"הבעיה שפותרים כל דבר באלימות": איך ניתן לעצור את הרציחות במגזר הערבי?

בעקבות העלייה באלימות במגזר הערבי שחלה לאחרונה (11 נרצחים בחודש האחרון, 65 נרצחים מאז תחילת השנה) דיברנו עם מספר מובילי דעת מהחברה הערבית על דרכים אפשריות לפתרון המצב. 

נאיל זועבי, מנהל בית הספר היסודי בטמרה, אומר בשיחה ל"ישראל היום" כי על החברה הערבית להתגייס כאיש אחד לטיפול כולל בבעיית האלימות. "חברי הכנסת הערביים עוסקים בכל נושא חשוב שיש בעולם וזו טעות, הם צריכים לפנות את כל סדר היום שלהם עבור הנושא המרכזי הזה. 

"צריך שכל האימאמים במסגדים, כל השייחים וכל אנשי הציבור ידברו בקול נגד האלימות בחברה הערבית, שיסבירו שזה נגד הדת עצמה, שיסבירו וידברו על זה בלי סוף. לאחר מכן שיאגרו משאבים בתוך הרשויות הערביות כדי להתמודד בעצמם עם המציאות. מעבר לזה, על המגזר לחבק חיבוק עז את המשטרה ולא לראות בה אויב. בנו שתי תחנות משטרה ביישובים ערביים, ומה קרה? הפגינו נגד התחנות האלו במקום לסייע להן. לא מבינים שזה זה אינטרס ערבי. צריך לשנות את כל המבט אצלנו בציבור"

צריך להכריז על מצב חירום במגזר

היועץ האסטרטגי ופעיל הציבור, מוסא חסדייה, אומר כי "צריך להכריז על מצב חירום. כל יום יש כאן רצח, יש פשע. בשנה שעברה 62 אחוז מהנרצחים במדינה היו ערבים. יש כאן בעיה קשה. צריך לפעול כי האלימות הזו תעבור לכל החברה, כולל לחברה היהודית. בואו תעצרו את זה ביחד איתנו. מנהיגי הדעת הערבים וכלל אנשי הציבור צריכים לעזור, יחד עם הממשלה. צריך להתעורר מיד. 

"אני קורא לרשימה המשותפת לעסוק קודם כל בזה. יש לכם 13 מנדטים, קיבלתם את האמון של המגזר, אתם אחראים למצב שלנו, אז בואו תובילו את המאבק. קראו ליום שבתון כדי לעסוק רק בזה, להדליק את הנושא, להפגין על זה בכיכר רבין, לקרוא לעזרה מהחברה היהודית. 

הח"כים הערבים צריכים לפנות את כל סדר היום שלהם עבור נושא האלימות // צילום: אורן בן חקון 

"מעבר לכך, המשטרה צריכה לשבת בתוך היישובים הערביים ולשנות את העור שלה. לא להגיע רק לתת דו"חות או בגישה של אנטי, היא צריכה לבוא בפנים חייכניות, להראות שהיא באה לטובת הציבור, הדבר החשוב ביותר זה הביטחון האישי. הציבור רוצה שהמשטרה תהיה ריבון ושתהיה ידידותית. הנוכחות הזאת של המשטרה תמנע המון מהאלימות העצומה ברחוב הערבי. 

"מה שקורה היום זה בעצם שאנשים לוקחים את החוק לידיים. האלימות היא ברמות שונות, זה לא רק משפחות פשע, זה סמים, מכות, גניבות ופרוטקשן. המשפחות האלו נכנסו לפתרון סכסוכים בין אנשים. אם יש לי סכסוך עם פלוני אז אנו סוגרים אצלם את הסכסוך והם מקבלים כסף. הם הפכו להיות בית משפט, לאיפה הגענו? אנחנו רואים גם איך סכסוכים רגילים הופכים להיות מאבקים אלימים, איך משתמשים מיד בנשק בלתי חוקי. 

"במגזר הכללי לא מרבים להשתמש בנשק במהלך סכסוכים, אצלנו סכסוך רגיל מהר מאוד הופך להיות עם נשק. זה הפך לדפוס מקובל וזה בגלל שאומרים אין משטרה ואין בית משפט, ולכן עוברים לנשק. אפילו ויכוחים בכביש הופכים לירי ולמקרי רצח. זה גם יכול להיות אלימות במשפחה, שגם הסולחות כבר לא עוזרות, וכל יום הדבר הזה רק עולה ועולה. 

זירת הרצח בעכו, אתמול // צילום: מישל דוט קום

"ואז יש אלימות נגד נשים שזה דבר נורא, אלימות בבתי הספר. ופה אני לא מדבר על משפחות פשע, אלא על אנשים נורמטיביים. למשל, אבא רצח את הבת שלו בגלל שהיא הייתה נוצריה והתאהבה במוסלמי. והוא עוד אח של השופט קרא מבית המשפט העליון. אתה מסתכל על מקרים כאלה, עומד ולא מבין. 

"בנוסף, גם העוני בחברה הערבית גורם לאלימות. לפעמים אתה מגיע לרמות אלימות כדי להשיג כסף. 35 אחוז מהציבור הערבי לא מרגיש ביטחון, זה דבר נורא. יש בעיית תשתיות, הכבישים צרים, אין בנייה והצפיפות הזו גורמת למריבות, כולל רצח. 

"כנסו אלינו פנימה"

תאבת אבו ראס, אחד ממנהלי קרן אברהם לחיבור בין החברה היהודית לערבית, אומר כי בסקרים הציבור הערבי מביע נכונות לפעול עם המשטרה, אבל למעשה הוא פוחד לחייו. "יש כאן מצב של ביצה ותרנגולת. אנשים סייעו בעבר למשטרה אבל נרצחו כי לא שמרו עליהם טוב, וככה נוצר חשש והציבור לא מסגיר פושעים. לכן נדרשת תוכנית אסטרטגית לאומית. במגזר שלנו קודם כל יש תפקיד מכריע למערך החברתי. לבית, לקברניטי העיר, ולכן צריך לפעול בשיתוף פעולה איתם. אני אומר שכמו שהממשלה קידמה תוכנית פיתוח כלכלית לציבור הערבי וזה עובד, כך יש צורך בתוכנית כזו גם בתחום הפשע. 

"הרצח במגזר שלנו מגיע כמה סיבות. הראשונה היא סיבה כלכלית משמעותית. כלומר, יש ערים עם 20 אלף איש שאין בהן סניפי בנקים. מה קורה בגלל זה? אנשים לווים כסף בשוק השחור, ועל הרקע הזה צומחת פשיעה. כמו כן, אנשים רוצחים על רקע מצוקת דיור אדירה שיש אצלנו. יש תחרות קשה על כל מטר בחברה הערבית, וזה גורם לרציחות. לכן סוגיות דיור ותכנון מתאר כולל ליישובים הן משמעותיות. מעל כל זה יש להעניש בחומרה מי שמחזיק נשק. במגזר יש 400 אלף כלי נשק - רבע מהמגזר - וצריך לאסוף את הנשק הזה. כיום המדינה אין למדינה את המשאבים לכך. 

"היום כשיש חתונה אז המשטרה עוצרת את החתן, לכן מיגרו כמעט את הנושא, אבל זה לא מספיק כי לצערי יורים גם ברחובות. המדינה לצערי לא קיימת ברחוב הערבי, כנסו פנימה, אנו רוצים שתגיעו, אין ביטוח לאומי, אין משרד פנים, אין משרדי תחבורה ומשרדים אחרים, איפה סמלי השלטון של המדינה? הכל לא קיים, וככה האזרח הערבי מתנהג כאילו הוא לא חי כאן". 

"לחנך לדיאלוג ולקבלת ביקורות"

ד"ר אברהים אלבדור, מרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי וחבר מועצת לקיה, טוען כי הפתרון טמון בשלושה מישורים עיקריים: חינוך, אכיפה ושינוי ההתיישבות השבטית. 

"בחינוך, עלינו לחנך את ילדינו להיות שומרי חוק, להימנע מאלימות ומהחזקת נשק לא חוקי. לחנך לדיאלוג ולקבלת ביקורות, לאפשר לתלמידים לקיים מועצות תלמידים לעידוד החיים המשותפים בחברה שלהם, ולהשקיע בתקציבים לחינוך בלתי פורמאלי. בנוסף יש לחזק את השייכות למקום ולפעול לחיזוק הערכים המסורתיים והדתיים של התלמידים. 

באכיפה, על המשטרה לפעול ביד נוקשה תוך שיתוף פעולה מצד הקהילה כנגד כל מי מחזיק נשק או נוקט באלימות. 

כל זה צריך להגיע בשינוי ההתיישבות השבטית, אופי ההתיישבות הנוכחי המבוסס על שבטיות ומשפחתיות, וזה לא עוזר למיגור התופעה. ההיפך הוא הנכון. כאשר כל משפחה מתגוררת בנפרד ממשפחות אחרות, שיטת התיישבות זו מונעת פתיחות כלפי משפחות אחרות".

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו