אירוע פורום השואה הבינלאומי שהתכנס השבוע, בהשתתפות עשרות ראשי מדינות ובהיקף ומספרים שלא ידעה המדינה מאז היווסדה, הוא אירוע מכונן, ואפשר וצריך לומר זאת בלי שמץ של התנצלות. מעבר לטקסים המכובדים ולהצהרות החשובות, אפשר ללמוד ממנו משהו נוסף - על מקומה של ישראל בעולם.
במשך יומיים עשתה את דרכה לנמל התעופה בן־גוריון רכבת אווירית שדרסה תחת גלגליה עשרות שנים של מוסכמות בלתי ניתנות להכחשה על כך שמצבה הבינלאומי של ישראל יוכתב וייקבע רק על בסיס נכונותה להעביר שטחים מיהודה ושומרון לערבים. באין תהליך מדיני, טענה הקביעה, יהיה בידוד עולמי. במשך עשרות שנים חלחל המסר, שהיה בעבר נחלת השמאל בלבד, גם לשורות הימין, ועשה שמות ברעיון ארץ ישראל השלמה. הפחד מ"מה יגידו בעולם" הילך אימים על יותר ויותר חלקים בפוליטיקה שלנו.
אבל המציאות מלמדת אחרת. וזה לא שלפני ביקור המנהיגים העולמיים לא היו סימנים מקדימים לכך שתיאוריית התהליך המדיני כתנאי הכרחי למעמד בינלאומי הולכת וקורסת. בשנים האחרונות מעמדה של ישראל הולך ומתבסס בעולם, בעוד הקשר בינה לבין שכניה הערבים ביהודה ושומרון רק הולך ומתמסמס. כבר כמעט עשור שלא התקיימה פגישה בין ראש הממשלה הישראלי ליו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן. המגעים היחידים בין הצדדים נסבים בעיקר על שאריות הסכם אוסלו סביב הנושאים הביטחוניים והכלכליים, כאשר הנושא המדיני גווע לחלוטין.
ודווקא באותו הזמן, יותר ויותר מדינות מעוניינות לחדש ולחזק את הקשר עם ישראל. שגרירויות ונציגויות עוברות לירושלים. מנהיגים שלא רואים את עצמם כפופים לאג'נדות הישנות של קודמיהם נבחרו לעמוד בראש מדינותיהם - בארה"ב, באנגליה, בברזיל, ועוד ועוד - והובילו קו שונה לגמרי ביחס לישראל ממה שהכרנו.
שעת רצון, לא שעת הבייס
אולם נראה כי בעוד העולם משתנה, פה בארץ עדיין מתקשים בחלק מהמפלגות להפנים את השינוי ולזרום איתו למחוזות חדשים של אופטימיות דיפלומטית. לזכותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ייאמר שהבין את הרוחות החדשות והשבוע דיבר בנחרצות, יותר מאי פעם, על סיפוח אפשרי של בקעת הירדן ואפילו של שאר יישובי יהודה ושומרון.
"הכל כלול!" אמר נתניהו בחדווה באירוע השקת הקמפיין לראש מועצת יש"ע החדש, דוד אלחייני, שעמד לצידו על הבמה. במפלגות היריבות מיהרו ללעוג לראש הממשלה על הדברים וטענו כי אם היתה חשובה לו בקעת הירדן היה כבר מספח אותה בעשר שנות שלטונו. מדוע רק דיבר אך לא עשה זאת עד עכשיו, תהו שם.
הם צודקים. נתניהו לא סיפח ואפילו לא חשב לספח במשך כל שנות כהונתו. לא זו אף זו, הוא היה נגד סיפוח באופן נחרץ. אפשר לטעון שרצונו העז לספח את הבקעה נולד כעת כתוצאה מקמפיין הבחירות שכולנו נמצאים כבר בעיצומו. אולם תהיה זו טענה שטחית. כבר הוכח אינספור פעמים שלמרות שהדבר משרת אותו פוליטית, נתניהו לא נרתם להרפתקאות מדיניות וביטחוניות על מנת להיטיב עם מצבו, למרות שיועציו התחננו בפניו לא פעם שייאות לעשות זאת.
