"ההרס היה בלתי נתפס. תארו לעצמכם כביש של חמישה קילומטרים שבו אין בניין אחד שלם. מדיזנגוף ועד בת ים בלי בית אחד. הכל קבור, הרוס, צחנה נוראית. זה מה שראינו כשהגענו לפנות בוקר לטורקיה", משחזר דוד פרץ (62) את מה שהתרחש לפני 20 שנה בדיוק.
תיעוד נדיר: חילוץ פצוע מתוך הריסות בניין בטורקיה
בימים אלו מציינים בטורקיה שני עשורים לרעידת האדמה העצומה בצפון-מערב טורקיה, ב-17 באוגוסט .1999 האסון הכבד גבה את חייהם של לפחות 17 אלף איש (על פי הערכות אחרות, מספר ההרוגים גבוה בהרבה), והפך 600 אלף איש לחסרי בית ברגע. לאירוע הוזעקו אנשי יחידת החילוץ וההצלה הארצית (יחצ"א), שנתקלו לראשונה באירוע בסדר גודל כה משמעותי. "הגענו לשם בבוקר השני והתחלנו לעבוד. במשך שלושה ימים נתנו מענה וחילצנו אנשים, חילצנו פצועים וגופות, ובכל בוקר היה מגיע בחור ואומר שהוא מרגיש את אבא שלו מתחת לבניין שקרס. לא יכולנו לבוא, כי היה לנו סידור עבודה, אבל בבוקר הרביעי, אחרי שהוא הגיע שוב בארבע לפנות בוקר ואמר שלא יעזוב עד שנבוא, החלטנו להגיע למקום שבו הוא אמר שאבא שלו נמצא, והתחלנו לפנות את ההריסות".
במשך שבע שעות עבדו הכוחות, בתנאים קשים במיוחד. "הבניין היה בן ארבע קומות ונפל כמו מגדל קלפים. היו שם קירות שבקושי עמדו, וכל האזור היה עם ריח חריף של גז. לכן לא יכולנו לעבוד עם הכלים הכבדים אלא עם פטיש ומברג. מצאנו אותו לבסוף, הוא היה שלושה ימים כלוא מתחת לבניין בלי אוכל או מים". בתחילה, מספר דוד, שקלו הכוחות לקטוע את רגלו של הלכוד כדי להוציא אותו, אך הוא סירב בתוקף.
"לקחתי חבל, סובבתי כמה מגבות על הרגליים שלו ועברתי לצד השני. אמרתי למחלצים למשוך בלי הפסקה וכך הוצאנו אותו החוצה". במשך כמה שנים שמרו הצדדים על קשר, אך זה לבסוף התנתק. על פועלו באירוע זכה דוד לאות הוקרה. הכוחות שחזרו מטורקיה התמודדו עם קשיים נפשיים לא פשוטים. "היתה לי ולחלק מהחבר'ה טראומה. רק אחרי חצי שנה חזרתי לתלם, ובמשך חודשים היו לי ריחות וטעמים של דם. אם הייתי רוצה לשתות משהו, היה לו טעם של דם. הריחות רדפו אחרינו", הוא מספר בגילוי לב.
בגיל 62 דוד עדיין משרת ביחידה, שנותרה אינטימית ובעלת כוח אדם איכותי במיוחד. הוא פעל באסון ורסאי וברעידות אדמה ובאסונות ברחבי הגלובוס, ומבחינתו הוא מסוגל להמשיך ולתרום עוד שנים ארוכות. "אני אוהב לתרום ולעזור במקום שאחרים לא מסוגלים, להציל חיים", הוא מסכם.