מתישהו באמצע הראיון עם מאט סימונס השיחה מתנתקת. אחרי מספר דקות של תסכול הוא חוזר אל כותב שורות אלה בהודעת וואטסאפ. "אני מצטער", הוא מסמס. "בדיוק עברתי את הגבול לבלגיה, אני מופיע הערב בעיר בשם לייז'. כנראה איבדנו קליטה במעבר. רוצה להתקשר שוב?". אלה הם חייו של סימונס כיום. האיש שבגיל 18 עשה עם חברים יורו-טריפ של אמריקאים במקומות כמו ספרד, איטליה וצרפת, מבלה חלק נכבד בימים אלה בסיבובי הופעות באירופה, שם הוא מופיע בפני הקהל הגדול ביותר שלו. איכשהו, השירים שלו הפכו להיטי ענק דווקא ביבשת הרחוקה ממנו, וכמעט פסחו על האוזן האמריקאית. לא שיש לו בעיה עם זה.
• סיכום עשור: יותר אייל גולן מעומר אדם
• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
• בואו לבחור את הפרק הכי טוב של "חברים"!
"אני לא ממש יודע להגיד לך למה הצליח לי פה יותר מאשר בארצות הברית", הוא אומר. "באירופה הקהלים שלי הרבה יותר גדולים. אני חושב שההופעה הכי גדולה שלי הייתה מול 65 אלף איש, ובאמריקה אני לא מופיע מול קהלים בסדר גודל הזה". איפשהו במעברים בין מדינות אירופה הוא הולך לקפוץ גם לישראל. זה יקרה ב-30 בנובמבר במועדון הבארבי בתל אביב, אבל במקרה זה דווקא לא מדובר בטריטוריה שטרם נחקרה.
"ביקרתי כבר פעמיים או שלוש בישראל", הוא מפתיע. "בפעם הראשונה זה היה כשהייתי בן 25 במסגרת סיור של 'תגלית' וזה היה טיול מדהים. יצא לנו לראות הרבה מהארץ בטיול הזה, אבל הייתי רוצה לראות עוד. אחר כך באתי לישראל ב-2017 כדי לעבוד עם מפיק מוזיקלי על החומרים שלי, ואז ביליתי תקופה קצרה בתל אביב. זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת ביליתי המון זמן אצלכם. סבתא שלי היא יהודייה מזרח-אירופאית ואני בהחלט מתרגש להגיע לשם, כי אני לא חושב שאי פעם הופעתי במזרח התיכון".
נתקלת בקריאות לבטל את ההופעה מטעמי חרם תרבותי?
"היו כמה אנשים שכתבו לי, אבל זה לא משפיע על התכנית שלי. לא הייתי רוצה למנוע מאנשים בישראל מלקבל מוזיקה טובה. מוזיקה יכולה לפתור המון בעיות".
מאט סימונס, 32, לא באמת היה אמור להפוך לאמן פופ. מוזיקאי הוא כנראה היה בכל מקרה – קשה שלא, כשאתה מגיע ממשפחה מוזיקלית שכוללת סבים וסבתות זמרי אופרה, ואתה עצמך מתחיל לנגן בסקסופון בגיל חד ספרתי. אבל קשה להגיד שמישהו במשפחת סימונס יכול היה לחזות את הפיכתו לפזמונאי ומנפק להיטים, כשהאוריינטציה המוזיקלית המקורית שלו הייתה בכלל ג'אזיסטית. בחייו הצעירים הוא הספיק ללמוד לנגן על פסנתר, גיטרה וקלרינט, ואפילו הוציא תואר בלימודי סקסופון. התחנה הטבעית הבאה עבורו, כמו כל מוזיקאי היפסטר אמריקאי, הייתה מעבר לברוקלין.
אלא שמתישהו בשנות העשרים שלו הוא הבין שעם כל הכבוד לג'אז, מי שרוצה לדבר אל קהלים גדולים יותר צריך לדבר בשפה שכולם יבינו. כך, אחרי שניסה לרצות את האינטלקטואלים והמתנשאים מוזיקלית, הוא החל להקליט בגיל 25 יצירות קלות לאוזן ולמערכת העיכול. מה שהתחיל כהצלחה דווקא בהולנד מכל המקומות, עם הוצאת אלבומו הראשון "Pieces" ב-2012, הפך כבר לתופעה אירופאית בזכות האלבום "Catch & Release". אבל לפני הכל – נחזור רגע לכל הג'אז הזה.
איך קרה שנמשכת דווקא לג'אז?
"אולי זה בגלל שניגנתי בסקסופון מגיל מאוד צעיר וזו הייתה התפתחות טבעית. התאהבתי במוזיקה הזאת והרגשתי בה משהו מאוד אינטלקטואלי. אבל כן, ללא ספק היה לי את הטעם המוזיקלי הכי מוזר מבין כל החברים שלי, כי אף פעם לא אהבתי רוק. יהיה קשה להוציא את הג'אז מהיצירה הפופית שלי גם כיום, זה חלק ממי שאני".
אמרת "אינטלקטואלי". פופ מנגן על חלקים אחרים לגמרי במוח.
"לגמרי. אני חושב שאם משווים מוזיקה למתמטיקה אז ג'אז זה כפל מסובך. אבל מוזיקת פופ היא בעצמה אתגר. מאוד מסובך לעשות משהו שמדבר לקהל, בגלל שהכלים שברשותך הם לא יותר מרק כמה אקורדים".
אתה חושב שהניגודיות הזו מייצגת מייצג חלקים שונים באישיות שלך? מצד אחד מתוחכם ואנין טעם, מצד שני רוצה לדבר אל ההמונים?
"בהחלט. אני גם חושב שבשלב מסוים התעייפתי מזה שאנשים לא מבינים את המוזיקה שלי. מאוד אצילי לעשות אמנות לשם אמנות, אבל הרגשתי שאני רוצה לספק את הקהל, ועם ג'אז לא תמיד יוצא לך לעשות את זה".
ואז שוב מצאת את עצמך בעמדת המוזר. קהילת הג'אז בטח הסתכלה עליך בעין עקומה.
"קיבלתי יחס קצת מוזר במהלך הלימודים, כי מסתכלים שם על מוזיקת פופ כצורת אמנות נחותה יותר. אבל זה היה כך רק בשנות העשרים שלי. אחרי שפרצתי לעולם האמיתי, הבנתי שאני חייב לעשות כל מה שצריך כדי להצליח. יש בזה משהו מפכח".
ואחרי שהם ראו אותך מצליח ויוצא לסיבובי הופעות עם אד שירן, זה שינה את דעתם?
"אמרו לנו שזו מדינה בטוחה ושאפשר להיות רגועים": הלהקה שנוסעת לייצג את ישראל בתחרות הבינלאומית
"בית הדרקון" ו"הקול בראש": מצאנו לכם את התכנונים הכי שווים לשבוע הבא
פרסומת | יכולים על דור ה-Z?
"מלחמת הכוכבים", ריאן ריינולדס ועוד: כל המלצות התרבות לשבוע הבא
פיוריוסה בקולנוע ותערוכת צילומים מהמלחמה: כל המלצות התרבות לשבוע הבא
"זה לא לגמרי מדויק כי יש עדיין אנשים שיתווכחו עם ההצלחה הזו. אבל אני לא דואג בנוגע לאנשים כאלה".
איך אד במציאות? הוא נראה בעצמו בחור די צנוע שבמקרה נהפך לכוכב-על.
"הוא באמת אדם מאוד נחמד וצנוע. הוא כזה כוח עצום בתעשיית המוזיקה. אני לא חושב שאשלה את עצמי שאגיע לרמה הזו. אני רק רוצה פרנסה ולהמשיך לעשות מוזיקה. במובנים מסוימים אני לא מקנא בחיים שלו. כולם מכירים אותו, הוא לא יכול לצאת מהבית עכשיו".
כפי שבוודאי כבר הבנתם, לא מדובר באמן יומרני מדי. אולי זה קשור גם לעובדה שאת הפרסום הראשוני שלו הוא השיג בימיה המוקדמים של פייסבוק ("לפני שהרוסים השתלטו עליה", הוא אומר בצחוק). אז החל לפרסם מודעות ברשת החברתית, במטרה לטרגט קהל חובב פופ. על אחת המודעות הקליקה חברת צוות הפקה של אופרת סבון הולנדית, שהשתמשה בשירו "With You" כפתיח שלה. מכאן, אתם כבר יודעים את ההמשך.
אז כל מה שהיה צריך זה דולר אחד ליום וקצת מזל?
"אתה יכול לקרוא לזה מזל, אבל אתה יוצר את המזל בשבילך. בתעשיית המוזיקה המודרנית צריך לחשוב מחוץ לקופסא".
אולי בגלל שהוא עצמו פרץ באמצעות פרסומת, אין לו בעיה שהיצירה שלו משרתת חברות גדולות. את "Catch & Release", הלהיט הגדול שלו, אתם אולי מכירים מהרדיו וממועדונים, אבל עבור צופי טלוויזיה רבים הוא מקושר דווקא אל פרסומת מתקתקה (עד בחילה, יש לציין) למותג גלידה ישראלי מצליח. "כן, ראיתי את זה וצחקתי. זה די מגניב", הוא אומר. "אני לא נגד שימוש של חברות במוזיקה שלי, אלא אם זו חברה שאני לא מסכים איתה ולא רוצה שהמוזיקה שלי תהיה מזוהה איתה. אבל גלידה? זה בסדר גמור. אם המוזיקה שלי תהיה מקושרת למשהו, עדיף כבר שזו תהיה גלידה".
• שחר מ"מאסטר שף": "אני טעם נרכש"
• אופירה לא נחה: "אמון זה כמו נייר"
• גילי נגד אופירה: "אני נגעל ממך"
• אופירה ואייל גולן: הציטוטים הגדולים