לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לטוס במחלקת העסקים, אבל אם יש לכם הזדמנות לעשות זאת, קחו אותה בשתי ידיים. מבחינתי, בריטיש איירווייז הרסה לי את חוויית הטיסה, כנראה לתמיד. החוויה הזו, שמורכבת מכל כך הרבה אלמנטים, או טקסים אם תרצו, שגורמים לנו להעריך את הדברים הפשוטים שיש לנו בבית (גישה חופשית לשירותים, או שינה במיטה עם מצעים מפנקים), פשוט לא קיימת בטיסה במחלקת העסקים החדשה ("קלאב וורלד") במטוס האיירבוס A350-1000 שהושק לאחרונה בקו לונדון-ת"א.
אלמנט מכריע בטיסות הוא המחסור בפרטיות, שבמקרה הזה מקבל תפנית מפתיעה, כאשר לפני ההמראה פשוט סגרתי את הדלת. כן, קשה להבין איך לא חשבו על זה קודם, אבל לכל תא במחלקת העסקים הזו יש דלת משלו, ולא פחות חשוב - גישה ישירה למעבר. כך שאין את המשחק הידוע שבו רובנו מנסים לנחש אם במהלך הטיסה נצליח לייצר מערכת יחסים זוגית עם השכן בכיסא הסמוך, שתאפשר לנו לתאם יציאה משותפת לשירותים, הכוללת ניסיון שלא להעיר מישהו.
ומהו הדבר הראשון שעושים מאחורי דלת סגורה? ובכן, כאן יש טקס ילדותי מהנה ששום מחלקת עסקים (כמעט) לא יכולה להעלים: ללחוץ על כל הכפתורים. לצערי כבר אין ממש כפתורים כיום, אלא מסכי מגע, אבל היי, הלחיצה היא אותה לחיצה. מהנדסי בריטיש איירווייז ידעו שהכפתור המלכותי שכולם יחפשו הוא הכפתור שהופך את המושב למיטה מפנקת (באורך של 2.10 מטרים), ואכן מסך המגע כולל איור בולט של מצב שכיבה מלא. ובכל זאת היתה בעיה אחת שהצליחה לדלג מעל מחסום הדלת, רעש הנחירות העז מכיוונו של השכן.
כמו שאומר הפתגם - על כל דלת שנסגרת - דלת נפתחת, ואכן הסיטואציה הזו פתרה לי את הדילמה הקשה שהתחבטתי בה: אם לישון במהלך הטיסה הקצרה ללונדון (כחמש שעות) או לצפות ב"רוקטמן", הסרט הביוגרפי על אודות אלטון ג'ון שטרם ראיתי. הזמנתי עוד כוס שמפניה מהדייל, הדלקתי את מערכת הבידור המשוכללת שכוללת מסך 18.5 אינץ', והרכבתי את האוזניות המשובחות. בשלב הזה הנחירות של השכן נעלמו וריחפתי עם השירים של אלטון ג'ון.
לא נרדמתי בטיסה הזו, אבל את החוסרים השלמתי בטיסה חזור, שיצאה מטרמינל 5 שבנמל התעופה הית'רו. זה היה השלב שבו גם גיליתי את המצעים המפנקים ואת ההבדל הפסיכולוגי שבין להתכסות בשמיכה בישיבה ובין להתכסות באותה השמיכה במצב שהיא נועדה לו - שכיבה (מישהו אמר בית?).
תשכחו מהחמגשיות
בריטיש איירווייז מאפשרת לנו להימנע מאחד הרגעים הקשים שחווה כל נוסע במחלקת התיירים, שמתרחש בעצם מהרגע שפתחתם את מגש האוכל והנחתם עליו את המזון. במצב זה אין סיכוי שתצליחו לקום מהכיסא עד שהדיילים יפנו אותו. במחלקת העסקים המגש תוכנן באופן גאוני שכולל את האפשרות הדמיונית שבה המאכלים נשארים עליו - ועדיין ניתן להצליח לצאת מהתא בקלות.
כדי להשלים את חוויית האנטי־טיסה, תוכלו לקנות חבילת Wi-Fi, ולגלוש בנייד תמורת החל מ־5 ליש"ט. נוסף על כך, אפשר לשכוח מהחמגשיות הידועות לשמצה, וליהנות מאוכל המוגש עם סכו"ם אמיתי ובצלחות חרס. למרבה המזל, הארוחה המוגשת לא מתבססת על טהרת המטבח האנגלי. כך, תוכלו למצוא בתפריט תבשיל עוף בקארי, רביולי כמהין ומרק כרובית (מומלץ).
את היתרון הבריטי תוכלו למצוא, כמובן, בתפריט המשקאות האלכוהוליים העשיר. לצידו תוכלו ליהנות בכל שלב מנשנושים המוצעים באופן חופשי בבר.
אז למה מגיע לנו כל הטוב הזה? בשיחה עם מנכ"ל בריטיש איירווייז, אלכס קרוז, במטה החברה שבנמל התעופה הית'רו, לא הוזכרה "החברה שאסור להגיד את שמה" (וירג'ין אטלנטיק) - אבל רוח התחרות שהיא הכניסה בקו ללונדון בהחלט היתה באוויר. "ההבדל בינינו לבין חברות אחרות, הוא שאנחנו טסים כבר 87 שנים לישראל, ואתם יכולים להיות בטוחים שנהיה שם גם ב־87 השנים הבאות", הבטיח, ושיגר בכל זאת עקיצה למתחרים: "אנחנו נעשה את זה בלי גימיקים".
קרוז הסביר כי הוא השכיל לדעת שהדבר שהכי חשוב ללקוחות הישראלים הוא המחויבות. "בניגוד לחברות אחרות שהפסיקו לטוס לישראל בזמן המלחמה שהיתה לפני כמה שנים (צוק איתן, ר"ש), אנחנו לא הפסקנו, והישראלים מעריכים את זה". אבל למחויבות שהישראלים דורשים יש גם צד שני. "אני מקבל הרבה יותר מיילים מלקוחות ישראלים בהשוואה לגרמנים או צרפתים", אמר בחיוך, "הלקוחות הישראלים רוצים שנקשיב למה שהם אומרים".
ואם תהיתם כמה תצטרכו לשלם על כל הטוב הזה, עלות טיסה באמצע פברואר ללונדון תהיה 1,385 דולר הלוך ושוב (כולל 2 מזוודות).
בחזרה לשמיים. עם הנחיתה ועצירת המטוס, יש עוד טקס אחד ואחרון: הטקס שבו כמעט כולם עומדים חסרי סבלנות ומנסים להגיע ראשונים לפתח היציאה. זה לא משנה בכלל שהטיסה נחתה ב־4 בבוקר ואף אחד לא באמת ממהר לשום מקום. לצערי, בריטיש איירווייז הרסה לי גם את ההנאה הזו. פשוט לא הצלחתי להקים את עצמי מהמושב הנוח. סגרתי את הדלת. תם הטקס.
הכותב היה אורח של חברת "בריטיש איירווייז"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו