להגדרת השוחד השלכות מרחיקות לכת

עבירת השוחד מוגדרת בחוק העונשין הישראלי באופן רחב מדי. היא לא נחקקה כך מלכתחילה, אך כאשר הפרקליטות נתקלה בקשיים בהעמדה לדין של אנשים שהיא סברה שיש להעמידם לדין - אך פעולותיהם לא נכנסו להגדרת השוחד - היא ביקשה באמצעות משרד המשפטים לשנות את החוק. 

יעידו על כך לא פחות מחמישה תיקונים לחוק: תשכ"ד, תש"ל, תשס"ו, תשס"ח ותש"ע. מטרת החוק הפלילי איננה ענישה, אלא הדרכת התנהגות. על החוק לקבוע באופן מפורט וברור מה אסור לעשות, כדי שתינתן אזהרה הוגנת: אין עונשין אלא אם כן מזהירין. עיקרון החוקיות קובע שכל פעולה שלא נאסרה במפורש היא מותרת. בלעדיו לא תהיה לנו חירות. עיקרון השיוריות קובע שהמשפט הפלילי, בהיותו דרסטי כלפי הפרט ואף יקר לחברה, הוא האמצעי האחרון שיש להשתמש בו במשורה, ולהותיר את הטיפול ברוב התופעות החברתיות למנגנונים האחרים.

מה, אם בכלל, ניתן ללמוד מפסק הדין שניתן אתמול בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שבו זוכה ראש עיריית אשקלון לשעבר איתמר שמעוני מקבלת שוחד, שכביכול ניתן בדרך של סיקור תקשורתי אוהד? ראשית, מדובר בזיכוי ולא בהרשעה. שנית, בית המשפט מציין נכונה ש"מתחייבת זהירות בייחוס טובות הנאה מסוג זה". שלישית, בית המשפט נתפס לטעות נפוצה, הבאה לידי ביטוי בדבריו הבאים: "דומה שלא במקרה לא נכללת בחוק העונשין הגדרה של המונח "מתת" או הגדרה של המונח "טובת הנאה", שכן המחוקק היה ער לכך שמציאות החיים הדינמית והמשתנה תייצר התנהלויות שונות, שלאו דווקא נצפו על ידו בשעתו, שיעלו כדי התנהגות מושחתת ונפסדת של עובד ציבור בזיקה לתפקידו הציבורי, ובהתאם לתכלית העבירה, למהותה ולערכים המוגנים שעליהם נועדה לשמור, הוא ביקש לראות באותן התנהלויות ככאלה המבססות עבירה של לקיחת שוחד הראויה לתגובה מחמירה". 

בתחום המשפט הפלילי לא מקובל להתבסס על "עבירות סל" מעורפלות, שאליהן כביכול ניתן להכניס מגוון התנהגויות חדשות. במשפט האמריקני, על בסיס החוקה, איסור פלילי מעורפל (vague) הוא בטל (void) ובית המשפט לא ייתן לו תוקף ולא ירשיע על־פיו. שימוש באיסור מעורפל כדי להפליל התנהגות שהנאשם לא הוזהר מראש ובמפורש מפניה, יביא למצב שבו לא תהיה לאזרחים חירות. הרי אין ספור התנהגויות עשויות להיות משויכות בדרכים יצירתיות לאחד מאין ספור האיסורים הקיימים. דרך המלך, בהתאם לעיקרון החוקיות ותוך שמירה על הפרדת הרשויות, היא שהמחוקק יפרט בהגדרת העבירה התנהגויות שאותן יבקש להפליל. עד אז, על השופטים לנהוג באיפוק מרבי. רשימת השיקולים שמציע עתה בית־המשפט המחוזי כדי לקבוע אם במקרה ספציפי זה או אחר מדובר בשוחד איננה מתפקידו ועליו להותיר זאת לכנסת.

לבסוף, למי שמבקשים ללמוד מפסק הדין הנוכחי על תיקי ראש הממשלה: כשמדובר באנשי ציבור, אל מול השאיפה הלגיטימית לשמור על טוהר המידות - קיים גם החשש של שימוש סלקטיבי בחוק הפלילי כדי להדיח בעלי תפקידים, במקום לאפשר החלפתם בדרכים דמוקרטיות כגון בחירות. חשש זה מתחזק כשרשויות אכיפת החוק מתבססות על עבירות רחבות־היקף ומבקשות להפליל באמצעותן התנהגויות שבעבר לא הופללו וליצור תקדימים מחמירים. החשש מפגיעה בטוהר המידות והחשש משימוש פוליטי בחוק הפלילי מתחרים זה בזה, ואין להקל ראש באף אחד מהם. כשמדובר בראש ממשלה מכהן, חוששני שהחשש השני גדול יותר.