חברים לחיים

מתנאל כהן מסייע ליהונתן - סטודנט עם אספרגר - להשתלב חברתית - "הקשר הפך לחברות אמיצה" • נעמה מאיר מתנדבת במועדון לצעירים עם צרכים מיוחדים במקום שבו אחותה היתה חניכה - "הנערים כאן נכנסו לי ללב" • הישראלים הטובים - כתבה שביעית, בשיתוף מפעל הפיס

מתנאל כהן, אריאל

"הקשר בינינו הוא הרבה מעבר לחניך וחונך"

את הפגישה הראשונה עם יהונתן, מתנאל כהן לא ישכח. השניים נפגשו לשיחת היכרות במסגרת תוכנית "שילוב" ייחודית ומלאה, לסטודנטים עם לקות על הרצף האוטיסטי, של אוניברסיטת אריאל שבשומרון. התוכנית מאפשרת שוויון הזדמנויות לסטודנטים על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, כך שיוכלו לרכוש השכלה גבוהה ולהשתלב חברתית.
יהונתן, מי שהפך לחניך של מתנאל במסגרת הפרויקט, יצא מהפגישה עם לבטים גדולים לגבי שיתוף הפעולה ביניהם, אחרי שערך לחונך המיועד מעין "ראיון" קבלה ולא ידע אם הכיוון הזה מתאים לו.
"חשבתי עם עצמי איפה אני לא בסדר כשהוא התלבט", מספר מתנאל, "אבל הסבירו לו שלא בודקים אחד־אחד ומחליטים, ושייתן לזה צ'אנס. היום החיבור בינינו הוא מדהים, הרבה מעבר לחניך וחונך, ברמה החברית ממש". 

"לפני שנתיים התחלתי את לימודי ההנסדאות", מספר מתנאל, "במהלך המכינה שמעתי על פרויקט 'שילוב' ועל המלגות שמעניק מפעל הפיס. בדקתי, התראיינתי והתקבלתי. הפרויקט משלב סטודנטים על הספקטרום האוטיסטי עם אספרגר בחיי החברה. המטרה היא לתת לכל אחד מהם, שלומד כסטודנט מן המניין, את האפשרות להתאקלם יותר בקלות בלימודים ואחר כך בעבודה, וליצור קשרים חברתיים. הפרויקט מאפשר התנסות בסביבה בטוחה ומבוקרת כדי לגור מחוץ לבית בעצמאות. החניכים שותפים איתנו למגורים בדירה ואנחנו מקיימים יחד אורח חיים רגיל. מבחינה לימודית, הם כמו כל אחד אחר - לעיתים אפילו טובים יותר". 

המשתתפים בפרויקט והוריהם מדווחים על תחושת עצמאות, על התפתחות, על הצלחה אישית, חברתית ולימודית, ועל שיפור ניכר בתפקוד, בקיום קשרים חברתיים ובתחושת הערך והביטחון העצמי. 

"אבל מעל כל אלו יש את העניין החברתי", מסביר מתנאל, "למשל, כל הנושא של לצאת לבר עם חברים. אני תמיד לוקח איתי את יהונתן כשאני יוצא עם חברים. בתחילת הקשר שלנו הוא היה מאוד סגור, היה יושב בחדר אחרי הלימודים, פחות יוצא או מדבר עם אנשים אחרים. 

"היום אני כבר בשנה השנייה איתו ורואים את ההפתתחות שלו באופן מדהים. הוא בא, יוזם שיחות, מדבר איתי, מעודד אפילו אותי כשצריך. אחרי הכל, עם כל הרצון לתת, אתה מקבל הרבה יותר. הרי גם לי יש קשיים בתקופת מבחנים, והוא מעודד אותי ותומך בי לא פחות מאשר אני בו".

יהונתן לומד תואר רב־תחומי המשלב כלכלה, חינוך ופסיכולוגיה. מלבד הפגישות היומיומיות עם מתנאל, יש פעילויות שהפרויקט עצמו יוזם. שלוש מדריכות - רכזות שטח - מעבירות הדרכות ל־60 הסטודנטים המשתתפים ב"שילוב", בודקות את ההתקדמות מול החונכים ומסייעות היכן שצריך.

"היום אני בטוח שאני ויהונתן זה החיבור הכי טוב שיש בפרויקט", אומר מתנאל, "אנחנו חברים בנפש, כל הזמן בקשר. חבר שלי מתחתן בקרוב, ויהונתן, שהפך לאחד מהחבר'ה שלנו, יגיע גם הוא לחתונה. קשה לי לחשוב על כך שהפרויקט ייגמר, ואין לי ספק שהקשר בינינו יימשך גם לאחר מכן. זו המתנה הכי גדולה ששנינו קיבלנו".

לפני כמה חודשים ביקר יו"ר מפעל הפיס, רו"ח אביגדור יצחקי, באוניברסיטת אריאל ונפגש עם המלגאים והסטודנטים שאותם הם מלווים. בשנת הלימודים תשע"ט העניק מפעל הפיס 60 מלגות לטובת הפרויקט, והשנה הורחבה התמיכה ל־70 מלגות.
"התרגשתי מאוד לשמוע את הסטודנטים מדברים בגאווה גדולה על ההישגים המרשימים שאליהם הגיעו בזכות עצמם ובעזרת מלגאי הפיס שחונכים אותם, שהפכו לחלק אינטגרלי מחייהם", סיפר יצחקי. "בפרויקט המדהים הזה כולם זוכים - גם החניכים, שמקבלים מנטור וחבר לחיים, וגם החונכים, שמעבר למלגה המורחבת עושים דבר גדול למען קידום סטודנטים על הרצף האוטיסטי ולמען החברה בכלל. יש רגעים בקריירה ציבורית ארוכה שבהם אתה מבין למה בחרת להיות איפה שאתה, הפגישה עם הסטודנטים היתה, ללא ספק, רגע כזה".

דיקן הסטודנטים של אוניברסיטת אריאל, פרופ' שמואל שחם, מספר על הפרויקט בהתלהבות: "מדובר בתוכנית ייחודית, אולי אפילו בעולם. הייתי באוניברסיטאות בארה"ב, ששם יש תוכניות מיוחדות לאוטיזם, אבל ראש מחלקה באחת מהן אמרה לי, 'אנחנו מלמדים ואתם עושים'. למשל, רבים מהם בוחרים במסלול של תקשורת, שזו לא הבחירה המובנת מאליה עבור צעירים על הרצף האוטיסטי. אנו מאפשרים לכל אחד מהם, שעומד בסף הקבלה, לבחור איזה מסלול שהוא רוצה ולהצליח בו, והם גם מצליחים בצורה מדהימה - שליש מהם מצטיינים, ואחוזים גבוהים מהם ממשיכים לתארים מתקדמים. 
"התרומה לחניכים ולמשפחות שלהם אדירה. פעם בשנה יש לנו ערב משותף, מאוד־מאוד מרגש. צריך להגיע אליו עם חבילת טישיו... זו הפעם הראשונה שבה הם יוצאים לחיים עצמאיים, אחרי שנים שבהן היו מגיעים מבית הספר הביתה ונשארים בו. זו תרומה אדירה גם לאוניברסיטה מבחינה חברתית. הסטודנטים מקבלים אותם בצורה מדהימה. לא הכל זהב - יש מקרים מורכבים  יותר - אבל כולם מבינים את חשיבות הנושא. זה הופך מנטל לנכס, חד־משמעית. האוניברסיטה גם משקיעה כספים, נוסף על התקציבים שמגיעים לכל סטודנט מהביטוח הלאומי. פרוקט כזה, שהוא היהלום שבכתר שלנו, משפר את התדמית של האוניברסיטה, ואנחנו עושים את זה באהבה וברצון".

 

צילום: גילי אליהו - ג'יני

נעמה מאיר, תל עדשים
"המועדון הוא מקום חם שהפך למשפחה גדולה"

כשנעמה מאיר חיפשה מסגרת לתרום בה לקהילה במהלך שנות לימודיה במכללת עמק יזרעאל, היא נתקלה בפרויקט של עמותת "עלי כותרת", המארגנת פעילויות לצעירים עם צרכים מיוחדים. באותו רגע היה לה ברור שהיא עומדת לסגור מעגל במקום שאותו היא מכירה היטב.

"הכרתי את העמותה הזו כי יש לי אחות שקטנה ממני בשנתיים", מספרת נעמה, בת 24, מתל עדשים, "היא על הרצף האוטיסטי. כמה שנים קודם לכן היא השתתפה כחניכה בתוכנית של עלי כותרת ולקחה חלק באופן קבוע בפעילויות החברתיות. ידעתי שאם יש לי הזדמנות לחזור לשם כמדריכה וכמתנדבת, זה הדבר שהכי ישמח אותי". 

נעמה, שמתגוררת כיום ברחביה, הצטרפה לפעילות כחלק מתוכנית המלגאים של מפעל הפיס ושל המועצה האזורית עמק יזרעאל. היא התנדבה בעמותה במהלך לימודיה בשנה השנייה ובשנה השלישית לתואר בתקשורת במכללה, וכיום, לאחר שהתחילה לימודי תואר שני וקיבלה מלגה מהמועצה להשכלה גבוהה, היא ממשיכה להתנדב - ללא שכר.

"במהלך לימודי שנה א' לתואר הראשון שמעתי שיש אפשרות לקבל את המלגה", מספרת נעמה, "ידעתי שאני רוצה לתרום, ומעבר לקשר עם הקהילה ולמלגה עצמה - לעשות משהו טוב לחברה. ראיתי את האפשרויות שיש, וברגע שזיהיתי את השם של עמותת עלי כותרת, היה לי ברור שאני מבקשת להתנדב שם. 

"מעבר לכך שאחותי היתה שם וקיבלה מהם המון, זו עמותה מדהימה, אין עוד משהו מהסוג הזה לבני נוער עם צרכים מיוחדים באזור שלנו. מאוד רציתי להתנדב. כבר בפעם הראשונה פה התחברתי עם החניכים והבנתי שבלי קשר למלגה - אני הולכת להישאר להרבה זמן".

עמותת עלי כותרת הוקמה לפני 16 שנה על ידי הורים לבני נוער מהעמק עם צרכים מיוחדים, והיא באה לתת מענה בעיקר לצרכים החברתיים שלהם. "עלי כותרת מאפשרת להם להיפגש עם נערים בני גילם גם בשעות הפנאי ולא רק בלימודים", אומרת נעמה, "אף שהם מגיעים עייפים מהמסגרות שבהן הם לומדים, הם לא מוותרים ומשתתפים בפעילויות".

המדריכים והנערים נפגשים במועדון פעמיים בשבוע, ולעיתים גם לפעילויות בסופי שבוע. "ממש כמו תנועת נוער אנחנו עושים במועדון פעילויות רגילות, ופעמים רבות אנחנו יוצאים מחוץ למועדון - לבריכה, לאטרקציות כמו איי־ג'אמפ, למסעדה", אומרת נעמה, "אנחנו, המדריכים, יוזמים את הפעילות ומתכננים אותה. לפעמים אנחנו סתם הולכים למכולת והחבר'ה נהנים להיות יחד. 

"לנערים האלה יש קושי ביצירת קשרים חברתיים, והפלטפורמה הזו, של פעולה אחרי שעות הלימודים - ששם הם נפגשים רק על רקע לימודי - מאוד מועילה להם ומהנה בשבילם וגם תורמת להם ברמה החברתית לפתח את אותם קשרים. כמדריכים, אנחנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש, לדאוג שיהיה מעניין ומרגש. הנערים האלה נכנסו לי ללב ואני יודעת כמה הפעילות במועדון משמעותית עבורם".

נעמה צברה - ועדיין צוברת - חוויות רבות עם כל אחד מהחניכים, אולם בשל מגבלות חיסיון היא לא יכולה לספר באופן אישי על כל אחד מהם. עם זאת, היא מקבלת מהם פידבקים שמחממים לה את הלב ונותנים לה סיבה להמשיך: "אני שומעת מהם כמה טוב להם אצלנו וכמה הפעילות אצלנו מסייעת להם, גם מבחינה חברתית וגם רגשית. 

"גם ההורים כל הזמן נותנים פידבקים ומרוצים מהמועדון. הרי הייתי בצד השני, כמשפחה ששולחת לשם חניכה. כשהיינו שולחים את אחותי לפעילות בעלי כותרת, ידענו שהיא בידיים טובות. זה מקום חם שהפך למשפחה אחת גדולה. אני, כמתנדבת, מכירה את כל ההורים ונמצאת בקשר טוב איתם, הם מתקשרים אלי כשהם צריכים משהו".

נעמה רתמה לתוכנית גם את אחיה, הלומד בכיתה י"א ומתנדב בעלי כותרת במסגרת מחויבות אישית, ולאחרונה הביאה למועדון גם את בן זוגה, שעובד שם כמדריך, בשעה שהיא, כאמור, ממשיכה להתנדב שם.

 בסיום שיחתנו היא מבקשת בנימה אישית: "אם יש בני נוער או ילדים מעמק יזרעאל ומהסביבה שמעוניינים לקחת חלק בתור חניכים בפעילות החברתית במסגרת העמותה - המועדון שלנו יפתח להם את שעריו בחום וישמח לקבל אותם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר