ריפוי בצילום

ב־11 באוגוסט 2006, ימים ספורים לפני תום מלחמת לבנון השנייה, מצא את עצמו יונתן ניר - לוחם מילואים בסיירת מובחרת של חיל ההנדסה - שוכב פצוע בשדה מוקשים בתוך שטח לבנון לאחר שמוקש התפוצץ בשטח שבו פעלו הוא וחבריו. הוא זיהה סרט סימון כמה מטרים ממנו, זחל אליו וחילץ את עצמו מהמקום. למרות שלא נפצע קשה, הרגע הזה שינה את חייו של ניר מהקצה לקצה. 

"ברגע הפיצוץ חשבתי שהתעוורתי", מספר ניר, היום יוצר קולנוע דוקומנטרי בן 42, נשוי ואב לשלוש בנות המתגורר בקיבוץ רמות מנשה, כשהוא חוזר לרגע ההוא. "חטפתי המון אדמה לתוך הפנים וגם רסיסים. אחד נתקע לי פחות מסנטימטר מהעין המצלמת. כל בוקר כשאני מסתכל בראי אני רואה את הצלקת שמזכירה לי כמה קרוב זה היה... 

"לקח לי כמה רגעים להתאושש ולהבין שאני בסדר. הזחילה החוצה משדה המוקשים לא הייתה איזה משהו הרואי, אבל זה היה מפחיד מאוד. הייתי חייב להישאר רגוע ולעשות הכול לאט. לנסות לזכור איפה המוקשים נמצאים בתוך הבלגן שהיה שם. אחר כך פינו אותי לבית החולים ומבחינתי המלחמה הסתיימה - אבל במובן מסוים היא רק התחילה.

"לפני שגויסתי למלחמה בלבנון, עבדתי כצלם בריף הדולפינים באילת. כששוחררתי מבית החולים אחרי שבוע בערך, חזרתי לאילת. חוץ מכמה פלסטרים נראיתי בסדר גמור מבחוץ, אבל מבפנים הרגשתי שמשהו השתנה. היה בי המון כעס, הייתי בדיכאון, לא רציתי לראות אנשים. הייתי גם מאוד רגיש לרעשים, אם למשל נשמע קול חזק ברחוב הרגשתי שאני לא מצליח לנשום ולא הבנתי מה קורה לי". 

״אחרי כמה ימים, חבר הוציא אותי כמעט בכוח מהבית וחזרתי לצלול בריף. איך שנכנסתי למים הגיעו אליי ארבעה או חמישה דולפינים ולא נתנו לי להיות שנייה לבד למשך חצי שעה. צחקתי ובכיתי בתוך מסיכת הצלילה מתחת למים והבנתי בפעם הראשונה שהמלחמה הסתיימה והחיים ממשיכים״.

החוויה הזו הובילה לסרט הראשון שיצר ניר יחד עם הבמאי דני מנקין והמפיקה יהודית מנסן רמון. הסרט "הדולפין" המספר את סיפורו של מורד, נער שנפגע מאלימות קשה והתאושש מהטראומה שחווה בעזרת צלילות עם דולפינים בריף, זכה בפרסים רבים בפסטיבלים בינלאומיים נחשבים ושודר והוקרן בכ-50 מדינות. הוא גם הסרט הישראלי היחיד שאולפני דיסני רכשו את זכויות הרימייק שלו.

במקביל עבד ניר גם על הסרט "לחתוך את הכאב", שגיבורו מתן ברמן קטוע הרגל, הפך למוכר לקהל הרחב בעקבות השתתפותו ב"נינג'ה ישראל". 

להעיר את הדוב

במהלך העבודה על הסרטים הללו הבין ניר שהוא עובד עם פוסט־טראומטיים, וזיהה אצלם דברים שעברו גם עליו אישית. "מצאתי את עצמי מבלה שעות על גבי שעות עם גיבוריי סרטיי שהם אנשים שעברו טראומה קשה, והייתה לי מצלמה ביד", הוא אומר. "יכולתי לשאול כל שאלה שרציתי, לערוך את הסרט כמו שאני בוחר. חששתי לעשות טעויות שיגרמו להם סבל נוסף. החלטתי שאני חייב לחקור ולהעמיק בזה יותר. ככה הכרתי את הפסיכולוג יורם בן יהודה, שמלווה אותי עד היום. אמרתי לו שאני מרגיש שאני מתעסק בחומר נפץ והוא הסכים לצלול איתי לתהליך הזה בהתנדבות.

"יצרנו פרוטוקול טיפולי שקראנו לו דוקותרפיה, ובעשור האחרון השתמשנו בו בפרויקטים שונים עם משטרת ישראל, עם משרד הביטחון, בבתי חולים פסיכיאטריים וגם בטיפולים פרטניים. אני גם עושה שימוש בחלקים ממנו בכל הסרטים המסחריים שלי.

"הרעיון של דוקותרפיה הוא פשוט מאוד: לערב נפגעי טראומה ביצירה של סרט דוקומנטרי על חייהם, על הטראומה שלהם ועל ההתמודדות שלהם אתה. תוך כדי התהליך הם מספרים על הטראומה, לעיתים אפילו משחזרים אותה, הם מעורבים ברמה כזו או אחרת בעריכה ולבסוף, הם מקרינים את הסרט בפני הקהל.

"התהליך הזה עוזר לייצר את הנרטיב החדש ובעצם ליצור זיכרון אלטרנטיבי שמקושר לטראומה. הקורבן הופך במהלכו לגיבור ולמספר הסיפור. אדם שאיבד שליטה על חייו ברגע הטראומה רוכש שליטה מחדש בחדר העריכה. אדם שלעיתים מרגיש בושה ואשמה, עומד מול קהל והופך לדוגמא והשראה לאחרים". 

מסע דומה עבר ניר לפני כמה שנים עם אחד מצלמי הטבע המוכרים והמצליחים בעולם עמוס נחום, המתמחה בצילום בעלי חיים גדולים, בעיקר ימיים, מקרוב וללא מגננות. 

נחום הוא גיבורו של הסרט האחרון שיצר יונתן ניר יחד עם דני מנקין, "תמונת חייו", המציג בחודשים האחרונים בהצלחה גדולה בארץ ובעולם, קוטף פרסים נחשבים ויוקרן ביום ראשון הקרוב (21:00) בערוץ HOT8.

בסרט, שצולם בהפקה מורכבת ויקרה בערבות הקרח של קנדה הארקטית, יוצא נחום להשיג את התמונה שעליה חלם במשך שנים, ושבמהלך ניסיונות הרדיפה אחריה כמעט איבד את חייו - תמונה של דוב קוטב צולל, אותו הוא חולם לצלם פנים מול פנים וללא הגנה. 

בפעם הראשונה שבה ניסה נחום לצלול עם דוב, אותו דוב כמעט טרף אותו והוא ניצל בנס. 13 שנים לאחר מכן יצא למסע שוב, כשהפעם מצלמתם של ניר ומנקין עוקבת אחריו. תהליך העבודה על הסרט הדליק אצל נחום טראומות שהיו חבויות בנפשו שנים רבות, ובהן התמודדות עם אב אלים והלם קרב ממלחמת יום הכיפורים, שבה שירת בסיירת שקד.

"עמוס עבר תהליך יוצא דופן", אומר ניר, "היום, כשהוא כותב 'תודה ליוצרי הסרט שאפשרו לי לפרוץ דרך ההלם־קרב שלי', הוא בעצם מכיר במה שקרה לו לפני יותר מ-45 שנים. 

"האמת שזה קרה ממש במקרה. במהלך הצילומים, המחנה שלנו היה ממוקם באי קטן בצפון קנדה הארקטית. חלון הזמנים שמזג האוויר אפשר לנו היה קצר ביותר. 

"באחד הימים היה גשם והבנו שאי אפשר לצאת עם הסירות לחפש את הדובים השוחים. הייתי מודאג מאוד מזה שככה עומד להתבזבז לנו יום יקר תרתי משמע, אבל פתאום עמוס נכנס לאוהל ואמר, 'בוא נלך לטייל באי'. 

"לקחנו אתנו נשק, כי באזור הזה תמיד יש חשש שדובים יתקפו אותך, והוא ירה כמה פעמים לכיוון הים כדי לראות שהנשק עובד. ריח אבק השריפה הדליק אצלו משהו והוא התחיל לדבר על המלחמה באופן אותנטי לגמרי. זה בא ממנו בהפתעה מוחלטת, כך שבאותה מידה יכולתי גם לא לקבל את זה ממנו. 

"היצ'קוק אמר פעם שבסרטים עלילתיים הבמאי הוא אלוהים ובסרטים דוקומנטריים אלוהים הוא הבמאי".

בין דוקו למציאות

את סיפורו האישי, המשולב בסיפורי הסרטים שיצר, יספר ניר ב־2 בינואר על בימת אירוע "TEDx" במרכז התרבות בסביון, שם יתקיים אחד משבעת אירועי "TEDx" הראשונים בעולם לשנת 2020. הרצאתו של ניר תעלה גם לאתר TED העולמי, שם יוכל להפיץ את הרעיון ברחבי העולם.

"התודעה שלנו נבנית מסיפורים שמספרים לנו ומכאלה שאנחנו מספרים לעצמנו - וגם הידע שלנו נלקח מהסיפורים האלה", הוא אומר, "דוגמה לזה היא מה שעמוס עושה כל חייו, שזה לנסות לספר סיפור אחר על בעלי החיים הגדולים בעולם ולאפשר לנו לראות אותם כלא מסוכנים וככאלה שהאדם יכול לחיות איתם בהרמוניה. 

"אני מאמין שסיפורים בכלל וסרטים דוקומנטריים בפרט לא רק מתעדים את המציאות - אלא למעשה יוצרים אותה. אין לנו באמת שליטה על מה שקורה לנו בחיים, ואני כנראה לא אחזיר אנשים מהקבר, אבל אני כן יכול למצוא משמעות בדברים קשים שקרו לי והובילו אותי למקום שממנו אני יכול לעזור ולתת תקווה לאנשים אחרים.

"דוגמה לזה היא הסרט שלי 'אח שלי גיבור', שמתעד מסע להימאליה של קבוצת זוגות של אחים ואחיות, כשבכל אחד מהזוגות לאחד האחים יש תסמונת דאון. 

"צפו בו עד היום בבתי הקולנוע ובהקרנות פרטיות כ-150 אלף איש, מהם יותר מ-100 אלף תלמידים. רק בבאר שבע עשינו השנה פרויקט עם העירייה, ו־16 אלף תלמידי חטיבה ותיכון ראו את הסרט. אני עושה עם הסרט הזה הרצאות בבתי ספר ומקבל תגובות מטורפות, למשל של ילד שבא ואומר לך שהוא למד מהסרט מהי אהבת חינם. 

"אני יודע שהילד הזה יזכור את זה כשהוא יפגוש אדם עם צרכים מיוחדים ושרוב הסיכויים שהיחס שלו לכל מי ששונה או אחר ממנו ישתנה לטובה בעקבות הסרט שראה והסיפור ששמע. 

"אני מאמין שבסוף, דווקא הסרטים שיש בהם סיפורים קשים אבל גם נימה של תקווה ושל אהבת אדם, יכולים לחזק את הנקודות החיוביות שקיימות בכולנו, בי, בגיבורים ובקהל – וצעד אחרי צעד לשנות את העולם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו