בתחקיר "המקור" על פרשת ילדי תימן הנעלמים, התיימרו רביב דרוקר ואיתי רום להפריך אחד לאחד את המקרים שנטען לגביהם כי נעשו חטיפות ילדים ממוסדות. העיתונאים הצמידו בלעג ובזלזול את הכינוי "שרלטני תימן" לנציגי הציבור והפעילים החברתיים - ח"כ לשעבר נורית קורן, שר המשפטים כיום אמיר אוחנה, שלומי חתוכה, נעמה קטיעי ואחרים - המייצגים את עניינם של הילדים הנעלמים.
פרשת ילדי תימן הנעלמים היא גדולה וחשובה מקטטת מילים עם רביב דרוקר ואיתי רום, ושותפם לדרך הרעיונית, ירון לונדון. שהרי בכל זאת ולמרות הכל, הדעת נותנת כי ישנן מאות על גבי מאות רבות של משפחות מעדת תימן ועדות אחרות הטוענות בתוקף כי ילדיהן נעלמו בשנות ה-,50 והן אינן יודעות עד היום מה עלה בגורלם. הללו העידו, משפחה אחר משפחה, יותר מ-850 משפחות, בתיאורים קורעי לב בפני ועדה ממלכתית בראשות השופט יעקב קדמי, על כך שילדיהן נעלמו מהמעברות, לרוב לאחר מגע כזה או אחר עם מוסדות הבריאות שטיפלו בילדים. הזעקה הקולקטיבית הזו שפרצה מקריית עקרון ויהוד, ראש העין וחדרה, איננה "שרלטנות תימנית".
בקיץ 2016פרסמנו, קבוצת אקדמאים החוקרים את תקופת טרום העצמאות ומדינת ישראל, מודעה בכותרת "הילדים של כולנו". נקודת המוצא לפתרון ממלכתי ואנושי שהצענו, היתה מסקנותיה של ועדת החקירה הממלכתית בראשותו של השופט יעקב קדמי, שלצדו פעלו האלוף (מיל') דוד מימון והשופטת דליה קובל. על סמך כ-850 עדויות שהובאו בפניה, קבעה הוועדה כי ביחס ל733- נעדרים נמצאו עדויות כי הילדים נפטרו. בחלק לא קטן מהמקרים קובעת הוועדה גם את מקום קבורתם המדויק של ילדים. לגבי 56תינוקות לא נמצאו ראיות בדבר היעלמותם. הוועדה שללה את האפשרות לחטיפה ממסדית, אולם קבעה כי יש אפשרות ל"מסירה מזדמנת לאימוץ" של עשרות ילדים שהוגדרו כ"נטושים", וזאת ללא דיווח מסודר.
על יסוד קביעותיה של הוועדה יש לבצע את הפעולות הבאות: ראשית, על ממשלת ישראל לפעול לאיתור מקום קבורתם של הילדים הנעלמים. יוקם מאגר גנטי ממלכתי של כל המשפחות שילדיהן נעלמו ונטען לגביהן בוועדת החקירה הממלכתית כי גופותיהם הוטמנו בבתי קברות בישראל. המדינה תאסוף פניות גם ממשפחות שלא נשמעו בוועדת החקירה. לאחר מכן, יוקמו צוותים מקצועיים לאיתור וזיהוי מדעי של גופות הילדים, על מנת שלמשפחות יהיו קבר ומצבה לפקוד את יקיריהם. הממשלה תפעל בנחישות לאיתורם של הילדים שגופותיהם לא נמצאו.
שנית, תוקם ועדה ממלכתית בראשות שופט, שתקבע פיצוי עבור כל משפחה ומשפחה אשר נמצא כי ילד נעלם, בין אם הילד אותר ובין אם מקום הימצאו לא נודע. המחשבה המזעזעת כי ילדים נקברו ללא נוכחות המשפחה, במסתרים וללא כל תיעוד מסודר, היא כתם על המערכות שהיו מעורבות בעלייה ובקליטה של העולים. למשפחות שלא אותרו ייקבע פיצוי מוגדל, זאת מבלי לפגוע בזכויותיהן לפיצויים אחרים על פי דין.
שלישית, תוקדם ועדה ציבורית שתקבע את הדרכים המתאימות להנצחת הילדים הנעלמים, כמו אנדרטה או בית כנסת באחת מערי ישראל הגדולות; אתר שבו יוכלו המשפחות להתייחד עם זכר הילדים שאותרו ושלא אותרו.
אסור בשום אופן להניח להיבטים הפליליים בבירור הפרשה, אם יתגלו. יש לקיים כל מאמץ לאיתור הנעלמים. בד בבד יש לפעול מיידית לקידום סדר יום ממלכתי ואנושי לפרשה, מתוך חמלה והכרה בייסורי המשפחות של הילדים, ומתוך אחריות לסולידריות של החברה בישראל, למורשת ולסיפור ההיסטורי לדורות הבאים. האימה ממלאת את ליבי בנקודה אחת. מה יהיה אם ייפתחו הקברים ולא יהיו בהם שלדי התינוקות, כפי שטוענת הוועדה הממלכתית? הלוואי שיהיו. שאם לא כך, יקומו "שרלטני תימן" חדשים.
ד"ר אורי כהן הוא מרצה בכיר בביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל-אביב
2010-2019 | מסכמים עשור:
• תוכניות הטלוויזיה המביכות של העשור
• אלבומי העשור של כתבי "ישראל היום"
• עידן הבינג': הסדרות הגדולות של העשור
• סיפורי האהבה הגדולים של העשור
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!