נדמה לי שצריך מידה אלמנטרית של יושרה כדי להודות שהמילה "פרנויה" גדולה על החשש מהתרחישים שמהם מזהירים בסביבת ראש הממשלה.
אחרי התנהלותו התמוהה וחסרת הפשר של ליברמן בשנה האחרונה, כל יחס אחר לתוכניות הפעולה האפשריות שבהן הוא עשוי להיות מעורב, הוא בגדר שאננות. למעשה, כשמדובר ביו"ר ישראל ביתנו, הניסיון מלמד לדאבוננו שהתסריט הפרוע ביותר צריך להילקח כהנחת עבודה ריאלית. אחרי בחירות אפריל הוכיח שאינו חושש להצטייר כשחקן בלתי צפוי; וסביב מועד ב' הבהיר סופית שלמחנה הלאומי, שפעם היה ביתו, שוב אין סיבה לתת בו אמון.
העניין הוא שבימים של קיטוב פוליטי ומאבק בין־גושי על הגמוניה, אי אפשר להיות באמת בקבוצה משלך. כשאתה מסב נזקים מכוונים לקבוצה א', אתה באופן אוטומטי משחק לטובתה של קבוצה ב'. היו מי שברח להם צחקוק כשנתניהו הזהיר מכך, אבל אנו עשויים לגלות בימים הקרובים עד כמה היתה מדויקת הדיאגנוזה שלו: ליברמן באמת מוכיח שהוא בשמאל. אם לא אידיאולוגית, אז בוודאי פוליטית־גושית.
אין עם זה בעיה, אגב. מותר להיות בשמאל, מותר לתרום אצבע להקמת ממשלת שמאל, כולל כזו שנתמכת מבחוץ או מבפנים על ידי המפלגות הערביות. אבל ליברמן, לפחות ברמת ההצהרות, לא מוכן לנגוע במקל אפילו במרצ. הוא משוטט לכאורה באזור המפורז של ממשלת אחדות ליברלית, אבל ככל שמתארכים הימים מתחוור שהוא דוהר בדהירת אמוק לעבר הגבול המרוחק שלו. עוד כמה דילוגים, והוא בשטח שהוא עצמו מגדיר כתחום האויב.
אם וכאשר יקבל גנץ את המנדט להרכיב ממשלה, ישתנו הנחות היסוד של רטוריקת המשבר הפוליטי. לפתע, המוצא מהפלונטר יעבור דרך תמיכה "טכנית" בממשלה כלשהי, ובלבד שהסתימה תשתחרר. האווירה הזו תייצר את הלגיטימציה, שלא לומר הכורח, למהלך חריג של תמיכת ליברמן בממשלה צרה שתוקם בתמיכת גוש השמאל והמפלגות הערביות, לכאורה רק כדי ליפול ולהיערך מחדש לבחירות.
ליברמן כל כך משתוקק להיות חתום על צו הסגירה של עידן נתניהו, שהוא היה מוכן לערוק מהמחנה הלאומי אחרי הבחירות ולגרור את המדינה למועד ב'. מצפונו לא ייסר אותו אם גם תקום למען המטרה הזו ממשלת שמאל צרה.
אבל אם מישהו סבור שהמפלגות התומכות לא יתבעו את התמורה שלהן מהממשלה שתקום, או שהשמאל עצמו יוותר על הזדמנות להגשים משהו מסדר היום האידיאולוגי שלו רק בגלל שזו "ממשלה צרה" עם תוחלת חיים מוגבלת - הוא טועה. ואפשר להיות גם בטוחים שאף פרשן פוליטי לא יכנה את גנץ בלעג "ראש הממשלה הזמני" ואת הממשלה "צרה" כדי לקעקע את הלגיטימציה של החלטותיה. זו תהיה ממשלת שמאל, ועד שתהיינה בחירות, אם בכלל תיפול כל כך מהר, היא תפעל לפי מצע מפלגותיה וברוח התחייבויותיה למי שתמכו בה. ואי אפשר יהיה לבוא אליה בטענות.אלא שההיסטוריה הפוליטית של ישראל מלמדת שאין ממשלת שמאל צרה מדי ואין כהונה קצרה מדי כדי לקבל בה החלטות אסטרטגיות שאת נזקיהן, באופן פרדוקסלי, תיקרא לתקן ממשלת הימין שתיבחר לאחר מכן.
כן, כדי לקבל את הראש של נתניהו על מגש, ליברמן יחדש פה את ממשלת אוסלו.