"על מנת להקטין את הסיכויים למלחמה, ארצות הברית צריכה לחזק את הרתעתה"

בתוך ים הצעדים ההתקפיים שביצעה איראן לאחרונה, יש מהלך משמעותי אחד שהישראלים לא מכירים. בשבת הודיע משרד החוץ האיראני ש"כל הפעולות שינקטו מערכות הביטחון והמשפט של איראן נגד מכון FDD וחבריו, תיחשבנה לגיטימיות". 

מעטים בארץ מכירים את מכון "Foundation for Defense of Democracies", או בשמו העברי - הליגה להגנת הדמוקרטיה - כמו גם את האנליסט המבריק העומד בראשו, מארק דובוביץ'. ואולם בוושינגטון הבירה, דובוביץ' ידוע כאחד מהדוברים הרהוטים נגד פשעי המשטר האיראני ונמנה עם בכירי המזהירים נגד הרוע שהוא מאיים להשליט על העולם כולו. כעת, האיראנים שמים את דובוביץ' ואת שותפיו למכון, ביניהם לא מעט איראנים גולים, על הכוונת.

"אלה לא רק מילים", אומר דובוביץ' ל"ישראל השבוע" בשיחת טלפון מארה"ב, "נכנסתי לרשימת המטרות שלהם והם נתנו אור ירוק לחסל אותי, כך שאני לוקח ברצינות גדולה את ההודעה הזו. אנחנו בקשר עם ה־FBI ועם מערכת הביטחון כאן, כי האיראנים מתכוונים לרדוף אחרינו ולהעניש אותנו". 

רבים בממסד האמריקני, ובכללם כאלה שלעיתים חלוקים עליו, יצאו להגנתו של דובוביץ'. ביניהם היתה גם שגרירת ארה"ב לאו"ם לשעבר, ניקי היילי, שכתבה כי "האיום לפגוע במומחים אמריקנים הוא עדות נוספת לייאוש של מנהיגי איראן".

למען הסר ספק, דובוביץ' ואנשיו לא נרתעים. "האיומים רק יחזקו אותנו במאמצים לחקור ולחשוף את האמת על מעשי המשטר האיראני", הגיב המומחה האמריקני לאיום האיראני, ובד בבד פנה לעסוק במה שמטריד אותו לא פחות - החשש שממשל טראמפ ישנה כיוון וירכך את מדיניותו כלפי המשטר בטהרן. 

הנשיא האמריקני, שפרש כזכור מהסכם הגרעין והטיל על איראן סנקציות כלכליות שהורידו את כלכלתה על הברכיים, ציפה - והוא אף אמר זאת - שהלחץ הכבד יגרום לאיראנים לחזור לשולחן המשא ומתן, אך הפעם בראש מורכן. אלא שהאיראנים, מצידם, עדיין לא נשברו והם אפילו לא באים לדבר. 

הדברים שאמר טראמפ השבוע בפסגת שבע המדינות המתועשות, ה־G7, בצרפת, שלפיהם היה רוצה "לעשות את איראן עשירה מחדש", לצד שאיפתו המוצהרת להיפגש בקרוב עם נשיא איראן חסן רוחאני, העלו בקרב רבים חשש שהנשיא האמריקני מסובב את ההגה ומשנה את היחס הקשוח כלפי איראן. דובוביץ', עם או בלי איומים על חייו, בהחלט נמנה עם המודאגים. 

בגדי איראן החדשים. שר החוץ האיראני זריף // צילום: אי.אף.פי

"הנשיא אמר פעמים רבות שהוא רוצה להיפגש עם רוחאני, כך שבכך אין חדש", הוא אומר, "אבל צרפת מגבשת הצעת פשרה שעל תוכנה אין לנו מידע ברור, וגם האירופאים ניסו לגבש מתווה שלפיו ארה"ב תפחית את לחץ העיצומים, ובתמורה האיראנים יסכימו למפגש. אם הנשיא יאמץ מדיניות של הפחתת הלחץ על איראן ושל ביטול חלק מהעיצומים, זה יהיה בלתי הגיוני ויעורר דאגה גדולה".

למה פגישה תהיה בלתי הגיונית? הרי טראמפ, כפי שאמרת, רוצה בה מזמן. 

"מפני שהלחץ הכבד של העיצומים הוא זה שהביא לאורך השנים את איראן לעצור את תוכנית הגרעין ולעכב את פיתוח הטילים. לכן, כל הקלה בלחץ לפני עצירת תוכניות הגרעין והטילים תהווה בעיה גדולה. אם הנשיא יוריד מהלחץ על איראן ויחזור לשולחן המשא ומתן, הוא עלול להגיע להסכם גרוע כמו זה שהשיג אובאמה, שיסכן את ארה"ב ואת ישראל". 

מנקודת המבט שלך בוושינגטון, מה חלקה של ישראל במאבק מול איראן?

"זה חיובי מאוד שישראל מפעילה את מקסימום הלחץ שהיא יכולה על איראן, כולל יכולות צבאיות שעומדות לרשותה. אנחנו בארה"ב, כמעצמת־על, גם מפעילים כרגע את מקסימום היכולות שלנו, אבל אך ורק במישור הכלכלי". 

מה שמביא אותי לשאול - מה אתה מציע? כי יש מי שטוענים שאתה ואחרים רק רוצים לגרור את ארה"ב למלחמה עם איראן. 

"אנחנו ממש לא מציעים מלחמה ולא רוצים במלחמה, אבל אנחנו כן סבורים שארה"ב יכולה להפעיל כלים נוספים העומדים לרשותה. אדרבה, על מנת להקטין את הסיכויים למלחמה, ארה"ב צריכה לחזק את הרתעתה ולהגיב לאיומים של איראן על אזרחים ועל אינטרסים אמריקניים. איננו יכולים להישען רק על ישראל כמי שתישא בעול הזה לבדה". 

"איראן לא קורסת כלכלית"

אלא שישראל בהחלט נושאת בינתיים לבדה בעול הצבאי. בסוריה הכין כוח איראני מתקפת רחפנים, שסוכלה בידי צה"ל. בלבנון מאיים חסן נסראללה, הבובה של איראן, לנקום בישראל. בעיראק מופצצים יעדים של מיליציות המזוהות עם איראן, לפחות בחלק מהמקרים כנראה על ידי ישראל. ומעזה, ארגוני חסות איראניים משגרים טילים על ישראל. 

מארק דובוביץ'. "על מנת להקטין את הסיכויים למלחמה, ארה"ב צריכה לחזק את הרתעתה"

ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי ואיש מערכת הביטחון בעברו, מציע להפריד בין המערכה הבינלאומית נגד הגרעין האיראני ובין המערכה האזורית של איראן נגד ישראל. "צריך להבחין בין שני המישורים", הוא מדגיש, "המישור האחד הוא העימות שבין איראן לישראל, הכולל את ניסיונות ההתבססות של איראן באזור ואת מה שקרה בשבוע האחרון בסוריה ובלבנון, וכן את התקיפות שמייחסים לישראל בעיראק. המישור השני הוא העימות שבין איראן לארה"ב". 

בוא נדבר דווקא על השני. האם טראמפ זונח אותנו - ואחרי שהיכה באיראנים קשות במישור הכלכלי, עכשיו ייפגש עם רוחאני ויקל עליהם?

"להערכתי לא תתקיים פגישה כזו, אבל לא בהכרח בגלל האמריקנים אלא דווקא בגלל האיראנים. עם כל הכבוד לרוחאני, מי שצריך להסכים לפגישה כזו הוא המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי. מבחינת חמינאי, מה שקורה בשנה האחרונה רק מוכיח את הקו הנוקשה שהוא הוביל כל השנים, שלפיו אי אפשר לסמוך על ארה"ב. בנוסף, אזכיר לך שב־2013, לאחר שרוחאני קיבל שיחת טלפון מאובאמה בעת שביקר בעצרת האו"ם בניו יורק, נזף בו חמינאי על כך שבכלל דיבר עם נשיא אמריקני. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפגישה עם טראמפ, שלה חמינאי לא יסכים. בתנאים האלה, המקסימום שאני רואה הוא פגישה בין שר החוץ האיראני זריף לבין מקבילו האמריקני, מייק פומפאו, אבל גם הסיכוי לכך אינו גבוה".

אם כך, מה רוצים האיראנים? 

"בשנה הראשונה שלאחר פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין, איראן נכנסה למה שהגדירה כ'סבלנות אסטרטגית'. כלומר, למרות ההפרה של ההסכם, איראן למעשה לא הגיבה. היא נשארה מחויבת להסכם ונתנה לאירופה לנסות להציל אותו ולבנות מסלולים עוקפי סנקציות. אבל המאמצים האירופיים כשלו, ומה שהפתיע את איראן הוא החמרת העיצומים על ידי הנשיא טראמפ במאי האחרון, מה שהביא את איראן לשפל כלכלי חסר תקדים. הם מייצרים, על פי ההערכות, כחצי מיליון חביות נפט ביום. מחיר החבית נמוך מאוד, מה שגרם להם נזק כלכלי כבד. 

"כתוצאה מכך, האיראנים החליטו לפני כמה חודשים להפסיק עם הסבלנות האסטרטגית ופנו ל'התנגדות'. הם החלו לסגת - באופן מוגבל וב'שיטת הסלאמי' האהובה עליהם - מהסכם הגרעין, אך בלי לנקוט צעדים קיצוניים. בנוסף, הם פתחו בצעדי התרסה במפרץ הפרסי ובשאר המרחב, ובכלל זה הפלת המל"ט האמריקני, תפיסת מכליות הנפט וירי הטילים על סעודיה. המסר שלהם הוא 'אם אנחנו לא יכולים לייצא נפט דרך המפרץ, אף אחד לא יוכל'". 

אם כבר מדברים על העיצומים, עד כמה חמור המשבר הכלכלי באיראן?

"אין ספק שיש משבר קשה, אבל איראן לא נמצאת על סף קריסה כלכלית. יש להם יתרות מטבע חוץ, ויש אפילו סימנים להסתגלות למשבר. בחודשים האחרונים הריאל התייצב, ואף על פי שיש אינפלציה חסרת תקדים, סימנים ראשוניים מלמדים שהיא עשויה לרדת בשנה הבאה. שים לב שהמחאות נגד המשטר דעכו, כך שלהערכתי הם לא לקראת שבירה". 

"זה רק אנחנו והם"

ד"ר צימט מתייחס בדבריו לקשר שבין האירועים במישור הבינלאומי לנעשה בגזרה שלנו מול איראן. "אפשר לומר שהכל קשור לאינטרס האיראני הכללי להציק לישראל", הוא מנתח, "לאיראנים נוח שהאנרגיות של ישראל יופנו לכמה שיותר כיוונים, כולל לעזה. אבל בהמשך לאירועי השבוע ולהצהרות של נסראללה, אני לא חושב שאיראן תשתמש כרגע בחיזבאללה נגד ישראל, כי חיזבאללה נשמר ליום הדין. מהו יום הדין? הרגע שבו ישראל תוקפת את מתקני הגרעין של איראן - וזה כרגע רחוק". 

כשמחברים יחד את כלל ההתרחשויות ואת קצב האירועים, בלבנון, בעיראק, בסוריה, בעזה ועוד - נראה שאנחנו כבר לא בשלב המב"מ (המערכה שבין המלחמות; א"כ) אלא במערכה עצמה - מלחמת ישראל־איראן.

"זו לא מלחמה אלא מערכה", אומר צימט, "וזו מערכה שאינה בזבנג וגמרנו. יש לנו הצלחות, אבל הן לא גורמות לאיראנים להפסיק עם השאיפות שלהם. הם מתאימים את עצמם למגבלות שישראל מטילה עליהם, וישראל בתגובה מתאימה את הפעילות שלה למדיניות החדשה שלהם". 

וכך הולכת המערכה ומתרחבת.

"נכון, שני הצדדים לא יוותרו. גם אם ישראל פוגעת, וזו רק השערה, ב־60 אחוזים מהיכולות של איראן, אז ייקח להם חמש שנים במקום שנה לבנות את המערך בסוריה. בסוף, הם רואים בישראל איום אסטרטגי ולא יפסיקו לבנות יכולות. אני גם לא רואה אף גורם חיצוני שיכול לבלום אותם - לא ארה"ב, לא סוריה ולא רוסיה - כך שאנחנו והם נשארים לבד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו