בכחול לבן יודעים היטב שאין להם מספיק אצבעות בגוש השמאל־מרכז יחד עם ליברמן להרכבת ממשלה. אפילו עם הרשימה המשותפת - גוש מרכז־שמאל לא מצליח להרכיב קואליציה; ליברמן פושט לא יישב עם איימן עודה באותה ממשלה. כתוצאה מכך, די ברור לראשי כחול לבן שהקרב שלהם כרגע הוא למנוע 61 ממליצים מנתניהו.
איך הם חושבים להגיע ליעד הנכסף, ובאמצעותו להתקדם לעבר הקמת ממשלה? את הרמז קיבלנו לקראת סוף השבוע שעבר, כשיו"ר הרשימה, בני גנץ, הודיע שהוא מבטיח להקים ממשלה חילונית־ליברלית, ולמעשה חשף טפח מתוכנית העבודה של כחול לבן. המפלגה תנסה להתגבר על המכשול העומד בדרכה - היעדרה של אפשרות ריאלית להשגת 61 חברי קואליציית שמאל־מרכז יחד עם ליברמן - וליצור את התנאים שיהפכו אותה, גם במצב זה, למפלגה שתקבל הזדמנות ראשונה להרכיב קואליציה. את מפת הדרכים הזאת ניתן לכנות "תוכנית שלושת השלבים" של כחול לבן.
צילום ארכיון: עמי שמיר
1. בשלב הראשון, כחול לבן צריכים לעשות הכל כדי להיות המפלגה הגדולה בכנסת. לצורך כך הם מתחילים לפגוע בשותפים ה"טבעיים" שלהם, שעד לאחרונה נכנסו איתם מתחת לאלונקה במסע ה"אנטי־ביבי" המפרך.
אהוד ברק כבר מיצה את פוטנציאל ההתססה בתוך המחנה, והיכולת שלו לנקז כעס ולהפיק ממנו סחף אנטי־נתניהו עבור הגוש כולו, מיצה את עצמו. הוא במקום לא ריאלי ברשימה, והמפלגה שהוא הלחים עם מרצ וסתיו שפיר מתכווצת בסקרים. כל שנותר לכחול לבן לעשות הוא לבדוק כמה מצביעי אנטי־ביבי עוד אפשר לקלף ממנה.
עמיר פרץ והעבודה־גשר בדקו לרגע את התגובה לאופציית נתניהו, אך חזרו לסורם. הם כבר לא מי יודע מה משפיעים, ובגוש כחול לבן אין שום התנגדות שמפלגה זו תימחק לחלוטין. בדיוק להפך, סביר ביותר שהם אפילו מייחלים לכך, כי הם סבורים שרוב מצביעי העבודה ינדדו אליהם.
עוד בנושא:
• ערוץ הבחירות המיוחד של "ישראל היום"
• למה לחכות לבחירות? הרכיבו את ממשלת החלומות
• שמולי: "הפחד מנתניהו משתק את גנץ ואת בכירי כחול לבן"
• כחול לבן שוב מסתבכת: גנץ, אשכנזי - וההבטחה הסודית
נותרנו עם ליברמן, שאת המנדטים שהוא צובר בסקרים בזכות קמפיין האנטי־חרדים שלו, היו רוצים ראשי כחול לבן להעביר אליהם. זו הסיבה לכך שהם "מתלבשים" לו על סדר היום ומאותתים לציבור הבוחרים החילוני־ליברלי, שמי שרוצה ממשלה ללא חרדים עם סדר יום אזרחי - יקבל אותה הרבה יותר מהר ובטוח אצלם מאשר אצל ליברמן. כשמביאים בחשבון שלכחול לבן אין, למעשה, שום סדר יום קוהרנטי - לא ביטחוני, לא כלכלי־חברתי ולא אזרחי - אפשר להעריך בביטחון שהם בדקו בסבלנות איזו אג'נדה מייצרת גיוס והנעה של בוחרים, וחיכו להזדמנות המתאימה לגנוב אותה.
לא רק מנדטים הם רוצים לשתות מליברמן, אלא גם את המצע. מבחינתם, "הרוסי עשה את שלו" - הביא אגנ'דה מנצחת - עכשיו שיביא גם את הבוחרים, והוא יכול ללכת. נגנוב לו את הסוס המנצח, שיסתדר מעכשיו לבד. ב־17 בחודש נגלה אם ליברמן היה חמורם של לפיד וגנץ.
אם המשתה הקניבלי הזה יצליח, תשלים כחול לבן בהצלחה את החלק הראשון בתוכנית השלבים שלה, ותהפוך למפלגה הגדולה בכנסת. עולים לשלב ב'.
2. עכשיו, כשהיא המפלגה הגדולה בכנסת, תפעל כחול לבן למימוש השלב הבא בתוכניתה - קבלת המנדט מנשיא המדינה להרכבת הממשלה. לכאורה, יש לה נימוק משכנע - היא המפלגה הגדולה בכנסת, ואם יהיה כאן סחף בדומה לזה של הסיבוב הקודם, היא עוד תחסל בסוף את אחת המפלגות שמשמאלה. היא עלולה להיות לא רק הגדולה בגוש - אלא כמעט היחידה בגוש. אבל עיקר העיקרים, היא צריכה להיות כמה שיותר גדולה מהליכוד.
כעת היא רק צריכה להתפלל שנתניהו לא ישיג 61 ממליצים. כי במקרה כזה, אפילו אם יש לכחול לבן פחות ממליצים (בהנחה שהרשימה המשותפת לא ממליצה על אף מועמד, אלא רק משמשת בהמשך גוש חוסם או תומכת מבחוץ), הנשיא יכול - וב"מצפון נקי" לכאורה - להטיל את הרכבת הממשלה על גנץ ולא על נתניהו.
ריבלין יעשה בכך עוול גדול למצביעי הימין, כי בסופו של דבר - ההצבעה היא עדיין גושית: מצביעי ימינה והמפלגות החרדיות בונים על הבטחת המפלגות האלה להמליץ על נתניהו לראשות הממשלה. צריך רק לשאול על בסיס מה יכולים בכחול לבן לסמוך על שיתוף פעולה עם ריבלין, וזו שאלה פתוחה.
3. עכשיו, כשבני גנץ קיבל מהנשיא את המנדט, יכולה כחול לבן להפעיל את השלב השלישי בתוכניתה, שבלעדיו היא לא תוכל להרכיב ממשלה יציבה - לפצל את הליכוד. בכחול לבן יודעים שבלי חרדים, ועם החורבות שהם הותירו בגוש, אין להם סיכוי להשיג קואליציה יציבה ובת קיימא. לא ברור גם איך ליברמן ינהג. בסופו של דבר הם יהיו מוכרחים להגיע לסיכום כלשהו עם הליכוד.
כאן נכנסות הרמיזות של לפיד לתמונה: כנראה יש שם בצמרת כחול לבן פנטזיה על פוטש בליכוד, כלומר מהלך של פיצול המפלגה וכניסה של אגף מסוים בה לממשלת גנץ.
את דעתי על אפשרות זו הבעתי כאן בשבוע שעבר: אם מישהו בליכוד יפעל כך, הרי שהוא קצר רואי. במכה אחת הוא יהרוס את הנכס הפוליטי החשוב ביותר שיש לליכוד - הברית עם החרדים - ובנוסף יקים עליו את הרחוב הליכודי, שהוא במהותו וברוחו נאמן לנתניהו. כל מי שלוטש עיניים להנהגת המחנה הלאומי בעתיד, לא ייקח את הסיכון הזה.
זו תוכנית הפעולה של ראשי כחול לבן, והנה מה שיכול לשבש להם אותה: הדבר הראשון הוא התנהגות לא צפויה של גשושון ליברמן, שאם אמנם יהיה לשון מאזניים, קשה לצפות את בחירותיו. הדבר השני - שנתניהו בכל זאת יצליח להשיג 61 ממליצים. פירוש הדבר הוא שכחול לבן הופכת לנגד עינינו ממפלגת "רק לא ביבי" למפלגת "רק לא 61". בזה היא ממוקדת כרגע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו