הלאמה וגאווה ילידית: תם עידן מוראלס בבוליביה

בוליביה חזתה אתמול באחד השינויים הפוליטיים המשמעותיים ביותר במדינה בעשורים האחרונים. נשיא המדינה, איבו חואן מוראלס הודיע על התפטרות מתפקידו, לאחר שבועיים של מחאת ענק במדינה הדרום אמריקנית.

האיש שהנהיג את בוליביה מעל עשור, מצא את עצמו נאלץ להתפטר לאחר שהמשטרה והצבא במדינה הודיעו כי הם תומכים בטענות המוחים כי התוצאות בבחירות לנשיאות, שהתקיימו במדינה בחודש שעבר, זויפו על מנת לתת למוראלס ייתרון צר, שלא יחייב אותו להתמודד בסיבוב שני נגד יריבו, קרלוס מסה. 

עוד בנושא:

• טלטלה בבוליביה: הנשיא מוראלס התפטר

• הבחירות בארגנטינה: היו על סף תהום - ועשו צעד אחד קדימה

• עם טלאי צהוב: קורינתיאנס תציין את ליל הבדולח

• הפגנות אלימות בצ'ילה, הוכרז מצב חירום

מוראלס התפטר על מנת למנוע הפיכה צבאית ואפשרות אמיתית של שפיכות דמים בארצו, אך בשום שלב לא הודה כי שגה או כשל. מדובר בסוף בודד לקריירה של אחד המדינאים המעניינים והמרשימים באמריקה הלטינית וכזה שיכול, על אף מורשת שנויה במחלוקת, לזקוף לזכותו גם לא מעט הישגים.

התחלה מהתחתית

מוראלס נולד למשפחה ענייה במחוז אורינוקה במערב בוליביה, אחד משבעה אחים, כאשר מתוכם רק שלושה הגיעו לבגרות. הנשיא לעתיד ידע קור, רעב, ועבודה קשה בילדותו, אך גם זכה לקבל חינוך בסיסי. אמו מתה בלידתו, והוא סייע מגיל צעיר לאביו, רועה לאמות, לפרנס את המשפחה הענייה.

איבו השתייך לבני קבוצת האיימרה, אחת הקבוצות הילידיות המרכיבות את אוכלוסייתה של בוליביה. מגיל צעיר חווה מוראלס את הדיכוי וההדרה ממנה סבלו העמים הילדים במדינה בה שלט מיעוט אירופאי זעיר ועשיר על מיליוני ילידים השרויים בעוני ובערות. 

נשיא בוליביה היוצא // צילום: איי.אף.פי

מוראלס הצעיר החל לגדל קוקה, יבול מסורתי מקובל במדינה, שזכה לפופולריות אדירה בשל הביקוש הרב לעלי הצמח ממנו מופק הסם קוקאין. מורלס הצטרף לפוליטיקה במאבק נגד הפגיעה האמריקנית במגדלי הצמח, כחלק מהמלחמה האמריקנית נגד הסמים.

כחלק מהמאבק, יתגלה מוראלס כמנהיג איכרים ופועלים מוכשר ודובר רהוט וכריזמטי של העמים הילידים במדינה. בשנת 1995 הפך מוראלס למנהיג מפלגה חדשה, שייצגה את האיכרים העניים של האנדים.  ברית מגדלי הקוקה שהקים מוראלס, הפכה במהירות למפלגה מטאורית שסחפה אחריה מיליונים. 

רפורמות כלכליות וצדק היסטורי

בשנת 2006 זכה מוראלס בבחירות לנשיאות, לאחר שהצליח להתגבר על קשיים ביורקרטיים מכוונים שהוערמו על מפלגתו ואיום ישיר במלחמת אזרחים מצד הימין במדינה. בניגוד לחששות, מוראלס לא מיהר לאמץ מדיניות כלכלית סוציאליסטית מובהקת כמו הוגו צ'אווס בוונצואלה, והותיר את המבנה הכלכלי של ארצו במידה רבה כפי שקיבל אותו. תחת זאת, מוראלס בחר לתעל את הצמיחה הכלכלית המרשימה של בוליביה לטובת צמצום העוני מדינה ואכן הצליח בכך - שיעורי העוני הקשה במדינה הצטמצמו באחוזים ניכרים.

לצד המלחמה בעוני ועלייה מתמדת בשיעוריי האוריינות, שלטונו של מוראלס פעל רבות לביטול האפליה החוקית כלפי האוכלוסייה הילידית. שלטונו של מוראלס העניק אוטונומיה גוברת לקבוצות ילידיות ושילב את סמליהן ושפתם באלו של השלטון. פיצוי על שנים של הדרה ממוקדי הכוח.

מוראלס נפרד מתפקידו // צילום: אי.פי.איי

ההישגים הללו זיכו את מוראלס בתמיכה עממית חסרת תקדים. הופעתו הצנועה בסוודר בסגנון ילידי ונאומיו הפשוטים הפכו אותו לסוג של סמל של בוליביה, המכבדת את התרבות האנדית העתיקה ולא נכנעת בפני המערב ותכתיביו. 

באופן הזה, עם רקורד צמיחה כלכלית מרשים וחזות חביבה, הצליח מוראלס להתעמת עם מנהיגי המעצמות הגדולות בעולם, בראשון ארצות הברית, ואפילו הטיח באובמה שהפלישה שהוביל ללוב בשנת 2011 היא "מעשה טרור אימפריאליסטי". את ישראל הגדיר הנשיא כ"יישות של טרור".

חטא הגאווה

אך המציאות במדינה הענייה התגלתה כמורכבת בהרבה מחזונו של מוראלס. ירידה מהרווחים מתעשיית הנפט והגז, כתוצאה מנפילה במחירי השוק בשנים האחרונות, פגעה קשות ביכולתה של הממשלה להעניק סיוע לעניים ביותר בה, ובנוסף מעמד הביניים העירוני חש זה זמן רב שהשלטון מפנה לו וצרכיו עורף.

בעוד השגשוג הכלכלי ממנו נהנתה המדינה בשנותיו הראשונות של מוראלס הצטמצם החל משנת 2015, התנהלותו הביזארית של הנשיא, כמו הקמת גורד שחקים נוצץ, הנושא את דיוקנו בלב הבירה, לצד השתלטות הולכת וגוברת של מפלגתו על הצבא, המשטרה וועדת הבחירות, גרמו לרבים לפקפק בנאמנותו של הנשיא לכללי המשחק הדמוקרטיים.

כך קרא שמפלתו של מוראלס לא הייתה ממדיניות סוציאליסטית קיצונית, כמו זו של צ'אווס בנצואלה, אלא דווקא התעלמות מופגנת מרצונו של הציבור ותחושה מוטעית של תמיכה ציבורית הם שהביאו למפלתו.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו