"אמי רצתה לעשות הפלה": אביב גפן חושף את הסיפורים שמאחורי השירים

רגע לפני שהוא פוצח בשירת ״אור הירח״ בהופעתו במסגרת פסטיבל הפסנתר (ה'), אביב גפן חולק סיפור שגילה בעצמו רק בשנה האחרונה. ״כשאמא שלי גילתה שהיא בהריון איתי, היא רצתה לעשות הפלה״, הוא מתחיל, לקול צחוק קהל. ״היה לה את שירה וזה הספיק לה״, הוא מספר בטון ציני מפוכח, ומגלה על ניסיונות ארוכים של אדם דתי וחבר משפחה, לשכנע אותה שהיא עושה טעות.

• "'יצאת צדיק' גרמה לנו נזק גדול"

• איחוד של "חברים": הפעם זה אמיתי

• שולי רנד: "אכזריות מהסוג הנמוך ביותר"

״נורית, את תצטערי על זה במשך שנים ארוכות קדימה״, מצטט אותו גפן, ולכולם כבר ברור איך הסיפור הזה נגמר. אלא שאחרית הדבר שלו כוללת מפגש של אותה נורית גפן, אז כבר בוהמיינית בדימוס ואם למוזיקאי מוכר למדי בישראל, עם אותו אדם ברחוב, שנים רבות אחרי. ״רק שתדעי לך״, הוא אמר לה, למוד שנים וניסיון, ״שלא היה יום מאז שאני לא מתחרט ששכנעתי אותך לא להפיל״. הקהל באולם הקאמרי שאג מצחוק וגפן המשיך בביצוע השיר הראשון שהכניס לפנתיאון היצירה הישראלית, ואלוהים יודע שיש המון מהם. חלקם הגדול כיכב במפגש הראשון של גפן עם פסטיבל הפסנתר מאז 2011.

מצחיק ומלא הומור עצמי. אביב גפן בפסטיבל הפסנתר // צילום: משה צ'יטיאת

שמונה שנים עברו מאז הופיע כאן מי שהוגדר פעם ״נסיך הרוק הישראלי״, ולא מעט עבר עליו מאז. התמקמות בלב הפריים טיים של ערוץ 2 ב"דה וויס", אפילו המצאה מחדש - במונחי קהל, והמרה רשמית של מעמד הילד הרע של המיינסטרים המקומי לטובת חיבוקו של הקונצנזוס. כן, היו לו עוד פה ושם התבטאויות פרובלמטיות וסכסוכים מול מוזיקאים אחרים (עם הבולט שבהם, אייל גולן, זה הסתיים בתוכנית משותפת באותו פריים טיים). אבל כבר לא מעט שנים שאביב גפן משאיר את הפרובוקציות לאחרים. בגיל 46, הגימיקים והיציאות המתריסות, מה לעשות, קצת פחות יוצאות בטבעיות, ואת מקומן תופסת היצירה. ועבור חיית במה כמוהו, גם את אמנות הפרפורמנס. את זו, כך ניכר מהמופע אמש, שכלל גפן בצורה מדויקת, כיאה לאמן רב השנים שהוא.

את הערב הוא פתח עם ״בא אלי״. בחירה קצת תמוהה יש לציין, שכן בהחלט לא מדובר בקלאסיקה או בשיר ששואב את מאזיניו היישר אל חוויית ההופעה, בטח לא זו המעט שונה שמבטיח פסטיבל הפסנתר. משם הוא עבר היישר אל ״לילות לבנים״ בעיבוד מוצלח, אבל ניכר שדווקא ״המכתב״, קלאסיקה גפנית ובכלל, הוא זה שעושה את העבודה ומכניס את הקהל למוד אליו ביקש להישאב. ומרגע זה, שיר שלישי בערב שיימשך כשעה ו-50 דקות, אביב, לבוש חליפה אדומה (לחלקנו היא הזכירה את זו שלבש מייק פאתון כשהופיע בארץ עם פיית׳ נו מור ב-2009. לרוב הקהל, סביר שלא) מציג את גרסת 2019 שלו. משויפת, מעודנת יותר, ובמקביל גם מצחיקה ומלאת הומור עצמי, יותר מאי פעם.

ערב עמוס מבחינה תוכנית. גפן בפסטיבל הפסנתר // צילום: משה צ'יטיאת

לטעון שאביב גפן מוזיקאי מוכשר ופזמונאי די נדיר במחוזותינו יהיה אמנם נכון, גם אם לא מדובר בבשורה שתחדש משהו למישהו. אבל בערב הזה, שמהווה ספתח לסיבוב הופעות אינטימי חורפי -  כמאמר ההודעה לעיתונות, הוא נותן לעצמו להשתחרר יותר מאי פעם -  במונחי שיתוף ואמנות הסטורי טלינג. בהעדר תמונות של ראש ממשלה מכהן כשעל פניו סימני x מבהילים, גפן נותר עם השירים, הסיפורים שמאחוריהם והאנקדוטות הקומיות של רקע כתיבתם. קשה להסביר כמה שזה עובד ואת גודל הממד הנוסף שהם מעניקים לערב הזה, שלצד עיבודים אקוסטיים מוצלחים - מרגיש קצת כמו הקונצרטים של MTV אנפלאגד או קונספט ה״סטורי טלרז״ של VH1.

סיפור הפסיכולוג שזרק אותו (״אין לי איך לעזור לך. לך, תחיה את החיים שלך, תנסה להיות שמח״, מצטט אותו גפן, וזה מספיק אבסורדי ומטופש שזה לא משנה בכלל אם מדובר בציטוט מדויק) שקדם ל״דיכאון״; הבחור שמטריד אותו בכל בוקר בבית הקפה ומבקש לצלם לחברתו באייפון את גפן בביצוע אה-קאפלה של ״מלאך״; האופן בו הוא מתאר, שניות לפני שפונה לבצע את ״שיר עצוב״, את הרגע שגילה שסבתא שלו, אותה עוגן בחייו שמציגה אותו כ״דבר הבא״ בפני מוכרי חנויות ברחוב הראשי של רמת גן, חוזרת אליהם רק כדי להבהיר ש״הוא לא הומו״. כל אלה פאנצ׳ים משובחים, אוצרות קומיים מהביוגרפיה הכל כך לא שגרתית של האמן הזה. כדרכו, יש כאן גם ניים דרופינג של הגדולים שהאמינו לפני הפריצה (נורית גלרון ו-״אתה פה חסר לי״, שלום חנוך והטיפ שבזכותו ״אולי״ לא נגנז) וסיפורים על נישואים במשבר שהולידו רצועות אהובות באלבומים (״חלומות גדולים״) ושיתוף ברגעי האימה שמתלווים לרגע בו זמר מתמודד עם אבדן קולו (״שתיקה״). אפילו דילן מתפרץ לבמה, לביצוע משותף של ״קוצים״ ובהמשך סולו של “Shake the disease” של דפש מוד. וכפי שניתן כבר להבין, מדובר במוזיקאי בהתהוות.

הגרסה הבוגרת, מלאת החן והמדויקת ביותר שלו. גפן בפסטיבל הפסנתר // צילום: משה צ'יטיאת

אולי הגדולה של גפן, בשלב זה של הקריירה שלו, היא ביכולת למלא ערב שלם שכולו להיטים. גם מי שלא ממש נחשב לילד אור ירח במיל׳, יגלה שהמופע הנוכחי, שאורכו כמעט שעתיים, מכיל מעט מאוד רגעי פילר. מתוך 27 (!) שירים שבוצעו, כמעט כולם חרכו בשלב זה או אחר את תחנות הרדיו או קירות מקלטי מסיבות של מתבגרים. וכולם, כך מסתבר, התבגרו לא רע בעצמם - במיוחד בערב זה, שמכיל עיבודים רציניים, אפשר לומר ״כבדים״ יותר, לאותם להיטים. פה ושם היו שירים שאפשר היה בלעדיהם (״אקדחים שלופים״ - אנחנו מדברים עליך) וזה הגיוני, בערב כל כך עמוס מבחינה תוכנית. אבל אלה כמעט נעלמים אל מול רגעי השירה בציבור שמביאים איתם הביצועים ל״השיר שלנו״, עונות״ או ״מחר״.

אם בכל זאת אפשר להצביע על נקודות תורפה בערב הזה, כנראה שמדובר בעובדה שהעיבודים החדשים כמו דורשים ביצועים ארוכים יותר, ועמם רבדים נוספים. במקום זאת - מדובר פשוט בגרסאות שונות לשירים מוכרים, חלקם קצרים למדי, שלא מאפשרים את הצלילה המהורהרת שהפורמט מבקש להציע. חבל, כי פה ושם לשמוע בתים שלא נכנסו לגרסאות המוקלטות הסופיות של השירים או פשוט עוד קטע אינסטרומנטלי היו משלימים את החוויה, לצד בחירת הסיפורים המוצלחת. ואם נהיה עוד יותר פיינשמקרים - העובדה ש״מיליארד טועים״, מבלדות הפסנתר הגדולות של גפן, נעדרה מהערב הזה, היא לא פחות ממחדל.

את הופעתו הראשונה בפסטיבל הפסנתר מזה כמעט עשור צלח גפן בהצלחה מרובה. אם הערב הזה, והמופע שיבוא אחריו, הוא אינדיקציה למקום בחייו האישיים והמקצועיים בו הוא נמצא - ניכר שמדובר בגרסה הבוגרת, מלאת החן והמדויקת ביותר שלו. גם אם זעם הנעורים כבר לא נמצא שם, ״עורי עור״ והמילים שלו, שנכתבו לפני כשני עשורים, עדיין מדויקים היום כמו פעם. זה לא אומר דברים טובים עלינו, כאומה, כעם או מדינה. אבל עבור אביב גפן, ככותב ומתעד ואפילו מייצג, לטוב ולרע, את הישראליאנה והדרך שעברה עליה מאז שנות ה-90׳, מדובר בתעודת רלוונטיות נצחית.

• יובל המבולבל בפנייה מרגשת לעוקבים

• התוכנית המביכה של ליהיא ונעמה

• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו