השנה היא 2019, ועדיין מישהו חושב שריאליטי שירה בטלוויזיה זה הדבר הבא. כבר סובבו את הפוני הזה כל כך הרבה פעמים שהטריק הזה כבר לא עובד, וזה לא משנה אם תקראו לזה "דה וויס", "גוט טאלנט", "כוכב נולד" או "בית ספר למוסיקה". נדמה שהתעשייה הזאת כבר מיצתה את עצמה, וכל ריאליטי חדש שמנסה להמציא את הגלגל מסתיים בפנצ'ר.
• "התורה לא אוסרת": הנינג'ה החרדי מדבר
• נשך ונישק בכוח: זוכה האוסקר מסתבך
• יום ההולדת המוגזם של ליאם גולן
• דרישה מרוטרדם: שתפו את פלשתין באירוויזיון
בתעשיית הטלוויזיה צריך כל הזמן להצדיק את הקיום של חברות הפקה וגופים משדרים, וכשמתקשים להמציא דברים חדשים, עושים עוד מאותו דבר ומקווים להתגלגל עם זה עד הדבר הבא. בנטפליקס עלה לאחרונה "Rhythm + Flow", עוד ריאליטי מוזיקלי, כשהפעם הוא מתרכז בז'אנר אחד - היפ-הופ. יש תוכניות ריאליטי גם למוזיקת קאנטרי, שנחשבת לפופולרית ביותר בארה"ב, כך שאפילו עניין ההתמקדות בז'אנר ספציפי לא חדש.
שלושה ראפרים מצליחים נבחרו להיות השופטים בריאליטי: טיפ (T.I. Harris) קארדי בי וצ'אנס דה ראפר. שלושתם מתחזקים קריירות מצליחות בתחום שלהם, ולמרות זאת הם "פינו זמן" לעשות סיבוב טלוויזיוני כדי "למצוא את הסופרסטאר הבא בראפ" ועל הדרך לגרוף עוד קצת יחסי ציבור ומזומנים.
עולם ההיפ-הופ הוא עולם של פוזה ואטיטיוד, ושלושת השופטים לא חוסכים מהצופים שלהם משניהם: מטוסים פרטיים, מכוניות פאר ותכשיטים בהגזמה הם רק חלק ממה שרץ על המסך וממחיש את חיי המותרות של מי שהגיעו לפסגה. וזה כל כך בולט לנוכח העוני, האלימות, הפחד והגזענות שאיתם מתמודדים המשתתפים בתוכנית ברמה היומיומית. עבורם הצלחה בתוכנית היא לא רק התחלה של קריירת שירה, פרסום וכל מה שמתלווה לזה. עבורם מדובר בגלגל הצלה מחיים קשים, מרדיפה, ממעגל של פשע - תקווה לחיים חדשים.
בפרקים הראשונים כל אחד מהשופטים חוזר לעיר הולדתו ולמקורות שמהם צמח כדי לתת במה ליוצרים מקומיים ולהביא אותם ללוס אנג'לס, להתמודד מול האחרים. קארדי בי נוחתת עם מטוסה הפרטי בניו יורק ועושה אודישנים ליוצרים מקומיים. טיפ מגיע לאטלנטה וצ'אנס לשיקגו. כל אחד מהם בוחר עשרה מתמודדים שיטוסו ללוס אנג'לס.
כל ריאליטי חדש שמנסה להמציא את הגלגל מסתיים בפנצ'ר. "Rhythm + Flow" // צילום מסך
כמיטב מסורת הריאליטי, גם ב"Rhythm + Flow" המצלמות מלוות את המתמודדים הבולטים בחייהם הפרטיים, מראות את המצוקה והעוני, את החיים בצל כנופיות הרחוב, את הטרגדיות האנושיות ואת התחושה שאפילו החוק לא מגן עליהם מאנשי אכיפת החוק. וזה משהו מאוד בולט בריאליטי הזה - כל הסיפורים קשים, רובם דומים זה לזה בצורה כזאת או אחרת ולכן הם הופכים לאוסף כמעט אחיד של סיפורים שאי אפשר לקשר למי שסיפר אותם בהכרח.
העובדה ש"Rhythm + Flow" משודר בנטפליקס מאפשרת לריאליטי לשמור על אותנטיות בכל מה שקשור בהיפ-הופ. מי שמכיר את הז'אנר יודע שכמעט אין שיר שאין בו קללות ודיבור על סמים וסקס, ומהבחינה הזאת, התוכנית הזאת לא היתה עוברת בשום גורם משדר מסורתי בלי שהיה נשמע צפצוף בכל משפט שני. ולמרות זאת, "Rhythm + Flow" בארבעת פרקיה הראשונים, לא מספקת רגעים של התרגשות מקול יוצא דופן או מביצוע שטרם נשמע, והיא מוכיחה שאין חדש תחת הריאליטי - מדובר בבזבוז זמן אחד גדול.
"Rhythm + Flow" ("זורמים"), נטפליקס
• לידיעת אופירה: אייל גולן סולח לך
• "הנערים": אין צד צודק, אין צד מנצח
• פייק ניוז: השמועות שאין עליהן מחילה
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!