בימים הקרובים יתחוללו שניים־שלושה אירועים שיוגדרו כדרמטיים. יסתיימו ימי המנדט שניתן לבני גנץ להרכיב ממשלה. ואולי, אם כי לא בטוח בכלל, תפורסם החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לגבי כתבי האישום נגד בנימין נתניהו. אבל אנחנו כבר רגילים לכך, שהאירועים "הדרמטיים" הם לא יותר מסימון עוד קו שלאחריו הדברים ממשיכים להתנהל כמו שהתנהלו לפניו.
אבל בניגוד לפרשנויות הרגילות, בכל זאת קורים דברים. האופציה של גנץ להקים ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת התגלתה כתופעה שבין עורב לבן לציפור הכחולה. מי שמע? מי ראה? והנה מתברר שגנץ עומד למעשה בראש גוש שמאל של 44 ח"כים לעומת נתניהו שהגוש שלו מונה 55 ח"כים.
היועץ המשפטי והפרקליטות הם שחקנים חשובים בתהליך הפוליטי. אם יוחלט על כתב אישום מדולל, או שייסגרו התיקים בכלל, זה בוודאי יעזור; אבל גם אם יוגשו כתבי אישום בנוסחם החמור ביותר, הם לא יתקבלו כאמינים על ידי כמחצית העם, ודבר לא ימנע מראש הממשלה להמשיך בתפקידו עד למועד שבו יתקיימו שוב בחירות. האם יהיו אלה בחירות על מערכת המשפט וכתבי האישום? זה בהחלט יכול לקרות.
אבל אופטימיות היא גם אופציה. קיימת בכל זאת אפשרות שבני גנץ האמון על הערכות מצב עוד מימיו כקצין בצה"ל, יקרא סוף־סוף את תמונת הקרב ואת מערך הכוחות כפי שהם באמת, ולא כפי שאחד המ"פים שנמצאים ברשימת כחול לבן חושב. קיימת אפשרות שב־21 הימים שאחרי תום המנדט שלו, מהלך פוליטי שמעולם לא התנסינו בו, ייפגשו נתניהו וגנץ ויסגרו את מה שהציבור מייחל לו: ממשלת אחדות לאומית.
בינתיים, הממשלה הוכיחה שהיא יודעת לקבל החלטות חשובות בתחום הביטחון, אבל קורה עוד דבר שכולם רואים אותו, אבל לא שמים לב למשמעותו. נתניהו אילץ את מדינת העומק, אותה צוללת ענקית שהיתה לכאורה סמויה מהעין בתפקודה, לצוף על פני השטח. להבדיל מטראמפ בארה"ב, נתניהו עושה זאת בצורה אמינה וחכמה. רשת התמיכה הפנימית נחשפת (מכתב ניצן), צורת הפעולה, התיאום, האקטיביזם השיפוטי שהתגלגל באקטיביזם פרקליטותי, והשילוב עם מערכות התקשורת והפוליטיקה. אם זה מה שעושה ממשלת מעבר, זה יותר ממה שעשו ממשלות חזקות במשך קדנציות שלמות.