המחזה סוריאליסטי, כמו לקוח מסרט. חיילים ישראלים, לבושים במדים וחמושים מכף רגל ועד ראש, פושטים על יעדים בקפריסין. חוצים הרים, כפרים וכבישים כדי להגיע למטרה ולכבוש אותה. הקפריסאים מתבוננים במחזה בהשתאות. אולי זה האקשן שמעיר את המדינה המנומנמת שלהם, אולי אלה הכוחות הלא מוכרים או השפה הזרה. לאף אחד אין ממש מושג מה קורה כאן ולמה, אבל הם לא שואלים. מנומסים.
הסקרנות מובנת. אחרי הכל, לא בכל יום נוחתים יותר המוני חיילי קומנדו ישראלים במדינה זרה ומבצעים בה תרגיל צבאי מלא. מתאמנים בנחיתות, בפשיטות, בכיבוש יעדים, רחוק מהבית. וזה, בתמצית, כל הרעיון: להתמודד עם השונה.
ישראל קטנה, צפופה, מוכרת. טייסי חיל האוויר מכירים כל מנחת בעל פה, והלוחמים מכירים כל נקיק ומשעול. גם אם עושים תרגיל "בהפתעה", שום דבר לא באמת מפתיע. לא התוואי, לא היריב, אפילו לא האתגר האישי של כל לוחם: בקצה כל מסלול תמיד יחכה הרס"פ מצויד בקרטיבים, והטלפון עם קבוצות הווטסאפ של החברים והמשפחה יהיה בהישג יד.
אימון בחו"ל הוא אתגר אחר. שום דבר לא מוכר. טסים רחוק, מעל טריטוריה זרה, מתאמנים בשטחים חדשים שלעיתים צריך ללמוד ולנתח אותם בזמן אמת, ומתמודדים עם קשיים מקצועיים ואישיים, שבהם אתה תלוי באמת רק בעצמך ובחברים שלך, ואין מאחוריך מערכת שלמה שתשמור עליך. במלים אחרות: הכי דומה שאפשר למה שמחכה לצה"ל במלחמה הבאה.
ומכיוון שחוד החנית במלחמה הזאת יהיה חטיבת הקומנדו, הוחלט לשגר אותה לאימון רחוק מהבית, בקפריסין, שמשמשת עבורם "כפילת לבנון" - גם במרחק, וגם בתנאים הטופוגרפיים שיצפו לה במלחמה הבאה מול חיזבאללה.
האימון הראשון של הקומנדו בקפריסין נערך לפני שנתיים. השנה נערך גם אימון ייעודי בהרי הטרודוס המקומיים. אבל האימון שנערך בשבוע שעבר הוא הנרחב ביותר עד כה, וזו גם הפעם הראשונה שצה"ל מאפשר לעיתונאים להשתתף בו, בלעדית ל"ישראל היום".
עוד על חטיבת הקומנדו של צה"ל:
• מסר לאויבים: תרגיל נרחב של חטיבת הקומנדו בשתי גזרות במקביל
• חיזוק לקומנדו: יחידת טילים מסווגת
הרמטכ"ל כוכבי, בהמשך לקודמו איזנקוט, הציב את הזירה הצפונית כאתגר העיקרי של צה"ל. המשמעות היא שכלהאימונים וכל התוכניות מדברים לבנון, חושבים לבנון ומתנהגים לבנון, כדי להיות מוכנים באמת להילחם בלבנון ולא להיות מופתעים או חסרי אונים כמו ב־2006.
מלחמת לבנון השלישית, אם תפרוץ, תהיה שונה מכל מה שישראל הכירה בעבר. לכוחות יחכה אתגר לא פשוט בחזית: כפרים מבוצרים, עם שלל איומים ואתגרים, מטילי נ"ט ומטענים ועד מנהרות ובונקרים. האיום העיקרי מצפה לעורף. מערך של כ־140 אלף טילים ורקטות, שמכוונים לכל נקודה בישראל.
במלחמת לבנון השנייה שיגר חיזבאללה כ־200 רקטות בממוצע בכל יום לחימה; במלחמה הבאה הוא מתכנן לירות בכל יום כמות ארבע־ספרתית של רקטות. זה יחייב את צה"ל למאמץ מיוחד כדי לשלול מהארגון את היכולת הזאת. עיקר המאמץ יהיה אווירי, אבל תידרש גם פעילות קרקעית משלימה כדי להשתלט על שטחים ולמנוע שיגורים. חטיבת הקומנדו תהיה שם.
• • •
החטיבה הוקמה ב־2015 בהנחיית הרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט. הרעיון היה להקים כוח איכותי שיהיה זמין, מיומן, מאומן ומצויד היטב, ויוכל לפעול בכל מקום, נגד כל אויב, הגם שתרחיש הייחוס היה ונותר מלחמה מול חיזבאללה בלבנון.
לטובת הרעיון הוקצו ארבעה גדודים איכותיים במיוחד: אגוז, מגלן, דובדבן ורימון. כל אחד מהם חנה עד אז במקום אחר בצבא. אגוז השתייכה לחטיבת גולני, מגלן פעלה תחת עוצבת האש בצמוד לצנחנים, דובדבן התמקדה בפעילות נגד טרור ביהודה ושומרון ורימון השתייכה לפיקוד הדרום.
בראשית הדרך זו נראתה הכלאה לא טבעית. שום דבר לא חיבר בין היחידות. אפילו צבע הכומתות היה שונה: אדום במגלן ובדובדבן, חום באגוז, סגול ברימון. מאז זרמו הרבה מים בנהר, וגם הגולנצ'יקים התרגלו לכומתה האדומה ולנעליים האדומות שלובשים כיום כל הלוחמים בחטיבה.
כל לוחם בחטיבת הקומנדו חותם ארבעה חודשים קבע. מיעוטם נשאר שנה שלמה. הרעיון המקורי היה שכל הלוחמים יחתמו לשנה, כדי להקנות להם ותק וניסיון, אבל זה נבלם בגלל העלויות התקציביות הגבוהות.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
מפקד החטיבה הראשון היה דוד זיני, איש גולני, כיום מפקד אוגדת מילואים. החליף אותו אבי בלוט, שמשמש כיום מזכירו הצבאי של ראש הממשלה. המח"ט השלישי, והנוכחי, הוא קובי הלר, איש גולני, שבתפקידו הקודם היה מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, ולפני כן מפקד דובדבן.
החטיבה הועברה לאחריותה של "עוצבת האש", אוגדת העומק של צה"ל, לצד חטיבת הצנחנים וחטיבת "חיצי האש" (חטיבת צנחנים מובחרת במילואים). לאחרונה קיבלה האוגדה גם חלק איכותי ממערך האש, מה שהיה פעם חיל התותחנים, שאמור לאפשר לה להביא עוצמה משמעותית ויעילה יותר למלחמה הבאה.
היחידות השונות בקומנדו אמנם אוגדו לחטיבה אחת, אבל ממשיכות לשמור על הייחוד שלהן. רימון פורקה בשנה שעברה והפכה לפלוגה בתוך מגלן, אבל שלושת הגדודים האחרים - אגוז, מגלן ודובדבן - ממשיכים להתקיים ולפעול הן כמסגרת עצמאית והן כמסגרת חטיבתית, תחת הקומנדו.
לכל אחד מהם ייעוד מקורי שונה. דובדבן היא יחידת הדגל של הלחימה בטרור ביהודה ושומרון - הזרוע האיכותית והמיידית (לצד הימ"מ) של השב"כ ואוגדת יו"ש. עד להקמת החטיבה היא פעלה עצמאית תחת מפקד האוגדה, אבל היום יש לה ייעוד כפול: לחימה בטרור, ובעת מלחמה - כוח איכותי, תחת חטיבת הקומנדו, שינצל את היכולות הגבוהות של הלוחמים לטובת פעילות מבצעית במתארים שונים, ובהם כאלה שהיחידה היא מוקד ידע בהם, כמו לחימה בשטח בנוי.
אגוז, שהוקמה במחצית השנייה של שנות ה־90 כדי לתת מענה לפעילות של חיזבאללה בדרום לבנון, מתמחה בלוחמת גרילה. מגלן, שהוקמה עשור קודם לכן, מתמחה בפעילות עומק, תוך שימוש באמל"ח ייחודי. גם לאגוז וגם למגלן רקורד מבצעי עשיר: האיכות הגבוהה שלהם והוורסטיליות הפכו אותן לאגרוף היעיל ביותר של צה"ל. בהיותן חזקות יותר וסלקטיביות פחות מהיחידות המיוחדות, וגמישות בהרבה מהחטיבות הסדירות, מצאו עצמן מגלן ואגוז בחזית בכל זירת עימות או הסלמה - ממלחמת לבנון השנייה והמבצעים בעזה, ועד לכוננויות ולפעילות חשאית בגבול הצפון.
בשגרה פועלות היחידות בנפרד. דובדבן מקדישה את עיקר זמנה לפעילות בשטחים, ואם תידרש לחירום - יחליף אותה גדוד המילואים שלה, שמורכב מלוחמי היחידה בעבר. מגלן ואגוז עושות לא מעט פעילות בט"ש איכותית: במבצע "מגן צפוני" להשמדת מנהרות חיזבאללה נפרסו שני הגדודים לאורך הגבול כדי לאבטח את הכוחות, וגם לתת מענה מיידי לכל התפתחות מבצעית בשטח.
• • •
אחד האתגרים העיקריים של חטיבת הקומנדו הוא לשמר את הייחוד של כל כוח, אבל גם לאפשר לו לפעול כמסגרת מבצעית אחת במלחמה. האימונים והפעילות המבצעית אמורים לאפשר זאת, ובעיקר - איכות הלוחמים והמפקדים. חטיבת הקומנדו היא שנייה בשרשרת האיכות ביחידות הקרביות, ולפניה נמצאות רק יחידות העילית: סיירת מטכ"ל, שייטת 13, שלדג ו־669.
החטיבה מבוקשת מאוד אצל הצעירים שמיועדים לגיוס. השם "קומנדו" אמנם עדיין לא הושרש לגמרי, והמלש"בים מדברים על היחידות המקוריות (מגלן, דובדבן, אגוז), אבל המוטיבציה בשיא - לפני הגיוס ולאחריו.
לוחמי הקומנדו בקפריסין. הלוגיסטיקה המסובכת שירתה את החטיבה וחייבה היערכות קפדנית ובדיקה אישית מול כל חייל // צילום: אורן כהן
בעבר נאלצו המועמדים לגיוס להתרוצץ בין הגיבושים השונים. נערים עברו גיבוש ליחידות העילית, ואם נכשלו התחילו מחדש את מסלול המיון ביחידות האחרות. מעבר להפסד של ימי לימודים בתקופת הבגרויות, זה גרם לעוגמת נפש והגדיל את הסיכוי לפציעות. באגף כוח אדם החליטו לצמצם את המיונים ולייעל אותם.
כתוצאה מכך נמצאים כיום נציגים של חטיבת הקומנדו בגיבושים של סיירת מטכ"ל והשייטת. שתי היחידות האלה בוחרות ראשונות מבין המועמדים, ומייד אחריהן - הקומנדו. בהמשך לכך, החטיבה גם מייעלת את מסלול ההכשרה של הלוחמים. אם בעבר הכשירה כל יחידה את הלוחמים שלה, כיום ההכשרה הבסיסית היא משותפת, ורק בשלב המתקדם מתבצעות ההכשרות הספציפיות. בקרוב גם תושלם הקמתו של בית הספר לקומנדו במחנה אדם, שתחתיו יאוגדו כל ההכשרות בחטיבה.
מכיוון שחטיבת הקומנדו היא חוד החנית של צה"ל בכל מתאר מבצעי, היא מקבלת לא רק את הלוחמים הטובים ביותר אלא גם את המפקדים האיכותיים ביותר. סא"ל א', מפקד אגוז, הגיע מסיירת מטכ"ל; סא"ל ר', מפקד מגלן, פיקד קודם לכן על גדוד 202 בצנחנים; סא"ל ע', מפקד דובדבן, היה מפקד גדוד נחשון בחטיבת כפיר. שלושתם נחשבים מהקצינים האיכותיים בצבא. א' סוכם כבר כמפקד חטיבת מילואים בקיץ הבא, ר' יפקד על חטיבת שומרון, וע' - על החטיבה המערבית באוגדת הגליל.
• • •
ההכנות לתרגיל היו מורכבות. להביא את כל הלוחמים למקום אחד, להעמיס אותם על המטוסים והמסוקים, להעביר לקפריסין את כלי הרכב של החטיבה. חלקם הועברו בים, חלקם באוויר. באמצע התרגיל אירעה התאונה של מסוק היסעור, שנאלץ לבצע נחיתת חירום בדרום ונשרף כליל. העובדה שמערך היסעורים הושבת לגמרי חייבה את הכוחות בקפריסין להיערך מחדש ולמצוא דרכים אלטרנטיביות להחזיר את הכוחות ואת כלי הרכב, שהיסעור היה הפלטפורמה המעופפת שלהם.
אבל הלוגיסטיקה המסובכת שירתה את החטיבה. היא חייבה סדר, היערכות קפדנית, בדיקה אישית מול כל חייל שהוא ערוך ל"נסיעה". המח"ט פגש אישית כל לוחם בשבוע שקדם לתרגיל, כדי לוודא שכולם מוכנים ומבינים את חשיבות האירוע. לכאורה "עוד תרגיל", בפועל - הכי קרוב שיכול להיות למלחמה הבאה.
כמעט כל הכוחות של חטיבת הקומנדו הגיעו לקפריסין. המגבלה היחידה היתה מספר החיילים שחיל האוויר מסוגל להטיס. מאחר שמדובר בתרגיל, הכל נעשה במתאר מבצעי: חיילים המריאו באישון לילה במסוקי יסעור ובלק הוק ובמטוסים שונים מבסיסי חיל האוויר, על ציודם, והונחתו ביעד - היישר לפעולה. כולם ידעו מראש שהם יוצאים לתרגיל, אבל המתווה המדויק נשמר בסוד כדי להשאיר אלמנט מסוים של הפתעה.
היציאה למדינה זרה חייבה את החיילים בדרכונים. משטרת הגבולות פתחה סניפים בבסיסי חיל האוויר בנבטים ובפלמחים, ורק אחרי שהדרכונים הוחתמו, הכוחות המריאו. בחטיבה מספרים על חייל באגוז, שבמסדר הסופי לא מצא את הדרכון שלו ונאלץ להישאר בארץ.
מגבלת המקומות הובילה למאבקים על ההשתתפות בתרגיל. היו קציני מילואים שהגיעו לקפריסין על חשבונם, בטיסות פרטיות, כי היה להם חשוב להשתתף.
ברישום הדרכונים לפני הנסיעה. גם המילואימניקים המבוגרים והמנוסים יותר הצטרפו // צילום: אורן כהן
"עשינו נוהל קרב של יותר מחצי שנה לטובת התרגיל הזה", אומר רס"ן ד', סגן מפקד טייסת ינשוף (בלק הוק), שפיקד על הכוח האווירי בתרגיל. "הפעלנו מטוסים ומסוקים לטובת התרגיל, בטיסה לטווח ארוך. כל טייס תורגל בנחיתה בשטח לא מוכר, וגם בהקפצות לטובת פינוי פצועים ובחבירה עם כוחות קרקעיים. הרעיון היה לתרגל בתנאי שטח שאין לנו כמותם בארץ, עם הרים גבוהים, בשפה זרה".
סא"ל א' פיקד על הפריסה של חיל האוויר בקפריסין, שכללה גם מערך טכני שנועד לתת מענה בשטח לכל תקלה אפשרית. "התרגיל הזה מדמה עבורנו את החזית הצפונית", הוא אומר, "לטוס רחוק, לשנות יעדים ומשימות בדרך, להתאמן ביום ובלילה, לדעת לטוס נמוך ולנווט באזור זר ומאוים".
• • •
הטיסה במסוקים, מפלמחים לפאפוס, ארכה כשעה וחצי. הטיסה מנבטים היתה ארוכה מעט יותר. הלוחמים הונחתו בשטח, ומייד יצאו לדרך. היעד הראשון היה פשיטה על מחנה "קן" - מתקן של צבא קפריסין, ש"נכבש" בידי הכוחות הישראליים. אחר כך המשיכו הכוחות לשטח הפתוח, לאימון בשלל מתווים. מכיוון שמדובר במדינה זרה, האימון כולו היה בלי שימוש בירי חי. היעד לשנה הבאה הוא אימון מלא, הפעם על "רטוב".
לישראל קשר אסטרטגי עמוק עם הקפריסאים. זו מערכת יחסים חמה, אינטימית, שמתקיימת בכל הדרגים: מראש הממשלה, דרך משרד הביטחון וצמרת צה"ל, ועד לכוחות בשטח. מפקד חיל האוויר המקומי הגיע לשבת עם הטייסים הישראלים ולדבר איתם. הכוח שלו אמנם קטן וכולל רק מסוקים, אבל הוא רצה ללמוד. במהלך התרגיל פגש גם את מפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין, שקפץ לביקור קצר.
גם הרמטכ"ל אביב כוכבי הגיע לכמה שעות כדי לבקר את הכוחות, וניצל את ההזדמנות כדי לדלג לניקוסיה ולהיפגש עם מקבילו הקפריסאי. כוכבי הוא מאמין גדול בקומנדו ובייעוד שלו, ומקצה לחטיבה לא מעט קשב ומשאבים. בעידן הנוכחי של הידוק חגורה תקציבי, אימוני חטיבת הקומנדו לא נפגעו.
אל כוכבי התלוו בקפריסין גם אלוף פיקוד הצפון, אמיר ברעם, ומפקד זרוע היבשה, אלוף יואל סטריק. הם באו לא רק כדי לראות את התרגיל, אלא כדי לבחון יכולות חדשות. במידה רבה, חטיבת הקומנדו היא לא רק חוד החנית למלחמה עתידית, אלא גם מעבדת ניסויים שבודקת רעיונות ואפשרויות - מעניינים מבצעיים ועד לסוגיות לוגיסטיות ורפואיות מורכבות, שמחייבות מענה בתנאי אי־הוודאות של שדה הקרב.
קפריסין דומה ללבנון: ההרים, הצמחייה, הצורך לפעול בין אזרחים. עבור הקצינים והחיילים הצעירים זה עולם חדש ולא מוכר. רובם נולדו רק זמן קצר לפני הנסיגה מדרום לבנון בשנת 2000, ולא השתתפו במלחמת לבנון השנייה. למעשה, למעט המח"ט והמג"דים, כולם נטולי ניסיון קרבי אמיתי.
מלחמת לבנון השנייה היתה כל מה שאסור שיקרה גם בפעם הבאה: כוחות נתקעו מטר מהגדר; פצועים המתינו שעות לפינוי רפואי; אמצעי לחימה ומזון לא הגיעו בזמן; צה"ל הגדול הסתבך בזנב של עצמו; לוחמים איבדו דרך, ובעיקר לא הבינו שמלחמה היא ממלכת אי־הוודאות. אין ולא יהיה בה מודיעין מושלם, וכל התוכניות יכולות לקרוס, או להשתנות.
הלקח שמיושם בקומנדו הוא שהכוחות אמורים לסמוך רק על עצמם. זה נכון ברמת החטיבה, וזה נכון גם לגבי החייל הבודד. "מה שלוחם שלי לא לוקח על הגב שלו - לא יהיה", אומר המח"ט הלר, "אם נגמרים לו המים, לא יהיה לו מה לשתות, ואם נגמר לו האוכל - לא יהיה לו מה לאכול. אין לנו פה נגמ"ש שדוחפים לו לבטן עוד מנות קרב ותחמושת. אנחנו פועלים רחוק, עצמאית, ותלויים רק בעצמנו. לוחם שיגיע מצ'וקמק יאבד מהר מאוד את הביטחון שלו. הוא בטח לא יוכל להסתדר כמה יממות, ואין מצב שיעמוד במשימות שלו וינצח".
טיפול ב"פצוע" בשטח במהלך התרגיל. בית החולים הארעי צויד במוניטורים, במכונות הנשמה ואפילו במעבדת דם ניידת ובמחוללי חמצן // צילום: אורן כהן
הלוחמים לומדים לחשוב מראש על הכל. לתכנן. הם לא יכולים לבנות על כך ש"יהיה בסדר", כי רוב הסיכויים שבמלחמה יהיה ההפך. לכן ההכנה לקראת התרגיל היתה יוצאת דופן, דומה במובנים רבים למבצעים של היחידות המיוחדות, שבהן מתקיימת הקפדה קיצונית על כל פרט. אלא שחטיבת הקומנדו היא לא צוות של 20-10 לוחמים ביחידת עילית, אלא כוח שמונה מאות רבות של לוחמים, בכל אחת מהמסגרות שלו.
ההקפדה המדוקדקת על פרטים אמורה לצמצם את הסיכון שמשהו ישתבש. על הכל חשבו כאן מראש. הלוחמים לוקחים איתם כל מה שהם עשויים להזדקק לו בשטח, בידיעה שהם אמורים לדעת להסתדר עם מה שיש. אז במקום אינספור ליטרים של מים, כל לוחם לוקח על הגב גם כמה טבליות כלור. אם ייגמרו לו המים, הוא יירד לנהר הקרוב, ימלא את הג'ריקן, יוסיף טבלייה - וישתה.
זה נכון גם לגבי אוכל: חלק מהלוחמים לוקחים איתם קמח. אם נגמר המזון, הם יאפו לחם. בלי קשר, לכולם יש חטיפי אנרגיה בשם soldier fuel ("דלק חיילים"), בעלי ערך תזונתי גבוה במיוחד.
כשעברנו בתחנת דלק, במהלך התרגיל, אף אחד בחפ"ק לא נכנס לחנות לקנות קפה. במקום זה הוציאו אנשי המילואים - חלקם מתנדבים שכבר מזמן חצו את הגיל שבו אפשר להשתחרר - פק"ל קפה, והכינו לכולם. המתדלקים הקפריסאים בתחנה הסתכלו עליהם בהשתאות.
• • •
מכיוון שחטיבת הקומנדו אמורה לפעול במתווים סבוכים יחסית, ורחוק מהבית, היא לא יכולה לסמוך על פינוי רפואי רציף ומיידי. לכן נמצאו בה פתרונות יצירתיים, חלקם בלעדיים: משיבוץ של לור"ם - לוחם רפואה מתקדמת, מעין הכלאה בין חובש לפרמדיק, שאמור לתת פתרונות לפרוצדורות מצילות חיים בשטח, ועד לבית חולים נפרס, שמסוגל לתפקד עצמאית בשטח עוין - יר"א (יחידת רפואה אווירית).
רס"ן ע' (31) הוא קצין הרפואה של הקומנדו. נשוי ואב לשניים, מתגורר בחורפיש. דוד שלו הוא קצין רפואה ראשי, תא"ל טריף בדר. ע' למד בטכניון, ואחרי שסיים, היה הרופא של גדוד 202 בצנחנים ושל יחידת יהל"ם בחיל ההנדסה. "אנחנו מבינים שלא נוכל לפנות כל פצוע מייד לבית חולים בארץ", הוא אומר, "לכן יש לנו כאן יכולת לטפל בפצועים בשטח, כולל ביצוע ניתוחים מורכבים יחסית בתנאי שדה".
לוחם שנפצע מקבל מענה ראשוני בשטח, ואז מפונה לבית החולים הארעי, שממוקם בסמוך. ההחלטה על הקמת בית החולים אינה פשוטה: מדובר במתקן נייח שעלול להפוך בשדה הקרב יעד לפגיעה. "כשניכנס כאן לניתוח מורכב של שעתיים־שלוש, אנחנו אמורים לדעת בוודאות שגם נוכל להשלים אותו, ולא שיפסיקו אותנו באמצע כי תוקפים אותנו", אומר רס"ן י', מפקד היר"א בחטיבה.
בקפריסין הוקם בית החולים סמוך לכוחות וטיפל בלוחמים ש"נפצעו". בכניסה לאוהל ששימש בית חולים מוינו הנפגעים לפי חומרת הפציעה שלהם ודחיפות הטיפול הנדרש. בחלקים האחוריים של האוהל התבצעו הטיפולים והניתוחים.
בית החולים מצויד היטב: ממוניטורים ומכונות הנשמה, דרך מעבדת דם ניידת ועד מחוללי חמצן, שיודעים לקחת אוויר ולהפוך אותו לחמצן ברמה גבוהה. הצוות הרפואי מורכב מרופאים בכירים ומאחים בבתי חולים, כולם לוחמים לשעבר, שזה שירות המילואים שלהם. כמו הלוחמים בסדיר, גם הרופאים המילואימניקים נמצאים בקומנדו בהתנדבות: כולם ביקשו לשרת כאן, וכולם הגיעו לתרגיל בקפריסין מרצונם.
התרגיל נערך ביממות קרות יחסית בקפריסין, בוודאי בהשוואה לחמסין בארץ. בחלק מהימים גם ירד גשם כבד, שגרם להגבלת הפעילות האווירית והקשה גם את הפעילות הקרקעית. למרות זאת, הוחלט שלא לשנות את מתווה התרגיל. "גם במלחמה עשוי לרדת גשם", אומר המח"ט, "החיילים צריכים לדעת להתמודד עם זה".
בגלל הריחוק קפריסין היא מעבדה מצוינת גם מבחינת הקושי לקיים תקשורת רצופה עם המטכ"ל, להעביר אינפורמציה ולקבל אינפורמציה. בתרגילים בעבר כבר "הותקפה" החטיבה על ידי גורמים עוינים בסייבר, כך שנשללה ממנה היכולת להסתמך על המערכות השוטפות. זה חייב את הכוחות בשטח לאלתר ולמצוא פתרונות כדי להמשיך להיות יעילים.
הלוחמים הישראלים בבוץ הקפריסאי. סא"ל ר', מפקד מגלן: "תרגלנו יכולת אלתור גבוהה, כדי להתמודד עם כלל המשתנים בשטח" // צילום: אורן כהן
התרגיל מדמה איומים נוספים שצפויים במלחמה, כמו חטופים. לחטיבה נלווה כוח של היחידה לאיתור נעדרים (אית"ן), בראשותו של סא"ל יוחאי. "אנחנו מנסים להכין את החיילים לאפשרות שזה יקרה, כדי שהם לא יפגשו את האיום בפעם הראשונה במלחמה", הוא אומר. לשם כך משתמשים בבובות, בדם מדומה ואפילו במחוללי ריח, וכמובן - בחטופים.
בתרגיל "נחטף" חייל על ידי חיזבאללה. אנשי אית"ן נדרשו לבצע חקירת שטח מהירה כדי להבין מה קרה, ולהגיע למסקנה זריזה אם החטוף חי או מת - עניין קריטי בעל משמעויות אסטרטגיות.
• • •
עבור סא"ל א', מפקד אגוז, זה כבר התרגיל השני בקפריסין. במאי הוא היה כאן לאימון מפרך בהרים, שכלל עליות תלולות, כשכל לוחם נושא על גבו כ־70 אחוז ממשקל גופו. "הרעיון הוא להתאמן הכי קרוב שאפשר למלחמה", הוא אומר. "אנחנו משתדלים לא לעשות בכאילו, אלא לדמות את מה שיהיה באמת".
לכן גם לא אפשרו לחיילים לקחת לקפריסין טלפונים סלולריים - כדי לשמור על נתק מוחלט מהבית. ומסיבה זו גם הוא עצמו "נפצע" בסוף התרגיל, כדי לאפשר לסגנו לקחת פיקוד על היחידה.
גם ר', מפקד מגלן, מתרגל כאן מתארים קיצוניים. "הלוחמים נדרשים לתכנון קפדני כדי להיות מוכנים לכל תרחיש, אבל גם ליכולת אלתור גבוהה, כדי להתמודד עם המשתנים בשטח. זה אומר, למשל, לדעת למפות תחנות דלק, כדי להיות מסוגלים לתדלק את הרכבים בשטח אויב, או לדעת למצוא פתרונות לשהייה ממושכת בשטח".
בקפריסין, למרות הגשם, ישנו הלוחמים מתחת לכיפת השמיים. ממילא זו היתה שינה חטופה. אפילו הדרך הביתה עברה באימון: חיילי מגלן סיימו הסתערות, ואז ניווטו 15 קילומטרים ברגל, עד לשדה התעופה של פאפוס, שם חיכו להם המטוסים והמסוקים שהחזירו אותם הביתה. לוחמי אגוז הגיעו לשדה התעופה חצי יממה לפניהם, באוטובוסים, אחרי שסיימו "כיבוש" של יעד הררי.
והיה גם פולקלור. מהצורך להכשיר מטבחים, דרך ההכשרה המזורזת בנהיגה בצד שמאל של הכביש, שאותה נדרשו לעבור מראש מי שנהגו בכלי הרכב המקומיים, ועד למפגש עם האזרחים הקפריסאים. החיילים עברו דרך הרים ויערות, אבל גם שטחים חקלאיים, כבישים וכפרים.
החיכוך הזה נועד ללמד אותם להתנהל מול אוכלוסייה אזרחית, שתפגוש אותם בכל מתאר לחימה עתידי. אפשר להניח שבלבנון המקומיים יהיו קצת פחות מנומסים.
קשה היה שלא להתרשם מההתמודדות של הכוחות עם האתגר. חטיבת הקומנדו מצוידת אמנם במיטב האנשים ואמצעי הלחימה, ובכל זאת - גם במבט מהצד, בהצצה לרגע, ניכר שנעשית בה עבודת הכנה רצינית למלחמה הבאה. התרגיל בקפריסין הוכיח שטעה מי שפקפק בהיגיון שעמד בבסיסה של הקמת החטיבה, משום שלצה"ל יש כיום כלי זמין, יעיל וקטלני, שמסוגל לאתר ולהשמיד אויב. בהפעלה נכונה, היא גם עשויה לשנות את המציאות במלחמה הבאה.
yoavlimor1@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו