המקור - ההיתקלות במבצר בלבנון | רשת 13, 21:30
לפני כעשור, אחרי עוד יום מבאס בהיסטוריית המדינה, צייץ בטוויטר העיתונאי דב אלפון משפט שעם השנים יהפוך למצוטט ביותר בהיסטוריית הפלטפורמה: "ישנם האנשים הטובים שמצקצקים בלשונם ואומרים בהפתעה, לאן הגענו. מה פירוש 'לאן הגענו'? הגענו בדיוק לאן שהלכנו!"
ומאז, הכתובת מרוססת על הקיר בענק ובצבע דם. כל הדגלים האדומים הונפו, ונדמה שהוסכם על כולם שהמדינה דוהרת בעיניים פקוחות ובתודעה מוחלטת לעבר תהום. ועדיין, תמיד נופתע מחדש כשנבין עד כמה מעופשת התחתית שהגענו אליה.
נוח להיראות מופתעים. חונכנו אחרת, גדלנו על ערכים ועל מוסר ועל נורמות ועל כבוד, אבל בתחתית של התחתית שוברים שיאי שפל מדי שבוע. מוסר וערכים מקבלים פרשנות מעודכנת, פרות קדושות נרצחו, והשכול כבר לא קדוש יותר. הוא כלי לרכוב עליו להשגת מטרות - כדי לקדם מלחמה, לקדם עסקאות שבויים, לקדם התיישבות בעזה, לקדם פיטורי יועמ"שית, או סתם כדי למכור סופגניות מצופות בסמל החטופים.
השימוש בשכול בטלוויזיה המסחרית מעולם לא נראה כה אומלל ומכמיר לב כפי שהשתקף אמש מהפרק של "המקור". רביב דרוקר הוביל תחקיר נוקב, שהעלה שאלות על ההתנהלות המבצעית באירוע, שבו נפלו בלבנון סמל גור קהתי ז"ל והאזרח זאב (ז'אבו) ארליך ז"ל. אולם לצד המחדלים, עיגול הפינות והגרסאות הסותרות שהוציאו את צה"ל רע, היה בפרק משהו אחר מטריד מאוד.
אחרי שדרוקר צבע את קהתי ז"ל כמי שיחד עם משפחתו היה פעיל מוביל במחאת קפלן, ואת ארליך ז"ל שנהרג לצידו - בתור מתנחל משיחיסט שנכנס בקומבינה לשטחי עימות כדי לקדם פנטזיות ימין קיצוני - הוא קבע, במרומז, ובתמיכת משפחת קהתי השכולה, כי דמו של גור על ידיו של ז'אבו. אם תרצו, שהשמאלני נהרג כי צה"ל נסחף אחרי ארכיאולוג מטורלל.
שיא הפרק היה התנגשות בלתי נמנעת בין משפחת קהתי הזועמת לבין סביבתו של ארליך, כשזו באה לפוצץ אירוע לזכרו וצירפה את המצלמות של דרוקר, שתיעדו שתי משפחות שכולות חובטות זו בזו כמו בזירת גלדיאטורים להנאת הקהל שבבית. אולי רק ככה, חושבות המשפחות השכולות, ימצאו איזושהי משמעות במוות של יקירן.
והכי נורא, שצה"ל נמצא באמצע. מנסה לרצות את כל הצדדים, מסתבך בשקרים, ממסמס תחקירים וכבר לא הכי מוסרי בעולם, וכנראה הכי פוליטי שהיה מעולם. איך הגענו לכאן? הגענו בדיוק לאן שהלכנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו