טלאי צהוב עורר השבוע תרעומת רבה בצרפת. זה לא היה המגן דוד הצהוב, שבמרכזו המילה "יהודי", שיהודי אירופה חויבו לשאת באזורי הכיבוש של מדינות הציר במהלך השואה, אלא טלאי צהוב בצורת הכוכב המחומש של האסלאם, שעליו נכתב "מוסלמי" ולצידו הופיע גם חצי סהר צהוב.
מדבקות, עם הסמל הפרובוקטיבי הזה, נישאו על בגדיהם של כמה ממשתתפיה של הפגנת ענק, לא לזכר השואה אלא נגד האסלאמופוביה - שנערכה ביום ראשון השבוע, 81 שנים לאחר "ליל הבדולח".
העילה להפגנה היתה ירי על מסגד בעיר הצרפתית באיון, שבוצע לפני שבועיים על ידי נציג לשעבר בן 84 של מפלגת הימין הלאומנית "החזית הלאומית". שני אנשים נפצעו מהירי. התוקף ניסה גם לגרום לדליקה במתחם המסגד.
השימוש בטלאי הצהוב גרם לתגובות נזעמות בקרב הקהילה היהודית הצרפתית, אך גם לגינויים מצד כמה אנשי דת מוסלמים. הפילוסוף היהודי ברנאר אנרי־לוי דיבר על "מעשה שפל". "אף מוסלמי לא עובר את שעברו הורינו בתקופת מלחמת העולם השנייה, ואני לא מאחל להם את זה", הגיב אריאל גולדמן, נשיא הארגון "הקרן החברתית היהודית המאוחדת".
גם ז'ק אטאלי, בעבר יועצו של נשיא צרפת הסוציאליסטי פרנסואה מיטראן, ואחד מאנשי הרוח הנודעים של השמאל הצרפתי, יוצא בראיון ל"ישראל השבוע" בביקורת חריפה על המעשה.
"זה היה חוסר טקט, שלא לומר ביזוי", אומר אטאלי, "פשוט לא ניתן לקבל זאת. הילדים המוסלמים באירופה אינם מאוימים מהדברים שילדים יהודים סבלו מהם. הרעיון לשאת באופן מודע טלאי צהוב, לא כהבעת סולידריות עם היהודים, אלא כדי לגרום לאנשים להאמין שהמוסלמים סובלים מאותו אסון, הוא ביזיון".
"יש שמסבירים שהם רצו להראות שהם מפחדים מכך שיקרו להם אותם דברים. אין כל סיכון כזה. אין דיקטטור שרוצה בהשמדת המוסלמים באירופה. אין בטענה הזו כל היגיון. זה פשוט ביזוי".
"ביקורת כן, אפליה לא"
אטאלי בן ה־76, יליד אלג'יר, כלכלן, מחברם של כ־50 ספרים ומוזיקאי, יגיע בשבוע הבא לישראל כדי להשתתף ב"כנס כיסופים" - הכנס העולמי היחיד המפגיש סופרים, משוררים, מחזאים ואנשי רוח שכותבים בשפות שונות ומייצגים זרמים שונים וצורות מחשבה מגוונות בעולם היהודי.
נושא הכנס השנה הוא תפקידו של היוצר בשימור הזיכרון היהודי, 80 שנה לאחר מלחמת העולם השנייה, נוכח התמעטות העדויות האנושיות של מי ששרדו את הזוועה והתבלות כתבי היד המקוריים והעדויות.
הכנס, המתקיים זו הפעם החמישית, נערך בשיתוף פעולה של שלושה גורמים מובילים בתחום התרבות בישראל: אגודת הסופרים העברים, העוסקת בקידום הספרות והשירה העברית; מרכז זלמן שזר, הפועל ליצירת חיבור בין העבר היהודי לחברה היהודית והישראלית; ומכון ון ליר בירושלים, העוסק במחקר בין־תחומי חדשני.
האינפלציה הגוברת בשימוש בדימויים ובהשוואות לשואה ולנאציזם, ללא כל ביסוס היסטורי, היא חלק מטשטוש הזיכרון, הגובר עם חלוף הזמן. האם יש בכלל מקום להשוות בין אסלאמופוביה לאנטישמיות? "האנטישמיות", קובע אטאלי, "כוללת גם שנאת מוסלמים. האסלאמופוביה, כפי שמתוארת היום, היא שנאה כלפי הדת, ביקורת כלפיה. הביקורת כלפי הדת היהודית, הנוצרית או המוסלמית היא חוקית וצריכה להיות כזו.
"יש לי ביקורת רבה כלפי היהדות כפי שהיא מיושמת על ידי גורמים מסוימים בישראל, ואיני מונע מעצמי להביע אותה. ביקורת כלפי האסלאם צריכה להיות מותרת, אפליה לא. זה ההבדל. אבל, האסלאמופוביה רוצה לערבב הכל. לכלול גם את הביקורת כלפי הדת וגם את האפליה כלפי המוסלמים. זה עירוב מסוכן מאוד".
איך אתה מסביר את ההתפוצצות העכשווית של אנטישמיות באירופה?
"אני לא מאמין שיש התפוצצות כזו באירופה. יש הרבה מעשים אנטישמיים, אבל אין אנטישמיות ממלכתית. יש חוקים נגד אנטישמיות והמשטרה עושה את מלאכתה. יש מעשים אנטישמיים, אבל החוק והרשויות נאבקים בהם, נכון לעכשיו, באופן ברור ביותר. אין מפלגות אנטישמיות, כפי שהיו לפני מלחמת העולם השנייה.
"יש אובדן זיכרון, דורות עוזבים אותנו". אטאלי // צילום: Jean-Marc Gourdon
"יש באירופה אנטישמים. זה קיים, אבל זה דבר שולי מאוד. ויש אנשים שמערבבים בין אנטישמיות, אנטי־ציונות ומה שאני מכנה אנטי־ביביות. אני מתנגד למדיניות של ממשלת ישראל, אך אני תומך כמובן בקיומה של מדינת ישראל. יש אנשים שמבקרים את ביבי, ומול הביקורת הזו נתניהו צועק אנטישמיות. זה לא נכון. אין קשר בין הדברים".
בכל זאת, יש המדברים על איום קיומי לקהילות היהודיות באירופה.
"זה טיעון שמועלה מאז ומתמיד ושאינו קשור למציאות. זה טיעון שנועד לעודד את העלייה. אני יכול להבין את השימוש בו, אבל אין לו הצדקה. כאישיות ציבורית אני נזהר שלא להמעיט בסכנה, כפי שעשו יהודים מסוימים בשנות ה־30 של המאה הקודמת. אבל איני חושב שסכנה כזו קיימת היום".
"פריז בטוחה יותר מניו יורק"
אטאלי היה לצידו של הנשיא מיטראן, בזמן הזעזועים הגדולים בבריה"מ ובמדינות הלוויין בגוש הקומוניסטי, שהוליכו ל"אביב העמים" של 1989, לנפילת "מסך הברזל" וחומת ברלין, ומאוחר יותר לאיחוד גרמניה, להקמת האיחוד האירופי ולהרחבתו מזרחה.
כיצד רואה מי שייסד וניהל בשעתו את "הבנק האירופי לבנייה מחדש ולפיתוח" את עתידה של אירופה בצל כל המשברים העכשוויים? "יש סכנה אפשרית של עתיד שחור לאירופה", מעריך אטאלי, "עתיד שבו אירופה עלולה להתפרק בגלל פופוליזם, לאומנות, דחיית האחר, ושיוכל ליצור עוינות כלפי האחרים - זרים, יהודים, מוסלמים. מבחינה זו, היהודים והמוסלמים נמצאים באותה סירה. עתיד כזה אפשרי.
"רואים שהאנטישמיות עולה באופן ברור מאוד בהונגריה, באוסטריה, במדינות אחרות - אבל לא בצרפת. יש אנטישמים בצרפת, אבל צרפת לחלוטין אינה מדינה אנטישמית. קל יותר להיות יהודי בצרפת מאשר מוסלמי. יש כאלה שקשה להם, מסיבות שונות".
"אבל לא צריך להוסיף ממד יהודי לקשיים כאלו או אחרים. גם אם יש שכונות שבהן יש כיום ליהודים יותר קשיים לחיות. הם עוזבים, וזה איתות שצריך להתחשב בו. יש יהודים שאינם יכולים עוד לחיות כיהודים בשכונות מסוימות, וחשוב לעקוב אחר זה".
צלבי קרס על קברים בבית הקברות היהודי בשטרסבורג, צרפת // צילום ארכיון: אי.פי
"עם זאת", מדגיש אטאלי, "אני חושב שעתידה של אירופה יכול להיות חיובי מאוד אם האירופאים יבינו שהם לא יכולים לסמוך יותר על איש. אנחנו לבדנו, כפי שאמר הנשיא עמנואל מקרון, ואני אמרתי לפניו. נאט"ו לא קיימת יותר. האירופאים לבדם, והם חייבים להגן על עצמם ולהתאחד. כל עוד האירופאים - כלומר הפולנים, הגרמנים, האיטלקים, הבריטים - לא יבינו שאין לנו יותר תמיכה אמריקנית ושאנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו, הסכנה של הסתגרות לאומית קיימת.
"אנחנו חיים באזור העשיר ביותר בעולם, באזור שהכי טוב לחיות בו. בטוח יותר בפריז מאשר בניו יורק, ורמת החיים ברומא גבוהה יותר מזו שבמילווקי או בכל מקום אחר בעולם. אך האירופאים צריכים להבין שהמצב הזה אינו מובטח לעד ועליהם להגן עליו".
עליית הלאומנות ברחבי אירופה מעידה על אובדן זיכרון לגבי הדברים שהביאו את אירופה למלחמות?
"יש אובדן זיכרון. דורות עוזבים אותנו. אלו שחוו את המלחמה או ששמעו את הסיפורים עליה נעלמים אט־אט. חשוב לספר את הזיכרונות. כמו זה ש־9 בנובמבר הוא גם יום השנה לנחיתה הימית האמריקנית באלג'יר, שבה צרפתים ירו על אמריקנים, מאחר שהכוחות הצרפתיים היו נאמנים למשטר וישי. צריך להכיר את ההיסטוריה הזו, והיא מלומדת די טוב באירופה כיום".
בניית האיחוד האירופי לא היתה מהירה מדי?
"לא ניתן ליצור מחדש את ההיסטוריה. אני תמכתי בשעתו באיחוד פוליטי תחילה, ובהעמקת האיחוד לפני הגדלתו. אבל כעת צריך לעסוק בהעמקת האיחוד: הגנה משותפת, והקמת אירופה הפוליטית".
יש עוד אפשרות למנוע את הברקזיט?
"הברקזיט כבר בוצע".
זהו?
"כן, וצריך לסיים עם זה".
ויהיו עוד מדינות שירצו לעזוב את האיחוד?
"לא. הדוגמה הבריטית הראתה לכולם שזו היתה קטסטרופה. נהפוך הוא. בניגוד לכל מה שמספרים, היורו הוא מטבע חזק, אין מדינה שרוצה לוותר עליו, אין עוד מדינה שרוצה לעזוב את האיחוד, יש לפחות תשע מדינות שדופקות על הדלתות כדי להצטרף לאיחוד. כל אלה שחולמים או מקווים שהאיחוד יתמוטט טועים לחלוטין".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו