עוד בטרם חלפו שלושה ימים מאז החלה השנה החדשה, וכבר מתממשת לנגד עינינו אחת התחזיות העיקריות של מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון לקראת 2020: הסלמה דרמטית במתיחות בין ארצות הברית לאיראן.
חיסולו של קאסם סולימאני הוא בוודאי פרי עבודת מודיעין מדוקדקת וחודרנית המשולבת ביכולת מבצעית שהבשילה בשנים האחרונות. אך מה שקבע את העיתוי, וחרץ את גורלו, היה הזעם בוושינגטון על הפגיעה בשגרירות בבגדאד - לא רק בשל מעמדה הסמלי, אלא גם לנוכח הזיכרונות האמריקניים הצורבים מאירועי טהראן, 1979 עד 1981, ובנגאזי, ספטמבר 2012 (שם נרצחו השגריר האמריקני בלוב ושלושה דיפלומטים נוספים). בשני המקרים, הייתה להשפלה ולכאב גם השפעה פוליטית עמוקה על מעמדם הציבורי של קרטר ושל הילארי קלינטון. טראמפ בוודאי שלא היה מוכן שעתידו הפוליטי יהיה בן ערובה בידי סולימאני וח'אמנאי.
הייתה זו רק שאלה של זמן עד שהשילוב הקטלני יוביל את איראן לנתיב של עימות. מחד גיסא, מצוקה כלכלית מחריפה והולכת, הדוחפת אותם למעשים נואשים. מאידך גיסא, תעוזה מבצעית שלוחת רסן, כפי שבאה לידי ביטוי בתקיפת מתקני הנפט הסעודים. במוקדם או במאוחר, הייתה ההנהגה האיראנית מועדת להיסחף לצעד אחד רחוק מדי - ולגרור את האזור כולו לסף הסלמה.
קאסם סולימאני, חסן נסראללה ועלי חמינאי בעת מפגש משולש נדיר בטהרן
כעת, לאחר הפעולה התקיפה של ארצות הברית, ההנהגה האיראנית היא שתצטרך להחליט - כאשר תתאושש מן ההלם - מה תהיה רמת התגובה. מהלך מרחיק לכת וגורף מול ארצות הברית, או ישראל, או מדינות המפרץ, עשויה רק להחמיר את המצב ולשחק לידי ממשל טראמפ. העם האמריקני לא נרתע בעבר מפני מהלכי מלחמה גדולים, כאשר אלו נכפו עליו. מנגד, מדיניות של הקזת דם איטית ושיטתית, במגמה לחולל דמורליזציה בדעת הקהל מבית, הוכיחה את עצמה בכמה חזיתות מול המערב.
אם ברצונו של ממשל טראמפ להניא את האיראנים גם מסוג זה של "נקמה", יהיה עליו להבהיר מראש כי גם בעתיד יגיב בעוצמה לא פרופורציונלית לכל פגיעה באזרח אמריקני (כפי שעשה השבוע). לעמידה נחושה בעיתוי זה יכול להיות אפקט קריטי גם במאמצים לכפות על איראן לשוב לשולחן המשא ומתן בתחום הגרעיני.
הכותב משמש סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS), שימש כסגן ראש המועצה לבטחון לאומי ובכיר באמ"ן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
