בשעות הלילה של סוף חודש יולי, כשכל העיר ישנה, נחה מהחום המהביל של אמצע הקיץ, נשמעת לפתע שאגה אדירה. אליה מצטרפים יללות, קרקורים ושאר קולות שמזכירים יותר את הסוואנה, אבל זו היתה המציאות של תושבי תל אביב במשך שנים רבות, כאשר סמוך לבניין העירייה פעל גן החיות העירוני. היום, כדי לראות הולכי על ארבע (מלבד כלבים וחתולים) צריך לעבור את נחל איילון ולהגיע לספארי ברמת גן, אבל זקני תל אביב ובניהם זוכרים עדיין כיצד גן החיות היה חלק בלתי נפרד מההוויה המקומית.
ב־17 בדצמבר הקרוב יציינו 80 שנים לפתיחתו של גן החיות המיתולוגי, שהיה למעשה הראשון בארץ ישראל, וכיאה למעמדו הוקם בעיר העברית הראשונה. הוגה הרעיון והמייסד היה מרדכי שורנשטיין, הרב הראשי של קופנהאגן, אשר הביא עימו לישראל את אהבתו לבעלי חיים וגם כמה מהם, שהיו אטרקטיביים במיוחד עבור התושבים שלא הורגלו במראות שכאלה. תחילה הוא פתח חנות חיות ברחוב שינקין ובה הציג לראווה תוכים וקוף שרכש באיטליה. הציבור נהר אל המקום, הביקוש לצפות באורחים החדשים גבר, והרב שורנשטיין החליט להעתיק את החנות לרחוב הירקון, שם גם תלה שלט "גן חיות", למגינת ליבם של השכנים, שסבלו מהריח ומהרעש מחוץ לביתו שברחוב הירקון. אלא שתושבי העיר המשיכו להצביע ברגליים ונהרו לראות מקרוב נמר, דוב, נחשים, ציפורים וצמד אריות שקיבל הרב במתנה והיה מתהלך איתם ברחבי תל אביב קשורים ברצועות. אחרי שיום אחד ברח הדוב והטיל אימה על תושבי השכונה, החליטה העירייה להקצות לגן החיות שטח בקצה הצפוני של העיר שנקרא "פרדס העירייה", לימים גן העיר.
הגן היווה אטרקציה מרכזית במשך שנים ארוכות, עד לסגירתו בשנת 1980, ועל חורבותיו נבנה בין השאר קניון גן העיר. בעלי החיים, שאת חלקם ראו התושבים בפעם הראשונה בחיים, היו אבן שואבת לא רק לתושבי תל אביב, ומכל קצוות המדינה הצעירה הגיעו לראות את הפלא. מגוון רחב של חיות עברו בו - החל מפילים, טיגריסים ואריות ועד לפינגווינים וקופים. התנאים שבהם הוחזקו היו רחוקים מלהיות אידיאליים, ולימים אחד השיקולים לסגירת גן החיות והעברת דייריו אל הספארי ברמת גן, היה הדאגה לשלומם.
קופים ברחובות תל אביב
תקוה וינשטוק היתה בין אלו שנהגו לפקוד את המקום כבדרך קבע, בעיקר בגלל הטור הקבוע שלה בעיתון "משמר לילדים" - "ידידינו בגן החיות". עד היום היא זוכרת היטב את הגן ובעיקר את המאלף הגרמני, ג'וני האגדי, אשר התגורר עם אשתו נורה בגן החיות. "לעולם לא אשכח איך ברחו צמד קופי הרזוס מכלובם והסתובבו ברחובות תל אביב, כשלבסוף נורה הזכר, וכמה ימים לאחר מכן נתפסה הקופה הקטנה", סיפרה לנו השבוע.
באחד מטוריה, שהתפרסמו בשנים 1949-1950, כתבה וינשטוק כילדה־עיתונאית: "ביום קיץ חם רבצו נמרים לאים, לעסו את נתחי הבשר שהשליך לפניהם השומר של גן החיות. בינן לבינו התנהל קרב חרישי: השומר נכנס לתוך הכלובים וניקה אותם, והנמרים עקבו בריכוז רב אחרי האיש במגפי הגומי, שאינו חת מפניהם. הם השתוקקו לעבור לתא האחר שלהם ולא העזו, אבל השומר לא סמך על החיות, ולפני צאתו נעץ בהן מבט חד. מסוכן מאוד להפנות לנמרים את הגב. אנחנו צפינו במחזה ועצרנו את נשימותינו. השומר יצא בשלום מגוב הנמרים ורק אז הרגישו פריצי החיות שהם חופשיים והתרוצצו הלוך ושוב בין כלוביהם".
תנאי מחיה רחוקים מלהיות אידיאליים. אריה בגן החיות // צילום: פריץ כהן/לע"מ
האמן והמאייר זאב אנגלמאיר נהג גם הוא לבקר כילד בגן החיות לפחות פעם בשבוע, ובכל פעם הקפיד לקפוץ לביקור גם בבית סבו וסבתו שהתגוררו סמוך. מראהו של הגן, פסל הגורילה בכניסה, כלוב הצבאים שמימין לכניסה והקופים שנמצאים בקצה - את כל אלו הוא זוכר במדויק, כמו גם את שאגות האריה וקולות הפילים בלילה, ואת הריח החריף של גן החיות בכל עבר - ריח שהוא עצמו כילד אהב מאוד, כפי שהוא מספר בסרטו הדוקומנטרי של הבמאי דוקי דרור, "אין אריות בתל אביב" (זמין ומומלץ לצפייה בערוץ היו־טיוב של "כאן 11"). בסרט מתאר אנגלמאיר את הסכסוך הגדול שהתפתח בין הרב שורנשטיין לבין אגודת "חובבי גן החיות", שאנשיה ביקשו לדחוק אותו מניהול המקום. הצדדים אף הגיעו עד לבית המשפט, לאחר ששורנשטיין לקח מקופת הגן שלוש לירות ללא רשות, והדבר דווח למשטרה.
"האגודה חמדה את גן החיות לעצמה", מספר אנגלמאיר, "הם החליטו ששורנשטיין בייש את גן החיות (כשלקח את הכסף ללא רשות), ולאחר המשפט, שבו נמצא אשם, פיטרו אותו. הם הגיעו איתו להסכם על פיצוי כספי קטן, והתנאי היה שלא יהיה לו שום קשר לחיות בתחומי תל אביב או רמת גן. רצו פשוט להרחיק אותו. הם גם הגיעו איתו להסכם שאם יתנהג כיאות, יוצב בפתח גן החיות שלט שהרב שורנשטיין הקים את המקום. כל חייו בערך נלקחו ממנו. זה היה עבורו משבר שקשה לתאר".
ברחבי הגן חולקו בעלי החיים לכמה מתחמים: המכלאות, שבהן התגוררו הצבאים, האיילים, הזברות והאנטילופות; הבריכה והאקווריום, שם היו עופות המים וצבי הים; ואגף הציפורים ששימש משכן לעופות הדורסים, לתוכים, לטוקנים ועוד. חיות הטרף, שבהן הטיגריס הבנגלי והסיבירי, הצמד המלכותי של גן החיות - האריה והלביאה - שני הדובים (חום ושחור) והזאבים, היו בכלובים כבדים יותר עם משטח המפריד בין מבקרי הגן לבין החיות. אגף הקופים, שהיה ממוקם בקצה הגן, שימש בית לבבונים, לשימפנזות, לקופי הסנאי וללמורים. הפילים נעו במכלאה פתוחה, גדולה יחסית מבחינת הגן אך קטנה בכל הקשור לרווחת החיות, ואחת האטרקציות הפופולריות היתה הרכיבה על הפיל.
אבל רבים הגיעו לא רק בגלל בעלי החיים: בתחום גן החיות נבנה פארק שעשועים לקטנטנים ובית קפה לקהל המבוגר יותר, וכך הפך המקום ליעד בילוי מרכזי.
רפי קישון - וטרינר, סופר ומרצה - בילה רבות במקום כילד, וסבור ששם התעצבה אהבתו הגדולה לחיות, שהובילה אותו לקריירה ולחיים שלמים סביב תחום זה. "חלק גדול מהילדות שלי העברתי בגן החיות המיתולוגי", נזכר קישון בחיוך ומספר: "אבא (הבמאי אפרים קישון) היה לוקח אותי לשם המון, לפחות פעם בשבוע. הוריי היו גרושים, וזה היה פתרון מצוין לתעסוקה עבורי בזמן שהייתי אצל אבא. עד היום כשאני עוצם עיניים אני זוכר בדיוק איך המקום היה נראה ואת ריחות החיות החריפים, אבל החוויה שאני הכי זוכר היא הרכיבות על הפיל. היום, בדיעבד, אני לא מאמין שעשו את זה - פיל שמסתובב בין האנשים חופשי לגמרי ועליו רוכבים ילדים".
"צפינו במחזה ועצרנו את נשימותינו". אורחים בגן החיות בת"א // צילום: פריץ כהן/לע"מ
עד תחילת שנות השישים הכל התנהל על מי מנוחות, התושבים והחיות חיו בשלום זה לצד זה, אבל בתחילת אותו עשור נבנו בית העירייה החדש וכיכר העיר, צמוד לגן החיות. באותה תקופה גם החלו לבנות סביב הכיכר בניינים גבוהים יותר מכפי שהיה נהוג עד אז בתל אביב, חלקם במרחק של שישה מטרים בקו אווירי מגן החיות, שהפך למטרד. כדי לנסות להקל על התושבים החל תהליך הדרגתי שנמשך שנים של העברת החיות למשכן החדש בספארי ברמת גן, עד שב־1980 נסגר המקום לצמיתות והפך לזיכרון מתוק.
להרגיש את בעלי החיים
תשע שנים אחרי, בתקליטו "הייתי פעם ילד", שר אריק איינשטיין ("בגן החיות") למילותיה של תרצה אתר וללחן של יוני רכטר על החוויה התל־אביבית שנעלמה: "הכל כה יפה שם בגן החיות - הקופים מצחיקים, האריה - קצת עצוב. בגן החיות זורחת השמש, וחם, חם, חם..."
במסגרת ציון 80 שנה לפתיחתו של גן החיות, וכדי להזכיר ולהיזכר במה שהיה, החליטו במוזיאון בית העיר - בית לאמנות אורבנית ברחוב ביאליק בתל אביב - לעשות מחווה לפיסת ההיסטוריה הזו, עם תערוכה מיוחדת המציגה בובות בדמות בעלי החיים שהיו חלק בלתי נפרד מתל אביב של פעם, קטעי ארכיון מצולמים, תמונות, איורים של אנגלמאיר, סיפורים ועוד.
"ברגע שהבנתי שמציינים השנה 80 להיווסדו של גן החיות, היה ברור לי שנעשה משהו", אומרת בחיוך איילת ביתן שלונסקי, מנהלת המוזיאון, "אני זוכרת את גן החיות מאז שהייתי ילדה, ומאוד אהבתי אותו. היה לי מאוד חשוב שזו תהיה חוויה לכל המשפחה. אני לא אוהבת ש'מספרים על', אלא לחוות את הדבר עצמו עד כמה שאפשר, ולכן זו תערוכה שאפשר לגעת בה, להצטלם עם החיות, לשמוע את הקולות שלהן ולהרגיש הכי קרוב לדבר האמיתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו