אם היו מספרים לכם שמחר עובר לגור בדירה מולכם אסיר משוחרר, כיצד הייתם מגיבים? רובנו היה נחרד, חושש, נוקט את כל אמצעי הזהירות ומנסה לבטל את רוע הגזירה. הרי מדובר בעבריין, ופשע בתפיסה הכוללת זה לא משהו ש"נגמלים" ממנו בקלות.
מול התפיסה הדי רווחת הזאת, "רק להיום", הדרמה החדשה שעלתה בסוף השבוע ב-,yes מנסה להאיר מציאות אחרת. מציאות שבה אסירים כן רוצים להשתקם ועושים מאמץ אמיתי כדי לחזור לחיים הרגילים. ההוסטל הוא המקום הבטוח שלהם - "תחנת המעבר" שהיא כבר לא כלא אבל גם לא חיים עצמאיים של אזרח חופשי. שם יש להם מסגרת, ושם הם מקבלים את הכלים לחיים בחוץ.
• אופירה ואייל גולן: הציטוטים הגדולים
• 25 שנה ל"חברים": פרויקט מיוחד
• עדן מי? עמרי בן נתן שוב מאוהב
• אביבית בר זוהר מאיימת בתביעה
• מי הסלב שמתקלח פעם בארבעה ימים?
דברים שלנו נראים טריוויאליים, לאסירים משוחררים נראים מאתגרים ומסובכים. הם גם תמיד יראו את עצמם כאסירים, או לפחות יחשבו שכך כולם רואים אותם. זה אות קין שאי אפשר להסיר. אבל אז באה "רק להיום" ובאמצעות מנעד רחב של רגש שיוצא מהמסך, נוגעת בצופה. היא מספרת את סיפורם של אסירים בשיקום בהוסטל ומביאה מבט מעמיק, מרגש ואותנטי על האנשים ה"מסומנים" - אלה שתמיד יהיו עבריינים בעיני החברה.
"רק להיום" של ניר ברגמן ורם נהרי נוגעת ומרגשת. היא עצובה ומתסכלת לעיתים, אבל תמיד משאירה מקום לתקווה. היא מתארת את מערכות היחסים בין העו"סיות (עובדות סוציאליות) של ההוסטל לבין האסירים המשוקמים. את הגבולות הדקים שבין סמכות לחברות, שלעיתים מיטשטשים ולעיתים נחצים מכורח הנסיבות.
ההוסטל "רק להיום" מנוהל על ידי ענת (טל ליפשיץ המצוינת שנעדרה מהמסך זמן רב מדי). מערכת יחסים אסורה שהיתה לה בעבר עם אסיר (הנרי דוד) חוזרת לרדוף אותה עכשיו כשהיא מנהלת את ההוסטל. במקביל, היא מנסה לנהל חיים נורמליים עם בעלה והילד, אבל הראש שלה (וגם הלב) עם המטופלים בהוסטל.
"רק להיום" בחרה לעסוק בדבר האמיתי. לא עוד סדרת מאפיה של גנגסטרים שמציגה את הפשע בצורה סקסית ומשתלמת. כאן היא משתיקה את כל רעשי הרקע הלא חשובים ומגבירה את קולם של האסירים המשוקמים ועבודתן של העו"סיות. אי אפשר להישאר אדישים לאסירים המשוקמים ולסיפוריהם. זאת החומה שברגמן מצליח לשבור בצורה משכנעת וגורם לנו לראות את האדם שמאחורי הסטיגמה.
עבודת הליהוק משובחת במיוחד: בסדרה משחקים גם שחקנים מקצועיים וגם אסירים משוקמים. אחת המחמאות הכי גדולות שאפשר לתת לסדרה היא שאי אפשר להגיד מי שחקן ומי אסיר משוקם.
"רק להיום" בנויה כך שפרקיה הראשונים מהווים את המסגרת לסדרה: החיים בהוסטל, הרקע של הדמויות עם התמקדות בענת, ובהמשך לאחר שההוסטל נסגר כל פרק מוקדש לדמות אחת ברזולוציה גבוהה. במהלך צילומי הסדרה נסגרו כמעט כל ההוסטלים בארץ לאסירים משוחררים בשל היעדר תקציב. הנתונים הסטטיסטיים מדברים על כך ש-%43 מהאסירים המשוחררים ישובו לכלא בטווח של חמש שנים משחרורם. ברגמן ושאר שותפיו ליצירה מנסים להסתכל על החצי המלא של הכוס, ולהראות שתהליך השיקום מחוץ לכלא הוא משמעותי בחזרתם של האסירים לחברה. ואולי מישהו שמקבל החלטות יצפה בסדרה והיא תגרום לבחינה מחדש של תקצוב ההוסטלים.
"רק להיום" היא דרמה איכותית ומעמיקה שמצליחה לתווך לצופה בבית עולם מרוחק ודחוי בצורה כנה ואותנטית. היא הרבה יותר מ"בידור", היא משמיעה את קולם של אלה שהחיים פחות האירו להם פנים ומבקשת מכם לתת להם הזדמנות שנייה.
"רק להיום", yes VOD ,yes EDGE
• אייל גולן התארס: הפוסטים הכי מצחיקים
• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
• המייקל של לואיס שוב שובר את הרשת
• מה עשה עומר אדם אצל הרב ברלנד?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