יותר סביר להניח שמה שהשתנה הפעם הוא לא ריצוי הבייס, אלא שעת הרצון העולמית. נתניהו, כך נראה, הפנים את השינויים העצומים במפה הבינלאומית והוא מעוניין לנצל אותם לקביעת עובדות בשטח.
האמת מול צורכי הקמפיין
אולי קשה להאמין, אולם בכנסת ובמערכת הפוליטית יש עדיין ראשי מפלגות ובכירים שסבורים כי מצבה של ישראל ישתפר אם תיאות לשאת ולתת עם הערבים על העברת שטחים לרשותם. בין השאר מדובר על ראשי כחול לבן, שנושא סיפוח הבקעה תפס אותם השבוע עם המכנסיים למטה. בעוד קומץ חברי תל"ם בתוך המפלגה, יועז הנדל וצביקה האוזר, תומכים נלהבים של הסיפוח, שאף לא מוכנים להסתיר את עמדתם בנושא, יתר חברי המפלגה, ובעיקר ראשיה, מתנגדים למהלך וחוששים מהשלכותיו.
בני גנץ // צילום: אורן בן חקון
בכמעט־שנה שבה כחול לבן קיימת, ריכזו ראשיה ואנשי הקמפיין שלה מאמצים אדירים להתנער מתדמית השמאל שדבקה בהם וליצוק תוכן בהגדרה חסרת התוכן "המרכז", והנה באבחה אחת הוסרה המסכה וחשפה אותם במלוא מערומיהם ודעותיהם. בבחירות שבהן לקחו על עצמם לפנות כמה שיותר ימינה על מנת לקחת מהליכוד, כשהם יודעים שמשמאל להם מפלגה מאוחדת שתיקח ממילא את השאריות, ההתנהלות המזגזגת והמבולבלת של בני גנץ בסוגיית הבקעה עשויה להיות קריטית.
כי לומר את האמת זה לא תמיד קל. גנץ נגד סיפוח בקעת הירדן. זה ברור. אבל דרישות הקמפיין הן להסתיר את האמת הפשוטה הזאת, ומה שקרה לו השבוע זו התוצאה המתבקשת. אחרי שהתבשמו מפסגות החסינות שאפשרו להם להשתלט באופן כמעט מוחלט על סדר היום בשבועות האחרונים, פתאום נחתה עליהם סוגיה לא מתוכננת ובלתי צפויה, והתגובה לכך נראתה בהתאם.
כעת, אחרי שנתניהו כבר צייץ כי בקרוב יגיע רגע המבחן של כחול לבן בנושא סיפוח הבקעה, חובת ההוכחה מונחת על כתפיו של ראש הממשלה. בקרוב ייוודע אם נשא את שמו של חבל הארץ המזרחי ביותר לשווא בשם קמפיין הבחירות, או שהמילים מגובות גם במעשים, חשובים וחיוניים מבחינה מדינית וביטחונית, שאין שום סיבה לעכבם ולמסמסם.
במפלגת ימינה דווקא הביעו שביעות רצון על קמפיין הבקעה שהרימו ושהגיע עד לדרגים הבכירים, מראש הממשלה ועד יו"ר האופוזיציה (בפועל). היה זה מהלך אחד מוצלח מבחינתם, אחרי אירועי השבוע שעבר, שהותירו טעם מר של אכזבה וזעם מהתנהלות ראשי המפלגות שהרכיבו את הרשימה המאוחדת.
בימינה מכים על חטא בכל מה שקשור לתהליכים האחרונים אולם מביעים שביעות רצון גדולה מהתוצאה. לדעתם, אחרי ההתכתשויות והמריבות, השקרים והרפש, הרשימה שהעמידו איכותית וטובה, עם ייצוג נשי ומזרחי חזק, עם שמות בולטים כמו נפתלי בנט, איילת שקד, הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ', ועם כמה קלפים נוספים ברשימה שישלפו בקרוב: שרה ב"ק ושירלי פינטו (שאם תיכנס לכנסת תהיה חברת הכנסת החירשת הראשונה).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו