ההיתקלות אתמול בגבול הרצועה מחייבת את ישראל וחמאס לחשב מסלול מחדש. עצם העובדה שחוליה מקומית מחליטה לפעול עצמאית, כדי לבצע פיגוע אסטרטגי, מעידה שמשהו בסיסי לא מתנהל כראוי במשוואת היחסים מול הרצועה.
הפיגוע עצמו נראה כמו לקוח מהעבר: כך נראו חדירות מחבלים משנות ה־50 ועד שלהי ימי שהיית צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון. חוליות טרור מצוידות באמצעים לחיתוך ולמעבר הגדר, עמוסות במזון, במים ובעזרה ראשונה לשהייה ממושכת בשטח, וחמושות עד לשיניים. יעדה של החוליה אתמול לא ידוע, וספק אם יש לו חשיבות; עם אמצעי הלחימה שהיו ברשותה (ממטול אר.פי.ג'י ועד רובי קלצ'ניקוב) היא היתה יכולה לבצע פיגוע משמעותי נגד אזרחים וחיילים כאחד.
למערכת הביטחון אין ספק שהחוליה הזאת לא נשלחה על ידי חמאס. יתרה מכך: חמאס לא ידע עליה דבר, ולו ידע, היה פועל נגדה משום שהיא מסכנת את האינטרס העיקרי שלו כעת - שקט ברצועה, כדי לאפשר את שיקומה. ועדיין, חוליה כזאת לא מתארגנת ברגע; סביר שנדרשו לה ימים רבים לכל הפחות עד שיצאה לדרך. זה מספיק זמן לכל ארגון מסכל - בוודאי כזה ששולט באופן מוחלט בשטח שלו - להשיג מידע, על אחת כמה וכמה כאשר כמה מחברי החוליה הם לוחמים לשעבר בזרוע הצבאית של חמאס, שפרשו מהארגון על רקע הקצנתם הדתית - פוטנציאל תמידי ומוכר לצרות, שמחייב מעקב צמוד ומתמשך.
צה"ל, מנגד, היה מוכן לפיגוע הזה. שילוב של תצפיות ומודיעין אפשרו ללוחמי גולני להגיע לשטח - ולחסל את המחבלים במהירות. ניכר שבאוגדת עזה הופקו הלקחים מחדירת המחבל בשבוע שעבר, שהסתיימה רק כעבור שעתיים ואחרי שלשטח הגיעו כוחות רבים. זה חשוב לא רק בגלל התוצאה ולמען ביטחונם העצמי של הלוחמים, אלה בראיית העתיד: זה לא האירוע האחרון שמצפה להם בגזרה בזמן הקרוב.
שתי חדירות של פלשתינים - לא מחפשי עבודה או כליאה, אלא מחבלים חמושים שרוצים להרוג - בזמן קצר כל כך הן לא עניין מקרי אלא תמרור אזהרה. הן מעידות על אתגר שליטה גובר של חמאס, על מצוקה גדלה בעזה, ועל כך שרבים מחפשים לשנות את המשוואה - יהיה המחיר אשר יהיה. מי שקיווה בישראל שהזעם ברחוב הפלשתיני יופנה פנימה, נגד השלטון החמאסי, התבדה כתמיד: במצבים של מצוקה, האויב הקבוע הוא ישראל. המשמעות היא שאם ישראל וחמאס אינם מעוניינים שהשקט בתקופה הקרובה יהיה תלוי באינטרסים ובאמוציות של כל זב חוטם בעזה, הן צריכות לעשות מעשה. מלזרז את שיחות ההרגעה, ועד להדק את הפעילות על הגדר - ממזרחה וממערבה. מתבקש מצד ישראל גם להבהיר כי סבלנותה מתקצרת לנוכח מאמצי חמאס להבעיר את הגדה; המחבלים שרצחו את דביר שורק אמנם התארגנו על בסיס מקומי ולא פעלו בשליחות הארגון, אבל השטח רווי הפעלות שמגיעות מעזה, ועלולות בכל רגע להבשיל לכדי פיגוע.
לכידת רוצחיו של שורק, בתוך 48 שעות מהרצח, מעידה על האחיזה המודיעינית החזקה של השב"כ בשטח. דווקא משום כך, כדאי להקשיב לבכיריו שמצביעים על נפיצות גבוהה במיוחד ביממה הקרובה, שבה חלים במקביל תשעה באב וחג הקורבן המוסלמי. על רקע האירועים האחרונים ביו"ש ובעזה, האמוציות בצד הפלשתיני גבוהות ממילא, והן יתגברו במהלך החג. אם אמנם תתקיים היום עלייה המונית של יהודים לתפילה בהר הבית, יידרשו כוחות הביטחון להימתח עד לקצה, כדי להבטיח שהשטח לא יבער. זה ידרוש גם מהפוליטיקאים הישראלים לגלות בגרות ואחריות במעשים ובאמירות שלהם - משימה סבוכה בתקופת בחירות - כדי שלא לשלהב את הרוחות הלוהטות ממילא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו