מטסים וחגיגות ב"יום חיל האוויר"
ב־3 בנובמבר 1949 חגגה ישראל את יום השנה השני לחיל האוויר. במהלך היום, שציין שנתיים להחלפת שמו של "שירות האוויר", שהוקם במקור על ידי ההגנה, ל"חיל האוויר", נערך מפגן אווירי גדול, שבמסגרתו עברו מטסים מעל הטיילת בחוף תל אביב, והתקבלו בתשואות ההמונים שהתקבצו במקום. בסיסי חיל האוויר נפתחו לביקור הקהל, שהגיע בהמוניו לצפות במטוסים ובתחרויות הספורט החגיגיות.
במהלך החגיגות, שנמשכו שלושה ימים, אירח אצטדיון המכביה בתל אביב משחק כדורגל בין נבחרות משטרת ישראל וחיל האוויר, כשכדור המשחק הוטל משמיים למרכז המגרש, ממטוס חולף של חיל האוויר.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
בשמונה בערב בדיוק נפתחה עצרת המונים בבית תיאטרון הבימה בתל אביב, בהשתתפות חברי הכנסת, שרי הממשלה, נציגי המטה הכללי וחברי "המועצה הכללית לתעופה בישראל". אורח הכבוד היה ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן־גוריון.
מפקד חיל האוויר, האלוף אהרון רמז (בנו של שר התחבורה הראשון, דוד רמז), התריע בנאומו מפני "השאננות ביחס לביצור כוחנו באוויר". הוא הוסיף ש"בעבר היתה הזנחה בארגון חיל האוויר, וגם כעת קיימת אדישות ביחס לצורכי החיל, שיוכל להבטיח את שלום המדינה. אם יבוא סיבוב שני במלחמתנו עם הערבים, וחוששני כי בוא יבוא, הרי שמלחמה כזאת תוחש אם הערבים יהיה סבורים שאנו חלשים באוויר, וחולשה באוויר פירושה ניצחון לאויב".
את העצרת סיכם יו"ר "המועצה הכללית לתעופה בישראל", חיים רזילי, שדיווח שבמועצה חברים 20 אלף אוהדי תעופה. לדבריו, ארגון "נשים חובבות תעופה" (נח"ת) מקיף 5,000 חברות, אלף נערים עברו הדרכה בהטסת דאונים, "ופעילות התעמולה שלנו בבתי הספר נושאת פרי, כשעוד ועוד נערים מוצאים עניין בחיל האוויר שלנו".
חגיגות יום חיל האוויר הסתיימו במסיבה בהשתתפות מפקדי החיל, שנערכה בקפה "פילץ" בתל אביב.
מושבה בטראומה: תושבי משמר הירדן חוזרים אל ההריסות
המושבה משמר הירדן הוקמה ב־1890, ימי העלייה הראשונה, ממערב לנהר הירדן, סמוך לצומת גדות של היום (כביש 91). ביוני 1948, במהלך מלחמת העצמאות, הותקף המקום בידי כוחות סוריים שלוש פעמים. בקרבות נהרגו 19 מחברי המושבה, ובסיומם נכבשה משמר הירדן ו־39 מחבריה נשבו בידי הסורים.
משמר הירדן לפני כיבושה, 1947 // צילום: זולטן קלוגר, באדיבות לע"מ
על פי הסכם שביתת הנשק בין ישראל וסוריה, שנחתם ביולי 1949, עזבו הסורים את משמר הירדן במחצית השנייה של אוקטובר 1949, והשבוע לפני 70 שנים העניקה ועדת שביתת הנשק שישבה בראש פינה היתר לשרידי המתיישבים במשמר הירדן לשוב לבתיהם.
המראה הנורא שנגלה לעיניהם בהגיעם למקום גרם לרבים מהם לפרוץ בבכי מר. 24 בתי המושבה נבזזו ונהרסו עד ליסוד, ונותרו מהם רק ערימות אבנים וגושי בטון. החברים סבבו כסהרורים בשטח, מנסים לאתר את המקום שבו עמד בעבר ביתם.
"לא אוכל לגור כאן. הזיכרונות קשים והכאב עצום", אמרה חברת המושבה רבקה גרבובסקי, ששלושה מיקיריה נהרגו בקרבות שנערכו במקום.
שרידי המתיישבים הקימו מחנה אוהלים בקרבת מקום, וייסדו שני יישובים חדשים: האחד, קיבוץ שהוקם בצמידות למושבה על שטח אדמותיה, שתוגבר על ידי חברי ארגון הנוער העובד ונקרא גדות. השני, מושב שהוקם במרחק כ־2 ק"מ ממיקום המושבה המקורי, ונקרא על שמה - משמר הירדן.
מתפתחת שיטת המסחר בתשלומים
הודעת "התאחדות הסוחרים הכללית" מ־6 בנובמבר 1949, על כוונתה להקים מערך לטיפול במכירות בתשלומים בכל חנויות הסוחרים החברים בה, עוררה תרעומת בקרב "ארגון מוכרי סחורות בתשלומים" - שקרא לחבריו להתכנס לאסיפה דחופה בנושא כעבור יומיים.
כרזה לטיסה לחו"ל בתשלומים // עיצוב: סטודיו פאפו, באדיבות הארכיון הציוני
המכירה של סחורות ושירותים בתשלומים היתה תופעה חדשה בישראל של 1949, והיא התקבלה בציבור בהתלהבות גדולה. השיטה פעלה כך: הלקוח שביקש לרכוש מוצר או שירות היה חותם הסכם עם גורם מממן, שהעביר למוכר את התשלום במזומן, ואילו הקונה החזיר לחברה המממנת את חובו - בתשלומים.
בתל אביב פעלו בנובמבר 1949 לא פחות מ־200 חברות ועסקים קטנים שטיפלו במימון התשלומים עבור לקוחותיהם, במחזור מצטבר שהוערך בכ־100 אלף לירות - סכום עצום בימים שבהם אפשר היה לרכוש דירת שניים וחצי חדרים בתל אביב תמורת 2,500 לירות. שיטת התשלומים הפכה להיות כה פופולרית, עד שבמהלך שנות ה־50 הוציא הזמר אלברט (אברהם) מוגרבי, שנודע בשם הבמה פִלפֶל אל־מַסְרי, שיר על שיטת התשלומים, שהפך ללהיט גדול והושר בכל בית.
הודעות משרד הקיצוב
השבוע לפני 70 שנים נמסר ממשרד הקיצוב והאספקה ש"בקרוב יוגדלו מספר ימי חלוקת הבשר משלושה לארבעה". בנוגע לדגים דווח ש"הגיעו לשוק דגים טורקיים, אפשר לקבל מנת דג של 125 גרם תמורת תלוש מס' 29". שר הקיצוב, דב יוסף, דיווח ש"מעתה ייהנה כל תייר נכנס מג'סטה (הטבה) מיוחדת, ועם הגיעו לארץ יזכה לקבל תלושים לצריכת בשר במשך שישה ימים בשבוע". גם ב־1949 הורגש בישראל מחסור בחמאה, והשבוע לפני 70 שנים פורסמה הודעה משמחת: "הגיע מלאי מוגבל של חמאה דנית, שתחולק השבוע לצורכי ילדי תל אביב בלבד. המנה: 50 גרם לילד עד גיל 18, בתמורה לתלוש מס' 30".
כרזה לחמאה // עיצוב: ר. דויטש
פיתוח תעשייה בהרצליה
המפקח על הרכוש הנטוש העמיד ב־7 בנובמבר 1949 לרשות מועצת הרצליה שטח של 500 דונם, לפיתוח אזור תעשייה. מהמועצה נמסר ש"הושלם משא ומתן עם בעל הון אמריקני להקמת מפעל מלט במקום, וכמו כן יוקם גם מפעל לרהיטים מתקפלים". כמו כן, דווח ש"מספר בתי חרושת מתל אביב מעוניינים לבדוק העברת פעילותם להרצליה, ואלו שיעשו כך ייהנו מהנחות מפליגות בארנונה".
סבסוד למחנות נופש
"מדינת ישראל הצעירה התמקדה בשנים האחרונות במלחמה על קיומה. אולם כעת, כשיש לנו מדינה עצמאית, רצוי לתת את הדעת לענייני בילוי ונופש, שיחזקו את נפש הצבר הישראלי." כך אמר א.פ סקולמן, יו"ר תנועת מחנות הנופש היהודיים בארה"ב, בעת ביקורו בארץ השבוע לפני 70 שנים. הוא הוסיף: "אנו נסבסד בציוד מחנאות כל עירייה ומועצה מקומית שיקצו בשטחן אזור עבור מחנה נופש לצורכי בני הדור הצעיר".
הנעלמים / מקצועות שהיו
בודק דלתות
"רק אחרי שיהיה לנו גנב עברי ראשון נהיה ככל העמים", ניבא בזמנו המשורר ביאליק. למרבה הצער הגנבים אכן הגיעו בהמוניהם, בתקופה שבה חסרו אמצעי מיגון משמעותיים. בודק הדלתות היה מגיע כמה פעמים במהלך הלילה ובודק את דלתות בתי המסחר ששילמו על שירותיו, ואחרי שווידא ש"הכל בסדר" היה משאיר אחריו פתק (בתמונה), שקופל והוכנס על ידיו בחרך שבין הדלת והמשקוף.
צילום: מאוסף אריה רייכמן
הצרכנייה / פריטים מאז
מסרק כיס
מסרקי הכיס הקטנים מפלסטיק נמכרו על ידי רוכלים שסבבו ברחובות הערים, והיו פריט הכרחי לנערים ולגברים הצעירים של הזמנים ההם. הללו הקפידו שלא לצאת בלי המסרק מפתח הבית, ואף נהגו לאפסן את אביזר הטיפוח בכיס האחורי של המכנסיים. לקראת כל פגישה עם בת המין הנגדי נשלף המסרק בהסתר, כדי להיטיב את מראה הבלורית המתנפנפת. אופנה זו הלכה ודעכה עם השנים, וכיום נדיר למצוא צעיר שאכפת לו מהשיער שלו עד כדי כך.
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
יום הולדת לעיתון "דבר"
צילום: Van Der Poll
השבוע לפני 70 שנים חגג העיתון "דבר", במשכנו שברחוב שינקין בתל אביב, את שנתו ה־24 (הוא הוקם ביוני 1925) ואת צירוף העובד ה־400 לשורותיו. באירוע כיכבו שלושת עורכיו החדשים - הרצל ברגר, ד"ר יחיאל הלפרן וחיים שורר - שהחליפו את זלמן שזר, עורך "דבר" מ־1944 (אחרי ברל כצנלסון, המייסד). שזר פרש מהעיתון כדי לכהן כשר החינוך והתרבות, ולימים נבחר לנשיא השלישי. בצילום: מנהל מחלקת סדר הדפוס של העיתון, 1949
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו