רובם עלו לארץ לפני כמעט שלושה עשורים, אבל מבחינה פוליטית, מדובר בציבור שבהכללה אפשר לומר עליו שהזמן לא טשטש את זהותו. כמו שרובם המוחלט של אלה שנולדו ברוסיה ובמדינות בריה"מ לא יצליחו לטשטש את המבטא מגרונם עד יום מותם, כך גם דפוסי ההצבעה, נטיות הלב והיחס לשלל סוגיות מדיניות ואזרחיות, ברובם נותרו. למפלגות המתמודדות בבחירות אין סיכוי לשנות את דעתם של יוצאי בריה"מ לשעבר, וכל שנותר להן זה רק לנסות לשכנע שייצגו את עמדותיהם באופן הקרוב ביותר.
מחוץ לשדה הפוליטי כאילו עולם אחר. יוצאי רוסיה ודוברי רוסית הם חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית על כל שדרותיה, בצבא, בעסקים, בשוק העבודה, בתרבות, באמנות וכמובן באקדמיה. זו חברה מגוונת, ויש בה דתיים לצד מתבוללים, שומרי מסורת ואתיאיסטים. אבל משהו בעולם הערכי של המקום שממנו באו ממשיך לקשור אותם. זו לא רק השפה, אלא עולם שלם של תכונות ותפיסות עולם. בכל מערכת בחירות מנסות המפלגות לגעת בעולם העשיר והרב־ממדי הזה ולנתב אותו לגריפת הון פוליטי בקלפיות. לא כולן מסוגלות. לא כולן מצליחות.
מפלגת הליכוד, למשל, החליטה הפעם ללכת על מיזם דוברי רוסית בכל הכוח. נראה כי המשאבים שמקצה מפלגת השלטון למטה הבחירות הרוסי הוא חסר תקדים בהיקפו. כך זה כשאביגדור ליברמן, הקמפיינר המוצלח ביותר בשפה הרוסית, הפך לפני חודשיים ללשון מאזניים פוליטית ופרש למעשה מהמחנה הלאומי, שאמור להכתיר את נתניהו לראש הממשלה פעם נוספת.
למרות המשאבים ותקציב העתק, בליכוד טרם פיצחו את השיטה כיצד להניע קולות מליברמן לנתניהו. נראה כי עשרות שנים של דפוסי הצבעה קיבעוניים כבר אי אפשר לשנות. בקושי לסדוק.
למפלגות השמאל קשה עוד יותר לשכנע את הציבור דובר הרוסית בצדקת דרכו. בנושאים אזרחיים של דת ומדינה יש עוד על מה לדבר, אבל כשזה מגיע לנושא המדיני, פה מאבדות המפלגות משמאל המפה הפוליטית את הקשב והריכוז. רוסיה היא מעצמה עולמית. אמנם כשיצאו ממנה כל עוד נפשם בה בראשית שנות ה־90 חוותה המדינה העצומה התמוטטות מוחלטת, אבל תודעת הגאווה וחובת ההצטיינות בכל מחיר עדיין מפעמות בהם ולא מאפשרות להם להכיל כלל מצב של ויתורים ושל התרפסות כפי שמציע השמאל.
מנגד, כאמור, בנושאי דת ומדינה המצב הפוך לגמרי. הליכוד נתפסת מפלגה בעייתית מאוד עם החיבור לסיעות החרדיות, עבור מי שבא מארץ שבה הפרדת הדת מהמדינה היתה קיצונית וקנאית.
ליברמן הצליח לתפוס את השיטה, אבל גם הוא הלך ואיבד את זה בשנים האחרונות. מ־15 מנדטים בבחירות 2009, הגיע ליברמן לחמישה בלבד עשור מאוחר יותר. כי הציבור דובר הרוסית אמנם מקובע אבל רחוק מלהיות טיפש. רבים מהם חשפו את הבלוף ונטשו. המאבק הפעם יכול להיות מכריע. גם עבורם, גם לחברה הישראלית כולה.