חוקרת בדקה: הדתה? ישראל חילונית יותר

במדד הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2017 טענו 53% מהציבור הרחב כי הדתיים משתלטים על המדינה. בקרב הנשאלים החילונים הנתון היה גבוה אף יותר ועמד על 79%. לכאורה מדובר בעוד נתון שמלמד על שיח ההדתה המקטב והמפלג שנוצר בשנים האחרונות ומשמש בסיס למלחמת תרבות ענפה. אולם לפי מכון ון ליר, שניתח את סקרי השנים האחרונות בנושא, מדובר בשיח רדוד שאינו משקף את המציאות השונה והמורכבת שבשטח.

"יותר אנשים נוטים להגדיר את עצמם בקטגוריות הקצה, דתיים או חילונים, ופחות בקטגוריות הביניים", אומרת ל"ישראל היום" ד"ר יוכי פישר המשמשת משנה לראש המכון, ראש תחום קדושה, דת וחילון ועמיתת מחקר בכירה. 28.4% הגדירו את עצמם בשנת 2002 כמסורתיים שאינם דתיים. בשנת 2015 ירד שיעורם ל-23.8% בלבד. לדברי  פישר, הגדרה זו לא נובעת משינוי תרבותי שחל בקרבם.

"הטענה שלנו", היא מציינת, "שהם עושים זאת מכיוון שהם מעוניינים לשייך את עצמם לאחד המחנות, במעין ציפוף שורות, ומתאימים את עצמם לשאלות ולרמת השיח שהוא קוטבי מאוד, שלא לומר מלחמתי". מבט על סקרי הלמ"ס, המכון הישראלי לדמוקרטיה, PEW ועוד, בשנים 2009 עד 2017, מעלה תמונה ולפיה הקיטוב בין הצד הדתי והחילוני לכאורה מתחדד. במכון, שמתמחה במחקר בין-תחומי בנושאים שונים המשקפים את המתחים השונים בחברה הישראלית, מתייחסים לנתונים בצורה אחרת לחלוטין.

ד"ר יוכי פישר // צילום: תמר עבאדי, מולטימדיה ון ליר

אחד הנתונים שעליה הסתמכה ד"ר פישר, ושעיבד גלעד רובינשטיין, שסייע לה, נגזר מהסקר החברתי של הלמ"ס, בו אמרו 18% מהיהודים כי הם דתיים יותר מבעבר, ואילו 16% ציינו כי הם דתיים פחות מבעבר. נתון זה מלמד כביכול על חידוד הקצוות, אך לשיטתה, הוא מראה לא פחות על כך שרוב הציבור נותר יציב באורחות חייו. "יש פער גדול בין השיח המקוטב על הדתה והחלנה לבין הנעשה בשטח. יש סתירה בין הנתונים לבין המציאות, מכיוון שהחברה היא הרבה יותר מורכבת ונמצאת הרבה יותר במרכז הרצף מאשר הייתה אי פעם".

אבל זה נוגד חלק מהסקרים שמתפרסמים אחת לתקופה, שאת חלקם גם אתם ניתחתם.

"חלק גדול מהסקרים נעשים בהקשרים של התקופה הנוכחית, שבה השיח מאוד מפולג ואנשים נדרשים למקם את עצמם בצד זה או אחר ולשוות לעצמם זהות ברורה. אבל ההבדלים בין הצדדים הם לא דרמטיים. למשל, מהשיח הזה היינו מצפים לראות עלייה גדולה מאוד בשיעור הדתיים כי הרי יש כביכול הדתה. בפועל, למעט העלייה באוכלוסייה החרדית שהיא לא יותר מנגזרת דמוגרפית, אין בשנים האחרונות עליה דרמטית לא בצד הדתי ולא בצד החילוני, בטח לא בשל תמורות תרבותיות ודתיות".

ועל מה את מבססת את ההנחה ששיח ההדתה לא משקף את המציאות בשטח?

"אם תסתכל בציבוריות הישראלית תראה שיש תהליכים שמבטאים חילון לצד דתיות והם לא בהכרח סותרים זה את זה". בשבוע הבא תשתתף ד"ר פישר בפאנל, שיהיה אחד מסדרת אירועים מבית המכון שיתקיימו במספר ברים בתל אביב ויעסקו בנושאי החילוניות הישראלית, תחת הכותרת "ברוך ה', ישראל מתחלנת". שם הפאנל לא נבחר במקרה והוא משקף את דעתה של החוקרת על המציאות האמיתי כפי שהיא רואה אותה ויש לה גם הסברים ודוגמאות. "יש יותר נישואין ואפשרויות קבורה מחוץ לגבולות הרבנות. יש כשרות פרטית, תחבורה ציבורית בשבת. לצד זה, יש גם יותר סממנים דתיים, כמו הפרדה מגדרית, שלא היו בעבר".

ואיך הם לא סותרים אחד את השני?

"קח את נושא ההפרדה המגדרית. לפני 30 שנה הציבור החרדי לא הלך למופעים והנה, כיום הם משתתפים באירועים שמסווגים כחלק מהתרבות החילונית, רק שבתוך זה הם מנסים לשמור על אורח חייהם בצורה דתית ואולי אפילו דתית יותר מבעבר. הם עוברים תהליך החלנה, אך לא במובן של נטישת אורח חיים דתי ושומר הלכה.

"דוגמא נוספת זו ההפרדה באקדמיה. ניתן לראות את ההפרדה הזאת כהתחזקות דתית או הדתה, אבל בתמונה הכוללת מדובר באוכלוסייה שמרנית שנפתחת והולכת למוסדות שהם חילוניים במהותם, כמו אוניברסיטאות, וצורכת מוצר חילוני כמו השכלה. יש מי שרואה בזה הדתה ויש מי שרואה בזה דווקא חילון. הציבור החרדי הפנים ערכים ליברליים חילוניים כמו הזכות למימוש עצמי והשתלבות בחברה ובעצם בשמם הם מבקשים את ההפרדה. הם עוברים תהליך של חילון ובתוך המרחב החילוני הם רוצים לעשות את זה באופן שיהיה להם נוח מבחינת אורח החיים".

"בציבוריות הישראלית יש תהליכים שמבטאים חילון לצד דתיות. ההופעה של מוטי שטיינמץ בעפולה" // צילום: גיל אליהו-ג'יני

הדוגמאות של ד"ר פישר, לחילון וקודש המשמשים בערבוביה, לא נעצרות בנושא מופעי התרבות והאקדמיה אלא מתבטאות לדעתה גם בנכונותם של יותר ויותר חרדים להתגייס לצה"ל לצד הדרישה מצדם להקים מסגרות צבאיות המתאימות לאורח חייהם. לכך היא מוסיפה התייחסות מעניינת לנושא שנחשב לדתי במהותו, אך היא רואה בעיסוק הגובר בו דווקא תמונת מראה של ההדתה. "בהתגברות העלייה להר הבית יש יותר דגש על הפן לאומי ופחות הדתי. הרי בציבור החרדי וגם בחלק נכבד מזה הדתי לאומי, אוסרים הלכתית עליה להר הבית, אז את הסחף לכיוון הזה קשה להגדיר רק כדתי אלא יותר לאומי. וכשמדברים על צד לאומי, יש בו כבר לא מעט סממנים חילוניים".

אז מדוע יש פחד כל כך גדול מכפיה והדתה?

"פה הקושי והפרדוקס של העולם החילוני", היא מנתחת, "הוא לא מבולבל כי הופכים אותו ליותר דתי, אלא מכיוון שהגבולות הליברלים שלו עומדים במבחן. באופן כללי, החילוניות הצליחה מאוד ועכשיו היא צריכה להכיל בתוכה הרבה יותר דתיות של הפרטים שנכנסו תחת קורתה".

לדבריה, יש כיום יותר גמישות דתית וסקאלה רחבה ברמה המסורתית והדתית. "יש דתיי רצף ומסורתי רצף וגם מאמיני הרצף. יש בחברה הישראלית תהליכים משמעותיים ודו כיווניים הן לצד הדתי והן לזה החילוני ולאו דווקא לקיצוניות של שני הצדדים. המלחמות על הדתה או החלנה הן שטחיות והשיח הזה הוא חלק מהבעיה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו