקטים יותר לרוב, התפרשו אצל הצופים כאילו היא לא באה להתאבד על הבמה או שלא באמת חשוב לה להיות שם. בסופו של סבב ההדחה הראשון, גאיה סיימה את מקומה בתחרות, אבל הביצועים המצוינים שלה מהתחרות יישארו לנצח.
אין על עדן
הסיבוב השני יצא לדרך והפעם הראשון לעלות ולשיר היה אור עמרמי-ברוקמן שביצע את "האם להיות בך מאוהב" (אביב גפן) – עוד בחירה לא ממש מפתיעה. זה היה ביצוע קטן ויפה, כמעט נטול סיכונים, ופתאום מי שסומן כהבטחה של התוכנית עוד מפרק הפתיחה, היה נשמע פשוט כמו נער, אמנם מוכשר ועם קול מאוד יפה, אבל לא הזמר הגדול שהתוכנית (והתקשורת, כולל אנחנו) עשו ממנו. גם ההתרגשות ניכרה בו מאוד, זה מקסים אבל גם מסגיר את גילו. העובדה שהוא סיים שלישי, אף שהיה הפייבוריט של העונה, מזכירה שכמו במקרה של מרגי בעונה החמישית – בזמן אמת הכל פתוח. אופס, נפלנו בקלישאה.
אחריו עלתה שוב אלה-לי להב שביצעה "Roar" (קייטי פרי). הביצוע היה מצוין ומקפיץ, אבל השלם הזה גדול משמעותית מסך חלקיו ואנחנו מתכוונים לחלק הקולי שלפרקים פשוט לא החזיק את השיר. זה אולי לא ממש משנה, בהתחשב בזה שהיא מכוונת לסגנון מוזיקלי שבו השירה היא לא החלק הכי חשוב בחבילה, ובמובן מסוים העובדה שסיימה שנייה היא דבר חיובי מבחינתה – שכן כבר עכשיו היא תוכל להתפנות להתחיל לבנות את הקריירה שלה, סטייל מרגי.
אחרונה עלתה עדן אלנה – הווקאליסטית הטובה בגמר, מה שהתחדד עם בחירת השיר "Halo" (ביונסה) – שהיה גם שיר הזכייה של אימרי זיו, הזוכה מלפני שלוש שנים. עדן שוב לקחה לקחה שיר מוכר שבוצע פעמים רבות, ומעבר לכך ששלטה בו, היא הצליחה להביא אליו את עצמה עם המון רגש ונשמה. שעה לאחר מכן היא הוכתרה כזוכת העונה, ולא בכדי – זה היה הביצוע הטוב ביותר של הערב.
"זה פסיכי, אני בשוק", מלמלה עדן מה שמלמלו עשרות זוכי ריאליטי לפניה, אבל ההתרגשות האותנטית שלה הסתירה זמרת צעירה ומוכשרת שמשתוקקת להצליח בתחום המוזיקה – כל כך משתוקקת עד שהלכה לשתי תוכניות ריאליטי אחת אחרי השנייה וזכתה בשתיהן. שבוע לפני גמר האירוויזיון היא תחגוג יום הולדת 20 – והאמת? אנחנו לא יכולים לחשוב על מתנת יום הולדת טובה מזאת. כל שנותר הוא לאחל בהצלחה לעדן ברוטרדם, ובהצלחה ל"הכוכב הבא", ללא האירוויזיון.
• שירי: "לירן עושה לי קיצי עד שאני נרדמת"
• איראן הרגה כוכב טלוויזיה אמריקאי
• עומר אדם חוזר לבמות עם טוויסט
• הכוכבת האמיתית של "הכוכב הבא"
• ירון לונדון: אמיתי או פרובוקטור?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו