מינויו של נפתלי בנט לתפקיד שר הביטחון מפתיע משהו - לא במהות, אלא יותר בעיתוי. בנט חשק בתפקיד מזה זמן רב, אולם העיתוי ושילוב האינטרסים בינו ובין נתניהו הביאו את התוצאה. זהו מינוי פוליטי, וזה תמיד היה כך, אולם דווקא כאן יש פוטנציאל מעניין של שילוב משנה מצב.
נהוג לומר Timing is Everything בכל עת בה מתרחש משהו שדווקא העיתוי שלו הוא המהות. במקרה של מינוי בנט לשר הביטחון לעיתוי הזה יש משמעות מיוחדת, הן בהקשרים פוליטיים והן בהקשרים ביטחוניים. פוליטית, זהו שילוב יתרונות לנתניהו שבעצם מחזק את לכידות גוש הימין ובייחוד את הליכוד, עבור בנט, שכבר היה "מחוץ למעגל", זוהי חזרה למרכז הזירה באופן משמעותי ביותר.
אולם כאשר דנים בתפקיד שר הביטחון, שילוב אישיותו של בנט בצד העיתוי - תקופה בה נדמה שחוסר היציבות מגלגל את המערכת לקראת מלחמה אפשרית בצפון ובדרום - בנט עשוי להיות שינוי מרענן. מדובר באדם שחווה את השטח לא מזמן כקצין במילואים, ויתרה מכך, הינו בעל תפיסה התקפית ורלוונטית, אותה הוא הוכיח ביוזמת המתקפה על המנהרות במבצע "צוק איתן", וידוע שהוא דחף לכך בכל הכוח.
עוד בנושא
ראש הממשלה מינה את נפתלי בנט לשר הביטחון
בכחול לבן תוקפים: "מינוי בנט - מהלך ציני מתוך אינטרס צר"
הפתעה במערכת הפוליטית: ציר נתניהו-בנט
אתגרי הביטחון שעומדים על הפרק הם מורכבים מאוד. ישראל מצויה בטבורו של מזרח תיכון מבעבע וחסר יציבות. התמנון האיראני לופת את סביבתנו, עזה עומדת להתפוצץ כל רגע, וגם באפיקים הבינלאומיים יש אתגר, כשפוטין וטראמפ מגלגלים את הכדור מרגל אל רגל. בתוך כך, ויכוחים רבים על בניין הכוח של צה"ל על העתיד לבוא, המאבק בין האש והתמרון, בין המאמץ האווירי והיבשתי, בין ההשקעה במב"מ (המערכה בין המלחמות שתכליתה פגיעה בהתעצמות אויבים) אל מול חיזוקו של צבא ההכרעה - כל אלו הם לפתחו של בנט.
נכון ששר הביטחון אינו זה ה"מפקד" על צה"ל, וכי החלטות מהותיות מתקבלות בקבינט, אולם שר ביטחון נחוש ובעל תפיסה סדורה בהחלט משפיע על קבלת ההחלטות, השאלה היא כמה זמן עומד לרשות בנט, בהינתן שהוא ממונה בתקופת ממשלת מעבר, וגם כאן העתיד לוט בערפל.
התשובה היא ברורה, והיא נובעת מהניתוח הפוליטי-ביטחוני שהוצג לעיל. עבור בנט זוהי הזדמנות אדירה למצב את עצמו מנהיגותית כפוטנציאל דור ההמשך לרשת את נתניהו, ומה כמו תיק הביטחון נותן את זה? אין מדובר רק בניראות, אלא בעיסוק יומיומי בליבת העשייה האסטרטגית.
ההשפעה של בנט על בניין הכוח בעת ממשלת מעבר היא שולית: אין תקציב מדינה והתכנית הרב שנתית "תנופה" כבר גובשה. אולם התפרצות של מערכה בעזה, שיש אומרים כי היא קרובה מתמיד, תהווה אתגר מיידי לבנט, ולכן סביר להניח שהוא יתעמק רבות בתכניות צה"ל בהקשר זה, על מנת להביא לתוצאה מוחצת וברורה, הרבה יותר משהיה ב"צוק איתן".
זאת ועוד: בהינתן שצה"ל מהודק מבחינה תקציבית, בנט יידרש לתת מענה לצבא על-מנת להתניע את תכנית "תנופה". כאן הוא יידרש לקישורים פוליטיים על-מנת לשכנע בנחיצות ולהביא את המשאבים – והם לגמרי דרושים.
מעבר לכל אלה, לא בטוח שבנט יוכל להשפיע. גם אם פנינו לבחירות מועד ג', הקדנציה של בנט תיערך לא מעבר לחודשים ספורים, ולא ניתן להשפיע על מערכת הביטחון לטווח ארוך בתקופה כה קצרה. לכן אנו עתידים לראות את בנט פועל בשני מאמצים מרכזיים – מוכנות צה"ל למערכה בעזה, ומיצובו האישי כמנהיג – מה שעד היום די דשדש יש לומר.
עבור מדינת ישראל זוהי הזדמנות: תיק הביטחון עובר לידיים רעננות, ראש פתוח, אדם רב כישורים, שיכול וצריך לתת זווית נוספת לביטחון בישראל. פוליטית, כאמור, מדובר ב-Win-Win.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו