נקמת המרובעים: איל וסיד רצים למיליון

באנו ל'המירוץ למיליון' בראש פתוח בלי לכוון למשהו ספציפי. אמרנו: 'יופי, יהיו לנו 15 דקות תהילה. יהיה פאן'. הרבה מהזוגות הגיעו במטרה לפתח קריירה. כאילו, אנשים עובדים בזה, בלהיות מפורסמים. המטרה שלנו בכלל היתה לנצח במשחק, אבל בדיעבד קורצת לנו מאוד הרבע שעה הזאת. אנחנו נהנים מהמצלמות, מתשומת הלב".

האמירה המיתולוגית של אנדי וורהול לא פוסחת גם על הצמד הג'ינג'י הכי חם בטלוויזיה, איל דניאל וסיד פיינר. אז איך מנצלים שני הגיקים האנרגטיים את 15 דקות התהילה שלהם? הם בוודאי לא מתכננים להיעלם, ובדיוק כמו בוגרי ריאליטי אחרים מקווים להשתחל אל תעשיית הטלוויזיה המקומית, אבל עוד נגיע לזה. נכון לעכשיו, הם בעיקר מדלגים בין לימודים, השקות, בילויים ועבודה בהייטק.

"גיליתי ש'המירוץ' עזר לי מבחינה מקצועית", מסביר איל. "זה אחלה אייס־ברייקר. אני עובד כיועץ לחברות, וכשאני מגיע למכור להם את מרכולתי, פתאום אני שם לב שהקרח נשבר ממש בקלות. כולם מרגישים שהם מכירים אותי עוד לפני שאני מתחיל לדבר".

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

סיד: "ואתה פחדת שזה ישפיע עליך לרעה מבחינה מקצועית. שיגידו 'ריאליטי זה טראש' וישפטו אותך".

איל: "לריאליטי אין תדמית חיובית בעולם ההייטק, ככה חשבתי. הייתי בטוח שהייטקיסטים יתנשאו ויפסלו, אבל קרה בדיוק ההפך. טוב, 'המירוץ למיליון' זה קלאסי כזה, משפחתי, כיפי. תחרות שכולם קצת היו רוצים לעשות".

סיד: "הרבה הורים מתחברים אלינו, כי אנחנו דוגמה טובה לילדים. רציונליים וכיפיים. מציגים אותנו בתור הגיקים, ואנחנו מראים שאנחנו גם חנונים וגם זורמים וחברותיים. יש סטיגמה שחנונים הם משעממים ולא מצחיקים. אז לא".

איל: "אתמול הייתי באירוע של חנונים. מיט־אפים. זה כשחנונים נפגשים בערב ומשתפים מידע על משהו. זאת היתה הפעם הראשונה שהלכתי לאירוע כזה אחרי החשיפה, ואני חשבתי שלהייטקיסטים היבשושיים יש את הפאסון של הפאסון. וואלה, כל הערב סלפים".

סיד: "אני בנאדם שהבילוי האהוב עליו הוא לשתות בירה וללכת לישון ב־22:30".

איל: "אנחנו בעיקר מופתעים מהתגובות אלינו ברחוב. היינו בטוחים שנהיה 'המתנשאים מ־8200', אלה שמרוחקים משאר המתמודדים".

סיד: "בפעם הראשונה שראינו את כל המתמודדים של העונה, אמרנו, 'אנחנו חד־משמעית על תקן המתנשאים', כי לכל הזוגות האחרים יהיה קל מאוד להגיד כל העונה 'האשכנזים החכמים האלה חושבים שהם יודעים הכל'. 

איל: "לכן לא ציפינו שנהיה כל כך אהובים ואהודים. אנשים ברחוב מרעיפים עלינו אהבה. זה מטורף. רוצים להצטלם איתנו. אומרים לנו: 'אנחנו רוצים שתזכו'".

סיד: "באו אלינו כאלה שאמרו: 'אנחנו חברי ילדות של הממנים (האחים חביב ויצחק; נ"ו), ואנחנו רוצים שאתם תזכו'".

איל: "בקיצור, כל החברים נחשים". 

סיד: "אנחנו באמת צריכים לבדוק מה קורה עם החברים שלנו".

• • •

אז מי זה מי? בואו נעשה רגע סדר. שניהם יוצאי יחידת 8200, בני 24, תל־אביבים עם רגל אחת בעולם ההייטק. ג'ינג'ים שמדברים בלי סוף ובמהירות מטורפת. 

איל דניאל גדל בנווה מונוסון בתור אייל, בשתי יו"דים, "ולאף אחד לא היה אכפת מהטעות המרה", הוא נזכר. "כשקיבלתי תעודת זהות בגיל 16, רשמו בה איל ב־י' אחת. אמרתי, 'היי, טעיתם לי בשם', וענו לי: 'אין אופציה כזאת, אייל'. שאלתי את אמא שלי, ומתברר שהיא קראה בספר שכותבים איל. החלטתי שאני מאמץ את זה, ומאז אני איל ב־י' אחת".

יש לו אבא מתווך נדל"ן ואמא מדריכת פילאטיס, אח ואחות. הוא התחנך בשבט צופים, למד במגמת תיאטרון, עשה בגרות בפיזיקה, ובגיל 16 התחיל לעבוד בתחום התאורה. תחילה עבד ב"צוותא" ללא תשלום, ועם הזמן התפתח והתקדם וכיום הוא מעצב תאורות לתיאטראות ולהפקות.

"רגילים לעבוד בלחץ". איל וסיד ב"המירוץ למיליון" // צילום: מיכה לובטון

"אני חובב מכוניות מושבע ומתאמן במסלול ברכב ספורט שרכשתי", הוא מספר. "השנה נפתחו שלושה מסלולי נהיגה בארץ, חוקיים לחלוטין. נפתחה גם ליגה אמיתית של תחרויות ופרסים. נוהגים עם קסדה, חליפה, נעליים, כל הסט. ויש לי מכונית משופרת קלות, קצת מונמכת. החלום האמיתי שלי הוא להיות נהג מרוצים. חבל שזה לא תחום רציני בארץ".

סידני פיינר נולד בבלגיה, עלה לישראל בגיל 12, התגורר ברעננה ולאחר התיכון נדד לנתניה. "זו פשלה זמנית מבחינתי", הוא מתנצל. "עכשיו אני בתל אביב, אז תיקנתי את העוול. אני מגיע לנתניה רק לארוחות שישי". הוא עובד כמתכנת, "אבל רק יום בשבוע. בגדול, בשאר הזמן אני לומד או אוכל".

את ילדותו המתפנקת במערב אירופה הוא מתאר כ"חלומית". התגורר בפרברים, למד בבית ספר יהודי, בילה בתנועת נוער יהודית וחי את החיים הטובים. "היתה לנו אוֹפר. המשימה הראשונה שלה בבוקר היתה להעיר אותי ולהניח את הבגדים שלי על התנור, כדי שאחרי צחצוח השיניים אוכל ללבוש בגדים חמים. אם הם היו קרים, לא הייתי לובש אותם. אחר כך הייתי יורד לסלון, הטלוויזיה כבר היתה על canal3, הערוץ ששידר 'דרגון בול' בשעות האלה, ותמיד חיכו לי שני קרפים חתוכים עם נוטלה על השולחן. ככה זה התנהל עד שעליתי לארץ".

הוריו התגרשו כשהיה בן 6, ויש לו שני אחים גדולים מנישואיה הראשונים של אמו. אביו יועץ כלכלי שמתגורר עדיין בבלגיה, אמו עקרת בית. "בדרך כלל ליהודים בגולה יש כסף והם ממש מפונקים. האף מריח כסף ממש טוב ויודע לאן לכוון אותך", הוא מתבדח. "בבלגיה הייתי ילד סופר־חברותי, מדבר מלא, אבל כשעליתי ארצה, התנפצה הבועה והפכתי לביישן. קיץ אחד נסעתי לחופשה אצל אבא שלי בבלגיה, וכשחזרתי לתיכון משהו בי נפתח. חזרתי להיות המפלצת הרגילה. מדבר מלא, זורק שטויות, בלה־בלה־בלה, והנה אני היום. העברית לא היתה בעיה אף פעם, כי לימדו אותנו בבית הספר היהודי, אז עם זה הסתדרתי".

איל: "דווקא גיליתי שהוא לא יודע מילים מוכרות מאוד".

סיד: "במחלקה בצבא שיחקנו במשחק אסוציאטיבי. אמרו לי מילה, והייתי צריך לנחש מה לדעתי המשמעות שלה. לא היה לי מושג מה זה דחליל, לדוגמה".

איל: "יפה, מאמי, אחלה קורות. מה למדת בתיכון?"

סיד: "מחשבים, פיזיקה, ערבית וצרפתית".

איל: "איזה חנון. מה עם קצת כיף? קצת קולנוע?"

סיד: "בשעות הפנאי שלי בבית הייתי מתכנת. פיתחתי אפליקציית משחק 'איקס עיגול', אבל בגלל שהייתי ממש שמן אז השתמשתי בציורים של דונאט והמבורגר, והייתי ממש גאה בעצמי. בכיתה י"ב הוזמנתי פעם למסיבת בריכה של המגניבים, רק אומר. וזה לא היה מרחמים. באמת אהבו אותי וחשבו שאני מצחיק. הייתי החנון שגם המגניבים אוהבים. ממש כמו היום - כולם אוהבים אותי".

הם הכירו בצבא, שירתו באותו בסיס של יחידת המודיעין 8200 והתחברו דרך חברה משותפת, "שחשבה שאנחנו דומים ויהיה מצחיק להכיר בינינו. זאת סיבה ילדותית מאוד", נזכר איל.

סיד: "וכמובן היום היא אומרת לנו, 'בזכותי הגעתם למירוץ למיליון'. בסדר, מה שתגידי".

איל: "איזה מזל שמקליטים את הראיון".

• • •

עד כה, לאורך פרקי העונה השביעית של "המירוץ למיליון" (שמשודרת בימים רביעי ושבת ברשת 13), שמרו איל וסיד על יציבות והשתחלו תמיד למקומות הראשונים בתחרות. 

"אנחנו רגילים לעבוד בלחץ", מבהיר איל, "אני רואה את זה על המסך, אנחנו באים לאתגר ופותרים אותו, לא נלחצים, לא נשברים, לא רבים. 

"ב־8200 היו סיטואציות קשות מאוד, אתה לא מבין אילו החלטות צריך לקבל בלייב בגיל 19 ברגעים של הפצצה, למשל. אז 'המירוץ למיליון' לא מלחיץ אותנו.

"אבל אז, כשעשינו משימה ליד אוראל וניסים או עדן ואביעד, שמתפוצצים וצורחים ומביעים רגשות, הסתכלנו על עצמנו ואמרנו: 'בוא'נה, אנחנו כאלה קרים'".

סיד: "מלא פעמים אמרתי לאנשי ההפקה, 'אני מרגיש שאנחנו לא מעניינים. אנחנו לא מספקים לכם דרמה, אני מאוד מצטער'".

איל: "אנשים דווקא אוהבים את הגישה הפרקטית שלנו. אומרים לי ברחוב, 'יופי, ככה משחקים. באתם לנצח'. מחשבתית אנחנו מאוד בתוך המשחק, אבל לצד זה יש לנו גם צד קלמזי בלתי מוצלח שמצחיק לראות מהצד. הבנו ממש מההתחלה שאנחנו משלימים זה את זה ממש טוב. במשימות פיזיות סיד תותח. כמה קטן וקומפקטי, ככה לוחם עם כוח סבל אדיר. אני, מנגד, מאוד פוּשר וטכני".

סיד: "הוא חושב מהר. בדרך כלל הוא היה המוח ואני הייתי הכוח. הייתי גם על תקן הוויי ובידור, כדי להקליל את הרצינות של איל".

עם מי ממשתתפי העונה האחרים אתם שומרים על קשר?

"זו עונה משפחתית מאוד, כל הזוגות ממש מגובשים", אומר איל. "עם האימהות, גילי וטלי, לא היתה לנו הרבה אינטראקציה לאורך המירוץ והן נראו לי אנדרדוג. עכשיו הפכנו לחברים נורא טובים. הבנתי שטלי יכולה להיות חברה מאוד טובה שלי, אנחנו דומים מאוד באופי. מפתיע. אני וגילי יוצאים לבלות יחד. הלכנו לכמה הצגות, היינו יחד בהופעה של בון ג'ובי".

סיד: "גילי וטלי זה אתה ואני בעוד 30 שנה".

"עדן ואביעד הם האהבה הראשונה שלנו", ממשיך איל. "התאהבנו בהם במירוץ, והם נשארו חברים טובים. הם קסומים. אנחנו מתים עליהם. איזה חמודים הם".

סיד: "והילד שלהם הכי מתוק בעולם. הוא תיאטרלי כזה".

"זה אתה ואני בעוד 30 שנה". טלי וגילי // צילום: מיכה לובטון

עדן חוטפת ברשתות החברתיות הרבה ירידות על ההתנהלות שלה במירוץ.

איל: "היא התגעגעה מאוד לילד שלה, והיא היתה בסטרס נוראי. ובואו לא נשכח, זה האופי שלה. אבל כשאתה לומד להכיר אותה, אתה מבין שככה היא מדברת - צורחת ולא מקשיבה. אבל זה גם החן שלה. אביעד יותר ג'נטלמן ממה שרואים על המסך. אנחנו חברים מאוד טובים, חולקים את חיבתנו לרכבים. הוא כזה גבר".

סיד: "אמא שלי מאוהבת בו קצת".

מי הזוג שלא התחברתם אליו?

"בהתחלה חשבנו שאוראל וניסים לא מצחיקים ואנטיפתיים", מבהיר סיד. "אבל ברגע שהחלפנו איתם מילה אחת, הבנו שזה לא המצב. אנחנו רצינו ללבוש במשחק צבע בורדו, ואיך שראינו שהם לבשו בורדו, אמרנו: 'אלה שמוקים, לקחו לנו את הצבע'. הם גם היו היחידים שלא חייכו אלינו לפני ההזנקה. ואז פתאום הם נעמדו לידנו והיו נחמדים ואחלה. אוף. קיווינו לשנוא אותם".

"אני לא חוויתי את אוראל וניסים כמצחיקים כל כך לאורך המירוץ, אבל הם קורעים אותי על המסך", ממשיך איל. "אני חוויתי אותם כמקטרים ורעבים".

סיד: "שזה בדיוק מה שיש על המסך. רק עם יותר בשר".

איל: "אחי הגדול, שגר בניו יורק, מדווח לנו ששם לאוראל וניסים יש רמה אחרת בכלל של הערצה. אנחנו מתגמדים לידם. אז בכיף. הם באמת מצחיקים".

מה היה לכם קשה במירוץ?

איל: "לרכל. אנחנו די רכלנים, ובמירוץ תמיד יש התלחששויות על זוגות אחרים. אז כשסיד מזהה סיטואציה שקטה כזאת של לחישה, ובגלל שהוא גם קצת חירש, אז האינסטינקט הראשוני שלו הוא לצעוק 'מה?!' בווליום של 800 דציבלים. ואז כולם מסתכלים עליך והלך הרגע".

סיד: "אני צריך לעבוד על זה".

"הם קורעים על המסך". ניסים ואוראל

• • •

למרות הדמיון המובהק ביניהם, תחומי העניין שלהם שונים מאוד. סיד, למשל, שרוף על נועה קירל ועל אריאנה גרנדה; איל יותר בעניין של רותי נבון.

"נועה קירל מקסימה", מעדכן איל. "עשיתי תאורה להפקה שהיא השתתפה בה, מדובר בהורסת".

סיד: "אני שמעתי דברים אחרים, אבל לא משנה".

איל: "מה שמעת?"

סיד: "מה ששמעתי לא היה בהקשר מקצועי, אז לא משנה".

איל: "אה, אני יודע מה שמעת".

רגע, איך סיד הגיב למפגש של איל עם גברת קירל?

סיד: "אכלתי את הלב, הייתי בבלגיה".

איל: "כשסגרתי את ההפקה הזאת, דבר ראשון אמרתי לסיד: 'מאמי, יש הפקה עם נועה קירל. בוא נפגיש".

סיד: "הייתי אמור לפגוש אותה בהזדמנות אחרת, באירוע התנדבותי שהכרתי בו את המארגנים. הזמינו אותי לבוא, וכשלא הסתדר הרגיעו אותי, 'לא נורא, היא גם ככה לא תבוא'. ובסוף היא כן באה! ביחד עם מרגי! כאילו, ממרגי פחות אכפת לי".

איל: "בקיצור, הקוראת נועה קירל מתבקשת לענות להודעות שסידני שולח לך באינסטגרם".

סיד: "נכון! היא אף פעם לא ענתה לי. בדיוק ראיתי סטורי שהיא מבטיחה לפרסם סטוריז של מעריצים ששרים שיר שלה. אני כל כך הולך לעשות את זה".

יש לך עוד תחביבים מלבד נועה קירל?

סיד: "אני אוהב לאסוף נתונים מהאינטרנט ואז לנתח אותם. זה מין תחביב כזה של להיות סטוקר".

איל: "למעשה, סידני מוכר כסטוקר מקצועי בקרב חברינו. למשל, אם אני צריך מידע על אדם, מקום, מספר טלפון, אז סיד הוא האיש.

"בוא נלך על מקרה קלאסי. למשל, מתקשר אליך אדם שאתה לא מכיר. אתה רוצה לדעת מי זה. תביא לסיד מספר טלפון, ותקבל פרופילים ברשתות חברתיות, שם מלא, כתובת, תעודת זהות לעיתים, תלוי. במקרה שלי, הוא מצא את תעודת הזהות שלי סתם כי הוא שאל ולא עניתי לו באותו רגע".

סיד: "אז אמרתי, אני כבר אחפש לבד במקורות שלי".

איל: "מדובר באדם לא נורמלי, בעיקרון. אז זהו, שתדע, אם אתה צריך".

סיד: "חוץ מסטוקריות, אני מתאמן בכל יומיים. מאז כיתה ט' אני בחדר כושר. לא יודע אם זה תחביב".

איל: "זה תחביב, מאמי. זה טוב, זה קמפיין".

סיד מקבל מאיל את האישור, ומחייך.

איל: "הוא אפילו גרר אותי להתאמן".

סיד: "זה ההישג של החיים שלי. גרמתי לו להירשם לחדר כושר. והבנאדם, אם הוא מזיע קצת, הוא מוותר. אז הוא התחיל באימונים קצרים ובכל פעם מוסיף עוד תרגיל ועוד תרגיל. אין, זאת הגאווה שלי".

איל: "בעיקרון, אני אוהב שחייה כי אני לא אוהב להזיע. אני גם אוהב מאוד אקסטרים. סקי, צלילה. לטייל בעולם. אני צלם חובב, האינסטגרם שלי מפוצץ בתמונות שאני חושב שהן יפות. לא בטוח, אולי קצת יפות. אני אוהב מאוד תיאטרון. אין הצגה שעולה בארץ ואני לא רואה, ברמה כזאת. והייתי גם בצוות עיצוב התאורה של האירוויזיון בתל אביב. זה היה כבוד אדיר וחוויה מדהימה".

סיד: "הוא תמיד מתקמבן. משחיל את עצמו לכל מקום שהוא רוצה להיות בו".

איל: "חבר של חבר סידר לי. התחלתי כאיש התקשורת של מחלקת התאורה מול המשלחות, ומשם זה התפתח לאשכרה עיצוב. תחום התאורה בישראל עובד מהלב. אנשים יוצרים, מתקתקים וממשיכים הלאה. אבל האירוויזיון זה רמה אחרת. עובדים כמו בהייטק, עם טבלאות אקסל ודדליין. מסודר. היה מטורף".

מה עם זוגיות?

סיד: "פחות מחודש לפני המירוץ עברתי לגור עם חבר שלי, ופתאום התקבלנו. אחרי כמה חודשים נפרדנו".

איל: "עכשיו הוא רווק הולל".

סיד: "אבל אני לא אוהב שמתחילים איתי בגלל המירוץ. יש דרכים להתחיל. 'ראיתי אותך במירוץ, אתה חתיך, רוצה להיפגש?' לא! אבל אם מישהו אומר לי 'ראיתי, אתה חמוד' ואז מפתח שיחה נורמלית, אז בכיף".

איל: "מאמי, אבל ככה זה עם מעריצים".

סיד: "אני לא אוהב גרופיז".

איל: "זה נחמד".

סיד: "כן, אתה מת על זה".

איל: "רווקי תל אביב, אתם מוזמנים להסתער על סידני. אולי תיתן טיפ לקוראים איך להתחיל איתך, סידני?"

סיד: "אל תיראה נואש, תהיה בנאדם, תדבר, תתעניין, אני מבטיח להתעניין בחזרה. אני לא רוצה להיות בסיטואציה שאני יוצא עם מישהו שמעריץ אותי, זה מביך. זה צריך להיות שוויוני".

איל: "בקיצור, מה שלך אין באופן מוחלט, וזה פאסון".

סיד: "לי יש אפס פאסון".

איל: "מייד אחרי שידור הפרק הראשון, הבנאדם ניגש לאנשים ושאל, 'רוצים לעשות איתי סלפי?'"

סיד: "אמנם אין לי פאסון, אבל אני לא מביך את עצמי".

איל: "אתה מביך רק אותי".

סיד: "תתמודד. אתמול, למשל, התחשק לי לעשות סלפי עם בחור שפגשנו בפסטיבל פלייקון (פסטיבל כוכבי רשתות חברתיות; נ"ו), וחיפשתי תירוץ לגיטימי להצטלם עם הבנאדם. נגיד, היה מישהו שאמר לי, 'יש לי חבר, והוא שומר את כל התמונות שלך בלי חולצה, אז אפשר להצטלם איתך כדי לגרום לו לקנא?' זה רציונלי".

איל: "יש לך טייפ מסוים?"

סיד: "כתפיים רחבות, חיבה לאוכל. אני שונא לאכול לבד".

איל: "טיפ מספר שלוש לליבו של סידני: תספקו לו אוכל וחברה. מה עוד?"

סיד: "הבנאדם צריך להיות ציני. קליל. אני לא יכול עם הרגשנים האלה. אסור לו להיות נידי".

איל: "תצא עם ג'ינג'ים?"

סיד: "אם הוא ממש חתיך, כן. אבל תלוי כמה ג'ינג'י".

איל: "גיל?"

סיד: "שלא יהיה צעיר ממני, בין 24 ל־30. שהבנאדם יידע מה הוא רוצה לעשות בחיים, אני לא סובל כאלה שרובצים כל היום. זהו, זה המדריך בגדול".

ומה איתך, איל?

איל: "אני בזוגיות. כיף ומאושר".

זו הפעם הראשונה מתחילת הראיון שאתה מפסיק לדבר.

איל: "גם לי יש גבולות. אני אוהב להשאיר את ענייניי האישיים כענייניי האישיים".

סיד: "איל - סטטוס תפוס. נקודה".

איל: "הסוגיה סגורה. נגמר הסיפור".

זהו? מתחתנים?

"לאאאא", הוא ממהר להשיב והם נקרעים מצחוק.

לזוג הג'ינג'ים יש חזון מפורט וברור לגבי העתיד בשואו ביזנס. "היה לי ויז'ן", מודה איל, "אני רוצה לעשות תוכנית כמו 'טופ גיר' או כמו 'המופע המוטורי עם אלי אילדיס', איזו תוכנית, איזה אלי. כל הכבוד. נביא סלבס שייקחו זמנים על המסלול. אין בישראל תרבות ספורט מוטורי, וזה מטריף אותי. זה מעניין, זה מסקרן, יש תאונות. זה עובד בכל העולם".

סיד: "מי מהזוגות יעשה זמן הכי טוב על המסלול?"

איל: "טלי. היא נהגת שודים, רואים עליה".

סיד: "עם הווספה שלה היא תיקח את כולם. כזאת מגניבה".

• • •

כמו כל כוכבי הריאליטי של הדור הנוכחי הם מתחזקים חשבון אינסטגרם וצוברים עוקבים, וכמו חנונים הייטקיסטים הם מנסים גם למקסם את העניין. 

"אינסטגרם זה תחום שצריך ללמוד, ואין שירות מספיק טוב שסוגר לך את הפינה", מסביר איל. "אז אנחנו עובדים על אפליקציה שתדע להציע פתרונות טובים ולאסוף נתונים. אין שירות שיודע לספר לך מה קורה באינסטגרם שלך מבחינת עוקבים, מתי נכון להעלות פוסט, מתי לא, איזה תוכן מדבר אל העוקבים שלך ואיזה פחות. יש כמה אופציות די גרועות, ולאף אחת מהן אין תמיכה בעברית. התחלנו לעבוד על זה, סיד כותב קוד ודאטה־בייס".

יש עוד משהו שבוער לכם לדבר עליו?

סיד: "מה עוד, מה עוד?"

איל: "אני מוכר את האוטו, מודל 2013".

סיד: "איזה כיף זה לדבר. לפעמים אני רואה תוכניות אירוח, ומה זה הייתי רוצה שהתפקיד שלי יהיה פשוט לדבר. זה מה זה כיף. ללרלר, להתעניין באנשים, לגרום להם להגיד לי דברים שהם לא באמת רוצים להגיד. מת על זה. לפני שנסענו למירוץ אמרתי, 'עוד כמה שנים אני אהיה מתכנת ביום ואסי עזר בלילה'".

איל: "האמת שאני רואה אותך ואותי מנחים תוכנית".

סיד: "אנחנו ג'ינג'ים, חמודים, חילונים. אנחנו לרלרנים. אנשים אוהבים לדבר איתנו. אנחנו אוהבים לדבר איתם. זה יעבוד. איל שואל יותר פרקטי, יותר רלוונטי, ואני שואל את השאלות הלא קשורות".

איל: "הוא הרותם סלע שלי".

סיד: "אסי הוא הלא קשור! אני האסי עזר שלך".

איל: "אנחנו מודל חדש, אצלנו זה יהיה אחרת. אבל כדאי שנעבוד קודם על הפילטרים. לדעת לעצור את עצמנו ולא להגיד הכל. אנחנו עוד לא מוכנים לשידורים בלייב".

סיד: "אני מפחד להגיד גסויות, כי תמיד נפלט לי".

איל: "אני חושב שהקוראים לא מבינים כמה מאמץ הוא השקיע בזה לאורך הראיון. באמת. הדברים שיוצאים לו מהפה כשאנחנו לבד? אלוהים ישמור. כל מה שהיה פה עכשיו זה אחרי סינון והרבה מאמצים".

סיד: "הבל הבלים, הבל הבלים". 

ע' צלם: קאי שלם זיו, גלעד שרים, צולם במוזיאון ת"א לאומנותnirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו